הרחפן הישראלי שנבחר לשדות הקרב של צבא ארה"ב: אלביט מערכות זוכה בחוזה אסטרטגי יוצא דופן

בתקופה שבה יחסי ישראל וארצות הברית עוברים טלטלות מדיניות, מגיע דווקא מהזירה הביטחונית־טכנולוגית אות אמון ברור: צבא ארצות הברית בחר ברחפן הישראלי תור של אלביט מערכות כמערכת כלי הטיס הבלתי מאוישת החדשה עבור יחידות קרב ברמת הפלוגה. ההכרזה על העסקה, ב־1 במאי 2026, אינה רק הישג עסקי; היא הצהרה על דמותו של שדה הקרב המודרני ועל מקומה של ישראל בתוכו.

תור, שפותח בחטיבת פיוז של אלביט מערכות, אינו רחפן מודיעין גדול המופעל מבסיס מרוחק. הוא נועד להיות כלי אווירי זמין ללוחמים בשטח. המערכת נישאת בתרמיל גב, נפרסת בתוך שניות, ממריאה ונוחתת באופן אוטונומי, ומסוגלת לשאת מטען של עד עשרה קילוגרמים. זמן הריחוף המרבי שלה הוא כ־70 דקות, והיא יכולה לפעול בגובה של עד אלף מטרים.

היתרון המרכזי של תור הוא הגמישות המבצעית. המבנה המודולרי מאפשר להחליף במהירות את המטען בהתאם למשימה: מצלמת תצפית, חיישן אינפרא־אדום, ציוד לוחמה אלקטרונית או מטען אספקה קל. כך יכולה פלוגה לקבל יכולת אווירית עצמאית — בלי להמתין לאישור מדרג גבוה או לסיוע ממערכות גדולות ומרוחקות.

היתרון המרכזי של תור הוא הגמישות המבצעית. המבנה המודולרי מאפשר להחליף במהירות את המטען בהתאם למשימה: מצלמת תצפית, חיישן אינפרא־אדום, ציוד לוחמה אלקטרונית או מטען אספקה קל. כך יכולה פלוגה לקבל יכולת אווירית עצמאית — בלי להמתין לאישור מדרג גבוה או לסיוע ממערכות גדולות ומרוחקות.

החוזה הוענק לחברת מיסטרל, ספקית ביטחונית ממרילנד שהוקמה בידי איש העסקים הישראלי אייל בנאי. מיסטרל תעבוד עם חטיבת פיוז של אלביט לאספקת המערכות, ועם אוונדרה, חברת בת אמריקאית של אלביט, שתספק הדרכה ותמיכה טכנית בתוך ארצות הברית.

העסקה מגיעה זמן קצר לאחר שמיסטרל נרכשה תמורת 175 מיליון דולר בידי אונדס הולדינגס, חברת אחזקות ביטחונית אמריקאית המנוהלת בידי ישראלים. הרכישה העניקה לאונדס גישה רחבה יותר לחוזים מול צבא ארצות הברית ופיקוד המבצעים המיוחדים, לצד יכולות ייצור, אינטגרציה ותמיכה על אדמת אמריקה.

בחירת תור אינה אירוע מבודד. היא מצטרפת לשורת הצלחות ישראליות בשוק הרחפנים והחימוש המשוטט האמריקאי. מיסטרל ויו־ויז'ן כבר זכו בחוזים משמעותיים לאספקת מערכות הירו לצבא ארצות הברית ולפיקוד המבצעים המיוחדים. בינואר 2026 נבחר גם רחפן הירו 90 להשתתף בתוכנית לאסו, יוזמה דחופה של הצבא האמריקאי לפיתוח יכולת ניידת נגד שריון.

התמונה הרחבה ברורה: ישראל, מדינה קטנה שחיה תחת איום מתמשך, הפכה ניסיון מבצעי שנצבר בתנאי אמת ליתרון טכנולוגי בשוק הביטחוני הגדול בעולם. מה שנולד מתוך צורך קיומי הופך כעת למוצר אסטרטגי עבור צבאות מערביים.

יואב פויזנר, סמנכ"ל השיווק של חטיבת התקשוב והסייבר באלביט מערכות, הגדיר את הבחירה כהוכחה ליתרונות הטכנולוגיים והמבצעיים של החברה. יואב בנאי, סמנכ"ל בכיר לפיתוח עסקי במיסטרל, הדגיש כי החוזה נועד להעביר במהירות יכולות מוכחות לידי חיילים בשטח, באמצעות מערכת שתוכננה לתנאים מבצעיים אמיתיים.

המילה "מוכחות" חשובה כאן. תור אינו רעיון ניסיוני על שולחן השרטוטים. מדובר במערכת שכבר נמכרת לצה"ל ולצבאות נוספים בעולם. צבא ארצות הברית אינו רוכש הבטחה עתידית, אלא טכנולוגיה שנבחנה בשטח.

בעידן שבו המלחמה באוקראינה, המתיחות מול סין והעימותים ברחבי העולם הפכו את הרחפן הטקטי מכלי משלים למרכיב מרכזי בלחימה, הבחירה האמריקאית בטכנולוגיה ישראלית נושאת משמעות רחבה. היא מזכירה שישראל אינה רק צרכנית של ציוד אמריקאי, אלא גם שותפה שמספקת לצבא החזק בעולם יכולות שהוא מבקש לאמץ במהירות.

בזמן שבו מעמדה הבינלאומי של ישראל עומד למבחן כמעט בכל חזית מדינית, עסקת תור מציבה אותה במקום אחר לגמרי: בחזית החדשנות הביטחונית. רחפן ישראלי עומד להיכנס לשירות יחידות הקרב של צבא ארצות הברית — ושדה הקרב הבא יישא עליו גם חתימה כחול־לבן.