כשהבית הלבן מחפש את היציאה: תוכניות המלחמה של טראמפ נגד איראן כוללות גם מסלולי בריחה

מאחורי הקלעים של אחד המשברים הגיאופוליטיים המסוכנים של העשור מתנהלת מחלוקת שקטה בתוך הממשל האמריקאי: כיצד לסיים את המלחמה מול איראן — מבלי להצטייר כמי שנסוג. שישה גורמים בכירים המעורים בתכנון הצבאי חשפו לרשת אן־בי־סי ניוז כי הפנטגון שילב בתוכניות הלחימה גם "מסלולי יציאה" — אפשרויות שיאפשרו לנשיא דונלד טראמפ לסיים את הלחימה, אם וכאשר יבחר בכך. עד כה, הוא נמנע מלעשות כן.

הלחץ מופעל מכמה חזיתות בו־זמנית. מחירי הנפט מזנקים, שוקי המניות מתערערים, ומוסדות כלכליים בינלאומיים, בהם סוכנות האנרגיה הבינלאומית, מזהירים מפני "שיבוש האספקה הגדול ביותר בתולדות שוק הנפט העולמי". מצר הורמוז — נתיב שדרכו עוברים כ־20 אחוזים מאספקת הנפט העולמית — סגור למעשה לתנועת מכליות, לאחר שיותר מתריסר ספינות מסחריות נפגעו מתקיפות רחפנים. רשויות בסעודיה, בדובאי ובכווית דיווחו על חדירות כלי טיס בלתי מאוישים לשטחן. איראן אף קראה לפינוי שלושה נמלים מרכזיים באיחוד האמירויות — צעד חריג המרחיב את האיום גם למדינות שאינן ארצות הברית או ישראל.

 

שישה גורמים בכירים המעורים בתכנון הצבאי חשפו לרשת אן־בי־סי ניוז כי הפנטגון שילב בתוכניות הלחימה גם "מסלולי יציאה" — אפשרויות שיאפשרו לנשיא דונלד טראמפ לסיים את הלחימה, אם וכאשר יבחר בכך. עד כה, הוא נמנע מלעשות כן.

 

מול מציאות זו ניצב הממשל האמריקאי בין שתי גישות סותרות. מצד אחד, יועצים ובעלי ברית המודאגים מהשלכות כלכליות עולמיות דוחקים לקדם מוצא דיפלומטי. מצד אחר, גורמים הרואים בלחץ הצבאי הזדמנות היסטורית לצמצם את ההשפעה האיראנית באזור — ואולי אף להביא לשינוי משטר. לוח הזמנים לסיום העימות, כפי שהגדיר זאת אחד הגורמים, "משתנה כמעט מדי יום".

המתח הפנימי נחשף בגלוי בשבוע שעבר. שר ההגנה פיט הגסת הצהיר בריאיון לרשת סי־בי־אס כי הלחימה היא "רק ההתחלה", בעוד טראמפ עצמו אמר לאתר אקסיוס כי המלחמה "תסתיים בקרוב". כשנשאל כיצד ידע שהעימות הסתיים, השיב בריאיון לפוקס ניוז: "ארגיש זאת בעצמותיי". הוא הוסיף כי איראן עשויה להיות מוכנה לסיים את הלחימה, אך "התנאים עדיין אינם מספקים". התנאים עצמם לא פורטו במלואם, אך לפי גורמים שונים כוללים דרישות כמו שינוי משטר, כניעה ללא תנאים ופירוק מלא של תוכנית הגרעין האיראנית.

מטהרן מגיעים מסרים תקיפים לא פחות. שר החוץ האיראני, עבאס עראקצ'י, הצהיר כי איראן "לא ביקשה הפסקת אש" ותמשיך ב"התנגדות ללא היסוס". המנהיג העליון החדש, מוג'תבא ח'אמנאי, שנשא את נאומו הראשון מאז כניסתו לתפקיד, הכריז כי מצר הורמוז יישאר סגור. עם זאת, גורמי מודיעין אמריקאיים מציינים כי אין סימנים לקריסה קרובה של המשטר, חרף מתקפות אינטנסיביות וימי לחימה ממושכים.

את הדילמה האמריקאית מנסח היטב סיאמק נמאזי, איש עסקים אמריקאי ומומחה לאיראן שישב בכלא האיראני קרוב לשמונה שנים: "הם מהמרים שסף הסבל שלהם גבוה מזה של יריביהם. כל עוד יישארו על רגליהם כשהלחימה תסתיים — הם יראו בכך ניצחון."

קול חריג במיוחד עלה דווקא מתוך המערכת האמריקאית: דייוויד סאקס, האחראי בבית הלבן על תחום הבינה המלאכותית, הפך לבכיר הראשון שקרא בפומבי לסיום הלחימה. בפודקאסט "אול־אין" אמר: "עלינו למצוא את דרך היציאה. זה הזמן להכריז על ניצחון ולסגת — וזה גם מה שהשווקים מצפים לו."

אלא שגם אם טראמפ יבחר במסלול זה, לא בטוח שאיראן תשתף פעולה. המשטר עשוי לחדש תקיפות נגד ספינות במצר הורמוז, לשמר את מחירי הנפט הגבוהים ולהגביר את הלחץ הפוליטי על וושינגטון. אף שהיכולות הצבאיות של איראן נפגעו, הנחישות הפוליטית — לפחות כלפי פנים — נותרה בעינה.

הלקחים ממלחמת המפרץ עדיין רלוונטיים: גם אז נדרש שילוב של קואליציה בינלאומית, לחץ כלכלי ומשא ומתן חשאי. כעת, כאשר טראמפ קורא למדינות כמו סין, צרפת, יפן ובריטניה לקחת חלק באבטחת נתיבי השיט — ורבות מהן מהססות — מתחדדת ההבנה שהמלחמה הזו לא תוכרע רק בשדה הקרב, אלא גם סביב שולחן המשא ומתן. השאלה שנותרה פתוחה היא מי יהיה הראשון להתיישב לידו.