החשבון האמיתי של מלחמת איראן: 11.3 מיליארד דולר בשישה ימים

שלח

הרשמה לקבלת הניוזלטר היומי ועדכונים חשובים

Phone

שלח

By submitting this form and signing up for texts, you consent to receive news notification text messages from HebrewNews.com at the number provided, including messages sent by autodialer. Consent is not a condition of purchase. Msg & data rates may apply. Msg frequency varies. Unsubscribe at any time by replying STOP. Text HELP for help. Privacy Policy & Terms Of Use

המספר הזה אינו משקף אפילו את מלוא עלותה של המלחמה. הוא מתייחס לששת ימי הלחימה הראשונים בלבד. בתוך הסכום הזה בולט נתון חריג במיוחד: כ-5.6 מיליארד דולר הוצאו על תחמושת כבר ביומיים הראשונים של המתקפה. קצב ההוצאה הזה ממחיש עד כמה העימות מתנהל בעוצמה גבוהה ובמחיר עצום.

עוד לפני פרוץ המלחמה הנוכחית התקשתה התעשייה הביטחונית האמריקאית לעמוד בקצב הביקוש — בין היתר בשל הסיוע המתמשך לאוקראינה והגידול בהוצאות הביטחון ברחבי העולם. כעת, כאשר ארצות הברית מעורבת גם במערכה עצימה נגד איראן, השאלה אינה רק כמה כסף יידרש, אלא גם כמה עמוק תוכל וושינגטון לשאוב ממלאי התחמושת שלה מבלי לפגוע במוכנות העתידית של צבאה.

הממשל טרם הגיש לקונגרס בקשה רשמית לתוספת תקציב, אך בוושינגטון כבר מעריכים שבקשה כזאת תוגש בקרוב. ההערכות הראשוניות מדברות על לפחות 50 מיליארד דולר נוספים, ויש מי שסבורים שגם הסכום הזה יהיה נמוך מן הנדרש בפועל.

במקביל גובר הלחץ על הבית הלבן להסביר לא רק כמה עולה המלחמה, אלא גם לאן היא הולכת.

הסתירה הזאת בלטה במיוחד בדבריו של נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, שאמר בעצרת במדינת קנטקי כי "ניצחנו", אך באותה נשימה הוסיף שארצות הברית תמשיך להילחם "עד שנשלים את העבודה". המסר הכפול הזה — הכרזת ניצחון לצד הבטחה להמשך הלחימה — רק העמיק את חוסר הבהירות.

אם המלחמה כבר הוכרעה, שואלים חברי קונגרס, מדוע נדרש מימון נוסף בהיקפים כה גדולים — ומה בדיוק נותר להשיג.

אחת הנקודות הבולטות ביותר בפרשה היא דווקא מה שהממשל עדיין אינו אומר בפומבי. הציבור האמריקאי לא קיבל עד כה תדרוך מסודר על העלות הכוללת הצפויה, על משך המערכה, על היקף האבדות או על היעדים המדיניים והצבאיים שאמורים להגדיר את סיומה.

גם בקונגרס גובר חוסר הנחת. חברים מהמפלגה הדמוקרטית דורשים שימועים פומביים שבהם יידרשו פקידי הממשל להסביר את מטרות המלחמה ואת עלויותיה. אולם גם בקרב הרפובליקנים נשמעות יותר ויותר שאלות — בעיקר לנוכח החשש משחיקת מלאי הנשק האמריקאי ומהאפשרות של הסתבכות צבאית רחבה יותר.

החשש הזה אינו תיאורטי. עוד לפני פרוץ המלחמה הנוכחית התקשתה התעשייה הביטחונית האמריקאית לעמוד בקצב הביקוש — בין היתר בשל הסיוע המתמשך לאוקראינה והגידול בהוצאות הביטחון ברחבי העולם.

כעת, כאשר ארצות הברית מעורבת גם במערכה עצימה נגד איראן, השאלה אינה רק כמה כסף יידרש, אלא גם כמה עמוק תוכל וושינגטון לשאוב ממלאי התחמושת שלה מבלי לפגוע במוכנות העתידית של צבאה.

המחיר, כמובן, אינו נמדד רק בדולרים. המלחמה, שהחלה ב-28 בפברואר במתקפות משולבות של ישראל וארצות הברית נגד יעדים באיראן, כבר הסלימה מעבר לגבולות המדינה והשפיעה גם על לבנון, על נתיבי השיט במפרץ הפרסי ועל שוקי האנרגיה העולמיים.

שיבושי הסחר, האיום על מיצר הורמוז והזינוק בפרמיות הביטוח הימי מטלטלים את הכלכלה הגלובלית ומייקרים דלק, הובלה וטיסות הרבה מעבר לזירת הקרבות עצמה.

כל מכלית שמתעכבת, כל נתיב שיט שנפגע, וכל זעזוע במחירי הנפט — מתגלגל בסופו של דבר לכיסם של אזרחים רחוקים מאוד מהחזית: נהגי משאיות בטקסס, בעלי עסקים קטנים באירופה, וצרכנים בכל רחבי העולם.

אבל מה שמטריד כלכלנים ואנליסטים של ביטחון לאומי יותר מן המספרים עצמם הוא חוסר השקיפות שמסביבם.

מלחמות תמיד עולות כסף. זו עובדה היסטורית. אולם מלחמות שמתנהלות בלי תוכנית פומבית, בלי יעדים ברורים ובלי פיקוח פרלמנטרי הדוק — נוטות לעלות הרבה יותר.

הנשיא טראמפ אמר "ניצחנו". אך בחדרים הסגורים של הסנאט נשאלת שאלה אחרת לחלוטין: על מה בדיוק ניצחה ארצות הברית — ומהו המחיר שעוד צפוי להיגבות.

התשובה לשאלה הזאת, אם תגיע בכלל, לא תקבע רק את גורל המלחמה הנוכחית. היא עשויה לעצב גם את עתיד מדיניות החוץ האמריקאית, את מאזן הכוחות במזרח התיכון, ואת הפרק הבא בעימות בין ישראל לאיראן — פרק שכרגע רחוק מסיום.