
האסטרטג הדמוקרטי הוותיק ג'יימס קרוויל לא הסתיר את עמדתו וממש לא היה מופתע מהתוצאות. בשיחה עם 'פוקס ניוז', הוא דחה את הטענה שהמחנה הפרוגרסיבי צובר כוח. "איזו תנופה? בערך 15% מהמפלגה מזהים את עצמם כפרוגרסיבים. ובאופן די עקבי, הם זוכים בערך ב-15% מהפריימריז לכל היותר", אמר. מבחינתו, זה לא שינוי מגמה אלא דפוס שהוא מכיר שנים.
קרוויל התייחס גם לזוהראן ממדאני בניו יורק, שזכה ב-50.5% מהקולות. לדבריו, "זה לא רוב מוחץ. זה בקושי בסיס לתנועה לאומית", אמר על ראש העיר הסוציאליסט. לדבריו, התוצאות באילינוי מחזקות את הטענה שהאגף השמאלי של המפלגה לא מצליח להרחיב את בסיס התמיכה מעבר לגרעין הקבוע שלו.

הפסד לפלג הפרוגרסיבי קיצוני של המפלגה הדמוקרטית כאשר המועמדים שלהם לא צלחו את הפריימריז
בין המפסידים הייתה קת אבו-עזאלה, בת 26, אמריקאית-פלסטינית שרצה על מצע אנטי-ממסדי והבטיחה לקדם "מס עושר". היא זכתה לתמיכה פומבית מחברות הקונגרס רשידה טליב ואילהאן עומאר – אך לא הצליחה לשכנע את הבוחרים. גם היזם ג'ונאיד אחמד, שהבטיח לקדם "הגדרה עצמית לעזה" וביטוח בריאות לכל, וזכה לתמיכת אלכסנדריה אוקסיו-קורטז, פרמילה ג'איאפאל והסנאטורית אליזבת וורן, סיים את המרוץ בהפסד.
רוברט פיטרס, סנאטור מדינתי שגייס 1.1 מיליון דולר והדגיש את מעורבותו בביטול ערבות כספית ובהעלאת שכר המינימום, נתמך על ידי ברני סנדרס ואליזבת וורן, אך הפסיד לדונה מילר, נציבת מחוז קוק. יחד, שלושת המועמדים גייסו 5.7 מיליון דולר. גם אנתוני דרייבר ג'וניור, שנחשב פרוגרסיבי במחוז השביעי, הפסיד ללה-שון פורד, שזוהתה עם הממסד המפלגתי.
מנגד, לא כולם מסכימים שמדובר במכה אנושה לאגף הפרוגרסיבי. מייקל סראזו, שהיה בצוות הקמפיין של ברני סנדרס ב-2016, טען כי חלק מהמנצחים אינם מתונים כפי שמוצג. הוא ציין כי דניאל ביס, "ציוני פרוגרסיבי" לדבריו שניצח במחוז התשיעי והביס את אבו-עזאלה, קידם רגולציות אקלים ובנייה באוונסטון. סראזו גם הזכיר כי מועמדים שנתמכו על ידי מושל אילינוי ג'יי בי פריצקר ניצחו, בהם ג'וליאנה סטרטון, סגנית המושל שזכתה במועמדות לסנאט במרוץ תחרותי ויקר.
גם אדם גרין, ממייסדי Progressive Change Campaign Committee, טען כי ארגונים חיצוניים כמו איפא"ק השקיעו מאמצים בהבסת הקולות הפרוגרסיביים ביותר. לדבריו, הוויכוח האמיתי אינו האם מדיניות כלכלית פרוגרסיבית מושכת מצביעים, אלא האם מועמדים שמאמינים בה יכולים להתמודד מול תעשיות שמוכנות להשקיע מיליונים כדי לתמוך במועמדים שלא יאתגרו מוקדי כוח.
הבחירות הכלליות באילינוי ייערכו ב-3 בנובמבר, אך כבר עכשיו ברור שהתוצאות בפריימריז משמשות חומר בעירה לוויכוח הפנימי במפלגה – ופותחות מחדש את השאלה מי קובע את הטון הדמוקרטי לקראת המערכות הבאות.