
דונלד טראמפ שינה זאת.
במסגרת אירועי 250 השנים לעצמאות ארצות הברית, פרסם הבית הלבן הכרזה רשמית על “שבת 250” — יוזמה שתצוין מכניסת השבת בערב 15 במאי ועד צאתה במוצאי שבת 16 במאי. בהודעתו כתב טראמפ כי היום יוקדש ל“מנוחה, התבוננות פנימית והכרת תודה לאל”, והציג את השבת היהודית כחלק מהמורשת הרוחנית של אמריקה.
מבחינה משפטית, ההכרזה אינה משנה דבר. היא אינה מחייבת עסקים להיסגר, אינה קובעת יום מנוחה פדרלי ואינה מטילה חובות על אזרחים. מדובר במהלך סמלי בלבד. אך דווקא משום כך, המשמעות הציבורית שלו גדולה במיוחד.

“שבת 250” נתפסת אצל רבים לא רק כמחווה דתית, אלא גם כמהלך פוליטי וסמלי שנועד לעצב מחדש את יחסו של טראמפ ליהודים בארצות הברית.
השבת היא אחד הסמלים המרכזיים ביותר של הזהות היהודית — מסורת פרטית, משפחתית ודתית שנשמרה במשך אלפי שנים גם תחת רדיפות, גירושים ופוגרומים. כעת, לראשונה, נשיא אמריקאי מציב אותה במרכז טקס לאומי רשמי של הבית הלבן.
עבור יהודים רבים בארצות הברית, יש במהלך הזה ממד היסטורי. גלי ההגירה היהודיים הגדולים של המאות ה־19 וה־20 הגיעו לאמריקה מתוך תקווה למצוא מקום שבו אפשר להיות יהודי בלי פחד. השבת, עבור משפחות רבות, הייתה תמיד סמל לאותו חופש: האפשרות לשמור על זהות יהודית בתוך חברה אמריקאית פתוחה.
לכן, כאשר הבית הלבן מעניק לשבת הכרה רשמית, רבים רואים בכך מסר ברור של קבלה והכרה ביהדות כחלק מהסיפור האמריקאי עצמו.
אבל ההכרזה אינה מנותקת מהפוליטיקה. מערכת היחסים של טראמפ עם הקהילה היהודית־אמריקאית הייתה תמיד מורכבת. מצד אחד, הוא נחשב לאחד הנשיאים הפרו־ישראליים ביותר בתולדות ארצות הברית: הוא הכיר בירושלים כבירת ישראל, העביר אליה את השגרירות האמריקאית, ומינה יהודים רבים לתפקידים בכירים. בתו, איוונקה טראמפ, התגיירה, ומשפחתו מקיימת אורח חיים יהודי־אורתודוקסי.
מן הצד השני, תקופת כהונתו לוותה גם בביקורת חריפה מצד חלקים בקהילה היהודית, שטענו כי השיח הציבורי בתקופתו תרם לעלייה בקיצוניות ובאנטישמיות. הטבח בבית הכנסת “עץ החיים” בפיטסבורג בשנת 2018 התרחש במהלך כהונתו הראשונה והותיר צלקת עמוקה בקהילה היהודית האמריקאית.
על הרקע הזה, “שבת 250” נתפסת אצל רבים לא רק כמחווה דתית, אלא גם כמהלך פוליטי וסמלי שנועד לעצב מחדש את יחסו של טראמפ ליהודים בארצות הברית.
הארגונים החרדיים בירכו במהירות על היוזמה וקראו לציבור להשתתף בה כאות הוקרה לחופש הדת האמריקאי. לעומת זאת, זרמים אחרים בקהילה היהודית מגיבים בזהירות רבה יותר. יש מי שחוששים מהפיכת השבת — מוסד אינטימי ומשפחתי — לכלי בזירה הפוליטית האמריקאית המקוטבת.
ובכל זאת, מעבר לוויכוחים, יש משהו יוצא דופן בעצם הרגע. כאשר מיליוני יהודים ברחבי ארצות הברית ידליקו נרות שבת באותו ערב, הם יעשו זאת כפי שעשו דורות של יהודים לפניהם — אך לראשונה גם בידיעה שהמסורת העתיקה שלהם קיבלה הכרה רשמית מן הבית הלבן.
השאלה הגדולה היא אם מדובר במחווה חד־פעמית שתישכח במהירות, או ברגע סמלי שיסמן שינוי עמוק יותר ביחסים בין אמריקה לבין היהדות האמריקאית.