ברית תחת אש: טראמפ רוצה לסיים את המלחמה - נתניהו רוצה להמשיך ולהפיל את המשטר
שלושה שבועות ללחימה באיראן, הפער בין וושינגטון לירושלים נחשף במלואו: ארצות הברית שואפת להישג מהיר וליציאה מבוקרת, בעוד ישראל פועלת להכרעה עמוקה בתוך המשטר האיראני. התוצאה — חיכוך גובר, מסרים סותרים וחשש ממשבר בין בעלי ברית בזמן מלחמה.
03.20.2026 17:00
סוכנויות הידיעות
כשארצות הברית וישראל יצאו יחד למבצע נגד איראן בסוף פברואר, נדמה היה שמדובר בברית מתואמת לחלוטין — אותה שפה, אותם מסרים, אותה חזית. אך בתוך שלושה שבועות בלבד, מתברר כי מאחורי האחדות הפומבית מסתתר פער אסטרטגי עמוק.
הרשמה לקבלת הניוזלטר היומי ועדכונים חשובים
Phone
לפי דיווחים המבוססים על גורמים אמריקאיים וישראליים, וושינגטון וירושלים אינן מנהלות את אותה מלחמה. הן פועלות באותה זירה — אך מכוונות ליעדים שונים לחלוטין.
עבור הנשיא דונלד טראמפ, המערכה היא כלי להשגת הישג מהיר ומוגדר: פגיעה משמעותית ביכולות איראן, פתיחת מצר הורמוז והפחתת הלחץ על שוקי האנרגיה — ואז יציאה. לא מלחמה מתמשכת, לא שינוי משטר, אלא מבצע תחום בזמן ובמטרות.
לפי דיווחים המבוססים על גורמים אמריקאיים וישראליים, וושינגטון וירושלים אינן מנהלות את אותה מלחמה. הן פועלות באותה זירה — אך מכוונות ליעדים שונים לחלוטין.
המציאות, מבחינתו, כבר חורגת מהתכנון. מחירי הנפט מזנקים, נתיבי השיט נפגעים, וחיילים אמריקאים כבר משלמים מחיר. כל אלה יוצרים לחץ פוליטי וכלכלי שמגביל את מרחב הפעולה של הבית הלבן.
התגובה של טראמפ לכך אינה רק מדינית — אלא גם פומבית. כאשר ישראל תקפה יעד אנרגיה משמעותי, הנשיא מיהר להדגיש כי ארצות הברית לא הייתה מעורבת בהחלטה. גם אם גורמים רשמיים מציגים תמונה מורכבת יותר, עצם ההתרחקות הפומבית משדרת מסר ברור: לא כל מהלך ישראלי מקובל בוושינגטון.
בירושלים, לעומת זאת, התמונה שונה לחלוטין. עבור ראש הממשלה בנימין נתניהו, מדובר במערכה רחבה הרבה יותר — כזו שמכוונת לא רק ליכולות הצבאיות של איראן, אלא גם ליציבות המשטר עצמו.
היקף התקיפות משקף זאת. חלק ניכר מהפעילות מכוון לא רק למתקנים אסטרטגיים, אלא גם למנגנוני הביטחון הפנימיים של איראן — אותם גופים שאחראים לשמירה על שלטון המשטר. המטרה, לפי הערכות, היא להחליש את האחיזה הפנימית ולאפשר תנאים לערעור מבפנים.
אך גם כאן, המציאות מורכבת. למרות עוצמת התקיפות, ההערכות המודיעיניות מצביעות על כך שהמשטר האיראני עדיין מחזיק מעמד. מנגנוני השליטה לא קרסו, והתגובה האיראנית נמשכת בזירות שונות באזור.
הפער בין שתי הגישות כבר אינו תיאורטי. גורמים רשמיים בארצות הברית מודים כי מטרות המלחמה אינן זהות. כאשר צד אחד מבקש לסיים את המערכה, והצד השני שואף להעמיק אותה — החיכוך בלתי נמנע.
גם בתוך הממשל האמריקאי נשמעות הסתייגויות. התבטאויות פומביות והתפטרויות של גורמים בכירים מעידות כי המחלוקת אינה מוגבלת ליחסים בין המדינות — אלא חוצה גם את המערכת הפוליטית והביטחונית בוושינגטון.
המשמעות רחבה יותר ממחלוקת נקודתית. בריתות נבחנות דווקא ברגעי לחץ, כאשר האינטרסים אינם חופפים לחלוטין. במקרה הזה, הלחימה אינה רק מול איראן — אלא גם סביב השאלה מי קובע את גבולותיה.
שתי המדינות נכנסו למערכה יחד. אך ככל שהזמן עובר, מתברר כי הן אינן בהכרח צועדות לאותו יעד.
