לוס אנג'לס: שחיתות על חשבון הילדים - 22 מיליון דולר נגנבו, ואיש לא עצר את זה בזמן

לפעמים די בהודעת טקסט אחת כדי לתמצת אסון ציבורי שלם. בשנת 2018, בעיצומו של הליך מכרז במחוז בתי הספר של לוס אנג'לס, כתבה הונג "גרייס" פנג, מנהלת בכירה במחוז, לשותפה העסקי: "מזל טוב — אני בוועדת הבחירה". ואז הוסיפה משפט מצמרר הרבה יותר: "שברתי את כל החוקים בשבילך". אם כתב האישום משקף נאמנה את מה שאכן אירע, לא מדובר בעוד אי־סדר מנהלי, אלא בפרשת שחיתות וגניבה מהחמורות שידע החינוך הציבורי בארצות הברית.

פרקליט מחוז לוס אנג'לס, נתן הוכמן, הודיע השבוע על הגשת כתב אישום פלילי נגד פנג, בת 56 מפסדינה, ונגד גותם סמפת, בכיר בחברת הטכנולוגיה איניב מטקסס. לפי האישום, בין 2018 ל־2022 ניהלו השניים מנגנון שיטתי של שוחד, הטיית מכרזים והלבנת כספים: פנג, כך נטען, הפנתה לחברה חוזי טכנולוגיה בשווי כולל של 22 מיליון דולר, ובתמורה קיבלה כ־3 מיליון דולר באמצעות חברות קש שנועדו לטשטש את מסלול הכסף. בלשון פשוטה יותר: כסף שיועד לתלמידים, לבתי ספר ולשירותים חיוניים נגנב, לפי החשד, מתוך המערכת עצמה.

עובדת לשעבר של ארגון L.A. Unified מואשמת בכך שניצלה את תפקידה במחוז כדי להעביר חוזים בשווי של יותר מ-22 מיליון דולר לשותף לקנוניה וקיבלה בתמורה 3 מיליון דולר. למעלה, מטה המחוז במרכז העיר לוס אנג'לס.

החומרה כאן אינה רק בסכום, אלא גם באופי המעשים המתוארים. מכרזים ציבוריים אמורים להיות מבוקרים, מתועדים ומופרדים מכל קשר פסול בין הגורם הבוחר לבין הספקים המתמודדים. אלא שלפי כתב האישום, כל מנגנוני ההגנה הללו לא רק נעקפו — הם רוסקו מבפנים. בהודעות טקסט שצוטטו במסמכים המשפטיים, פנג התפארה לכאורה בכך שהוציאה את אנשי הרכש מהחדר לפני מתן הציונים, משום ש"יבצעו לפי איך שאני מדרגת". בהודעה אחרת הסבירה כיצד ניתן להגדיל את הרווחים, ובאחת נוספת הציעה לפתוח עוד כמה חברות כדי "להוציא את הכסף" בלי לעורר חשד. אלה אינם ניסוחים של רשלנות או טעות בשיקול דעת. זו, לפי התביעה, שפתה של שחיתות מודעת לעצמה.

הממד המטלטל ביותר בפרשה הוא משך הזמן שבו נמשכה. ארבע שנים. ארבע שנים שבהן, לפי האישום, כסף ציבורי בהיקף עצום זרם במסלול מושחת, בזמן שאיש כמעט אינו מבחין, איש כמעט אינו עוצר, ואיש כמעט אינו שואל איך ייתכן שספק אחד נהנה שוב ושוב מהזרמת כספים כה גדולה. במערכת שאמורה להגן בקנאות על כל דולר המיועד לתלמידים, התמונה המצטיירת היא של כישלון פיקוח מהדהד.

ורק המקרה הוא שחשף את הכול. לפי הפרסום, הפרשה לא נחשפה בעקבות בקרה פנימית מתוחכמת או מנגנון התרעה יעיל, אלא כמעט במקרה: אחד המעורבים התפאר לכאורה במעשיו במהלך ועידה מקצועית, עובד של המחוז שמע, הבין שיש כאן דבר מה חריג, ודיווח לממונים עליו. קשה להפריז במשמעות העובדה הזאת. אם לא אותה שיחת אקראי, ייתכן שהמנגנון היה ממשיך לפעול עוד זמן רב. זה אולי הפרט המבהיל ביותר בכל הסיפור: לא רק גודל השחיתות, אלא הקלות שבה היא הצליחה להתקיים.

הכסף שעליו מדובר לא נועד למותרות. החוזים עסקו במערכת מידע מרכזית לתלמידים — מערכת המנהלת רישומים, נוכחות, ציונים ולוחות זמנים עבור מאות אלפי תלמידים בלוס אנג'לס. כלומר, לא מדובר בכספים ערטילאיים או בסעיף תקציבי נידח, אלא בלב הפועם של מערכת החינוך. אלה כספים שאמורים לממן תשתיות, שירותים, תמיכה, תפעול — ובסופו של דבר גם את הסיכוי של ילדים לקבל מערכת חינוך מתפקדת. לכן, כשמדברים כאן על גניבה, אין זו רק גניבה מקופת הציבור; זו גניבה מן התלמידים עצמם.

פרקליט המחוז הגדיר את הפרשה כאחת החמורות בתולדות המחוז, ולא קשה להבין מדוע. מחוז בתי הספר של לוס אנג'לס הוא השני בגודלו בארצות הברית. מערכת כזאת נשענת על אמון ציבורי, על שקיפות ועל ההנחה שכסף המיועד לילדים אכן מגיע לילדים. כאשר בכירה במערכת, לפי החשד, הופכת את חדרי המכרזים למנגנון פרטי של העברת הון, הפגיעה היא כפולה: גם בכסף עצמו, וגם באמון שעליו נשענת המערכת כולה.

העיתוי רק מעצים את תחושת הריקבון. המחוז ממילא מצוי בתקופה רגישה, כשברקע חקירה פדרלית נפרדת נגד הממונה על המחוז בפרשה אחרת, שאינה קשורה ישירות לתיק הנוכחי. התוצאה היא תמונה רחבה ומטרידה הרבה יותר: לא תקלה נקודתית, אלא מערכת שסופגת שוב ושוב טענות על ניהול כושל, פרצות פיקוח וחשד לשחיתות. כשגם איגוד המורים נערך לשביתה, התחושה היא שמדובר לא בעוד מבוכה רגעית, אלא במשבר אמון עמוק.

סנגורו של סמפת דחה את ההאשמות וטען כי החברה סיפקה את השירותים כראוי. גם בדיקה מוקדמת יותר מצאה אי־סדרים בהיקף מצומצם בהרבה מן הסכומים שעליהם מדברת התביעה. אבל בלב הפרשה, לפי כתב האישום, לא עומדת רק שאלת איכות הביצוע, אלא עצם הדרך שבה הושגו החוזים: אם ההליך היה מושחת מן היסוד, ממילא כל מה שנבנה עליו מוכתם.

כעת מבקשת התביעה להסגיר את סמפת מטקסס, ונגד פנג הוצאה פקודת מעצר. השניים מואשמים, בין היתר, בהלבנת הון ובמעורבות כלכלית בלתי חוקית בחוזה ציבורי. ההליך המשפטי עוד יימשך, והם זכאים לחזקת החפות. אבל גם בשלב הזה כבר ברור דבר אחד: אם האישומים יתבררו כנכונים, לוס אנג'לס לא רק נכשלה בפיקוח על כספי ציבור — היא אפשרה, במשך שנים, לשחיתות לכרסם מבפנים במערכת שנועדה להגן על הילדים הפגיעים ביותר.

וזה אולי לב הסיפור כולו. לא רק שמיליונים נגנבו, לפי החשד, אלא שהגניבה הזאת התרחשה בלב מוסד שאמור להיות כמעט קדוש: בית הספר הציבורי. לא חברת השקעות, לא קזינו, לא קרן פרטית — אלא מערכת חינוך. לכן הזעזוע כאן עמוק כל כך. כי כשכסף של תלמידים נעלם, זו לא רק עבירה כלכלית. זו בגידה ציבורית.