מצר הורמוז: איראן הפכה נתיב ספנות עולמי לקופת גבייה — וטראמפ מתקשה להודות שהאולטימטומים שלו לא עבדו

שלח

הרשמה לקבלת הניוזלטר היומי ועדכונים חשובים

Phone

שלח

By submitting this form and signing up for texts, you consent to receive news notification text messages from HebrewNews.com at the number provided, including messages sent by autodialer. Consent is not a condition of purchase. Msg & data rates may apply. Msg frequency varies. Unsubscribe at any time by replying STOP. Text HELP for help. Privacy Policy & Terms Of Use

הפער בין שתי האמירות הללו מתמצת את מה שקרה בשבועות האחרונים: איראן, למרות הפגיעות שספגה במלחמה, הצליחה להשתלט בפועל על אחד מצווארי הבקבוק הכלכליים החשובים בעולם — מצר הורמוז. במקום נתיב חופשי, הפך המעבר למערכת אישורים, בדיקות ותשלומים.

התגובה האמריקאית התנהלה בשורת אולטימטומים שלא התממשו. טראמפ איים בפגיעה בתשתיות, במוקשים ובמתקני אנרגיה — אך בכל פעם נדחתה הפעולה בפועל. הדד־ליין האחרון, שנקבע לפתיחת המצר, הוארך שוב. הדפוס הזה שוחק את האמינות האמריקאית ומחזק את עמדת טהראן.

לפני המלחמה עברו במצר יותר ממאה כלי שיט ביום. כיום, לפי נתוני מערכות מעקב ספנות, המעבר מצומצם לאוניות שקיבלו אישור איראני מראש. ספינות שלא אושרו מוחזרות לאחור. באחד הימים האחרונים הותר מעברן של שמונה מכליות בלבד — ירידה דרמטית שמעידה על שליטה כמעט מוחלטת בתנועה.

השליטה הזו אינה רק ביטחונית — היא כלכלית. לפי דיווחים בענף הספנות, אוניות נדרשות להעביר מידע מפורט, להיכנס למים איראניים לבדיקה, ולעיתים גם לשלם עבור המעבר. התשלומים נגבים במטבע הסיני יואן, והפרלמנט האיראני פועל לעגן את המדיניות הזו בחקיקה רשמית.

במקביל, התגובה האמריקאית התנהלה בשורת אולטימטומים שלא התממשו. טראמפ איים בפגיעה בתשתיות, במוקשים ובמתקני אנרגיה — אך בכל פעם נדחתה הפעולה בפועל. הדד־ליין האחרון, שנקבע לפתיחת המצר, הוארך שוב. הדפוס הזה שוחק את האמינות האמריקאית ומחזק את עמדת טהראן.

ההשפעה הכלכלית כבר כאן — והיא חריפה. מחיר הנפט טיפס מעל 108 דולר לחבית, עלייה של כ־40% מאז תחילת הלחימה. מחירי הובלת גז טבעי נוזלי זינקו בכשני שלישים, ודשנים — מרכיב מרכזי בייצור מזון — התייקרו בכ־50%. מדובר בשרשרת תגובות שמחלחלת לכלכלה העולמית כולה.

ארגון שיתוף הפעולה הכלכלי והפיתוח מעריך כי האינפלציה בארצות הברית תזנק, בעוד הצמיחה תיחלש. במקביל, שוקי ההון כבר מגיבים: מדד אס אנד פי 500 רשם ירידות חדות, והנאסד"ק צנח באופן משמעותי. הסימנים מצביעים על לחץ מתמשך — לא אירוע רגעי.

במערכת הפיננסית מדברים כבר על תרחיש קיצון. אם השליטה האיראנית תימשך, מחיר הנפט עלול להגיע ל־150 דולר לחבית — רמה שתגרור האטה גלובלית ואף מיתון. המשמעות: המשבר אינו אזורי, אלא בינלאומי.

הנקודה המרכזית שהתבררה היא גיאוגרפית. מצר הורמוז, רצועה ימית צרה של כ־34 קילומטרים, הוא נקודת חנק שאין לה תחליף מיידי. כוח צבאי אינו פותר בקלות בעיה שנוצרה על ידי מיקום גיאוגרפי. כל ניסיון לפתוח את המצר בכוח עלול להצית הסלמה רחבה עוד יותר.

בינתיים, העולם ממתין. חברות הספנות מעכבות מסלולים, השווקים מגיבים, והלחץ הכלכלי הולך ומצטבר. איראן, מצידה, מצאה מנוף לחץ יעיל במיוחד — כזה שפוגע ישירות בכיס של כל מדינה מתועשת.

האולטימטומים נמשכים. אבל במציאות שנוצרה, השליטה במצר כבר אינה הצהרה — אלא עובדה.