המדינה דרשה שתסיר את כיסוי הראש: האם החרדית מברוקלין יצאה למאבק פדרלי

בבוקר אחד בנובמבר האחרון יצאה שרה פליג מביתה בברוקלין יחד עם בתה החולה. שתי בנותיה האחרות, שטרם מלאו להן ארבע, נשארו בבית. היא קבעה מראש תור במשרד הרישוי של מדינת ניו יורק בשדרת אטלנטיק שבדאונטאון ברוקלין, והגיעה רק כדי להצטלם לתעודת זהות חדשה. היא לא העלתה בדעתה שבתוך דקות תהפוך הביקור השגרתי לעימות משפטי וחוקתי.

על פי התביעה שהגישה לבית המשפט הפדרלי בברוקלין, פליג התבקשה להסיר את כיסוי הראש שלה לפני הצילום. מבחינתה, לא היה מדובר בפריט לבוש רגיל אלא בהפרה עמוקה של אמונתה הדתית.

בקרב נשים נשואות בקהילה האורתודוקסית, כיסוי השיער נחשב לחלק מחובת הצניעות. רבות מהן מכסות את שיערן בפאה, במטפחת, בכובע או בשילוב ביניהם, מתוך תפיסה הלכתית שלפיה חשיפת השיער בפומבי אינה מקובלת. פליג הגיעה למשרד הרישוי כשהיא עוטה פאה חלקית וכובע קטן — כפי שהיא נוהגת בכל יציאה מהבית. לדבריה, הכיסוי לא הסתיר את פניה ולא מנע זיהוי.

למרות זאת, עובד במקום הורה לה להסיר אותו.

עבור פליג, ההשפלה לא הסתכמה בעצם הדרישה להסיר את הכיסוי. באותו זמן ישבו בחדר ההמתנה עשרות בני אדם. על פי התביעה, היא שקלה להתקשר לרב שלה כדי להתייעץ כיצד לנהוג, אך ויתרה. היא חששה שבאווירה הציבורית הנוכחית, ובצל העלייה בדיווחים על אנטישמיות מאז תחילת המלחמה בעזה, שיחה כזו תגרום לה להיתפס כ“יהודייה שעושה בעיות” (צילום אילוסטרציה)

לפי כתב התביעה, פליג הבהירה מיד שמדובר בכיסוי מטעמי דת. בתגובה נאמר לה: “ובכל זאת, את לא יכולה לענוד את הכובע.” עובד נוסף שנכח במקום לא התערב, אף שעל פי נהלי מדינת ניו יורק קיימת אפשרות מפורשת להחרגה דתית בצילומי זיהוי, כל עוד הפנים גלויות.

אלא שעבור פליג, ההשפלה לא הסתכמה בעצם הדרישה להסיר את הכיסוי. באותו זמן ישבו בחדר ההמתנה עשרות בני אדם. על פי התביעה, היא שקלה להתקשר לרב שלה כדי להתייעץ כיצד לנהוג, אך ויתרה. היא חששה שבאווירה הציבורית הנוכחית, ובצל העלייה בדיווחים על אנטישמיות מאז תחילת המלחמה בעזה, שיחה כזו תגרום לה להיתפס כ“יהודייה שעושה בעיות”.

בסופו של דבר היא הסירה את הכובע והצטלמה.

בכתב התביעה נטען כי מאז אותו יום היא מתקשה להביט בתמונה שבתעודה החדשה. “בכל פעם שמישהו מביט בתצלום, היא חווה מחדש את חילול אמונתה,” נכתב במסמכים שהוגשו לבית המשפט. פליג דורשת פיצויים, השמדת התמונה הקיימת והנפקת רישיון חדש ללא עלות.

עורכת דינה, אמה פרימן, טוענת כי הבעיה אינה החוק עצמו אלא האופן שבו הוא נאכף. לדבריה, למדינת ניו יורק יש מדיניות ברורה שמאפשרת התאמות דתיות, אולם במקרה הזה העובדים פשוט בחרו להתעלם ממנה.

לטענת פליג, האירוע אינו מנותק מהאקלים הציבורי הרחב בארצות הברית. בתביעה היא מתארת מקרים קודמים שבהם ספגה עלבונות אנטישמיים ברחוב. באחד המקרים, לדבריה, צעק לעברה אדם “יהודייה מזוינת”. במקרה אחר נאמר לה כי “הנאצים היו צריכים לסיים את העבודה”.

האירועים הללו, כך נטען, הפכו את המפגש עם רשויות המדינה לטעון במיוחד. מבחינתה, לא היה זה רק עימות עם פקידים במשרד ממשלתי, אלא רגע שבו מוסד ציבורי דרש ממנה להסיר סממן מרכזי בזהותה הדתית.

כעת צפוי בית המשפט הפדרלי לבחון לא רק את התנהלות עובדי משרד הרישוי, אלא גם שאלה רחבה בהרבה: עד כמה מוסדות ציבור בארצות הברית באמת מסוגלים להגן על חופש הדת של אזרחיהם — לא רק בחוק הכתוב, אלא גם ברגעים הקטנים שבהם אזרח עומד מול פקיד ומבקש שיכיר בזכותו להישאר מי שהוא.