
ח'ליל, פעיל פרו־פלסטיני ומנהיג בולט של מחנה המחאה האנטי־ישראלי באוניברסיטת קולומביה בשנת 2024, הפך בשנים האחרונות לדמות מרכזית במחלוקת הציבורית סביב המחאות נגד ישראל בקמפוסים בארצות הברית. במהלך המחאות בקולומביה היה מהקולות הבולטים במחנה המאהלים שנמתח בלב הקמפוס.
לאחר גל המחאות נעצר על ידי רשויות ההגירה של ארצות הברית והוחזק שלושה חודשים במתקן מעצר במדינת לואיזיאנה במסגרת הליכי גירוש. בינואר פסק בית משפט פדרלי לערעורים כי ניתן לעצור אותו מחדש. זמן קצר לאחר שחרורו התראיין לרשת הטלוויזיה האמריקאית סי־אן־אן, ובמהלך הריאיון סירב שוב ושוב לגנות את ארגון חמאס. כעת הופעתו כאורח בביתו הרשמי של ראש עיריית ניו יורק הפכה לנקודת מחלוקת חריפה.

לאחר גל המחאות נעצר על ידי רשויות ההגירה של ארצות הברית והוחזק שלושה חודשים במתקן מעצר במדינת לואיזיאנה במסגרת הליכי גירוש. בינואר פסק בית משפט פדרלי לערעורים כי ניתן לעצור אותו מחדש. זמן קצר לאחר שחרורו התראיין לרשת הטלוויזיה האמריקאית סי־אן־אן, ובמהלך הריאיון סירב שוב ושוב לגנות את ארגון חמאס. כעת הופעתו כאורח בביתו הרשמי של ראש עיריית ניו יורק הפכה לנקודת מחלוקת חריפה.
התגובה הראשונה והבולטת הגיעה מליגת נגד השמצה, אחד הארגונים המרכזיים במאבק באנטישמיות בארצות הברית. הארגון פרסם הודעה חריפה שבה הזהיר כי הזמנת אדם שהצדיק את מתקפת חמאס בשבעה באוקטובר למעון הרשמי של ראש העיר משדרת מסר מדאיג במיוחד בתקופה שבה נרשמת עלייה בתקריות אנטישמיות ברחבי המדינה.
לדברי הארגון, גרייסי מנשן הוא ביתם של כל תושבי ניו יורק — ולכן אין להשתמש בו כבמה שמעניקה לגיטימציה לעמדות המצדיקות טרור.
גם המועצה ליחסי הקהילה היהודית של ניו יורק והפדרציה היהודית של ניו יורק — שניים מהארגונים היהודיים המרכזיים והמשפיעים בעיר — הצטרפו לביקורת.
מארק טריגר, מנכ"ל המועצה ליחסי הקהילה היהודית של ניו יורק וחבר מועצת עיר לשעבר, הדגיש כי זכויות אזרח אינן יכולות להיות סלקטיביות. לדבריו, אם הדמוקרטיה האמריקאית מעניקה לח'ליל את הזכות להליך משפטי הוגן, אותם עקרונות חייבים להגן גם על זכותם של סטודנטים יהודים לחיות וללמוד בסביבה חופשית מהסתה, הפחדה ואיומים.
הפדרציה היהודית של ניו יורק הרחיקה לכת אף יותר. בהודעתה ציינה כי ח'ליל הצדיק את מתקפת שבעה באוקטובר כאמצעי למניעת נורמליזציה בין ישראל לערב הסעודית — עמדה שלדבריה חורגת מגבולות מחאה פוליטית לגיטימית ומגיעה לכדי הצדקת טרור.
אלא שהסערה סביב ארוחת האיפטאר איננה עומדת לבדה.
בימים האחרונים דווח כי ממדאני השתתף גם באירוע בסטטן איילנד שבו הוצג לקהל על ידי עבדאללה עאקל, פעיל פוליטי המזוהה עם הארגון "החברה המוסלמית האמריקאית של ניו יורק". עאקל התפרסם בעבר בהתבטאויות חריפות נגד ישראל, ובמהלך מלחמת עזה בשנת 2024 אף קרא לפגיעה בתל אביב ושיבח את דובר הזרוע הצבאית של חמאס.
הארגון שבו פועל עאקל איבד מוקדם יותר השנה מימון עירוני לאחר שביריד קהילתי שנערך בחסותו נמכרו מוצרים עם סמלים של חמאס, חזבאללה והחזית העממית לשחרור פלסטין.
השתתפותו של ראש העיר באירוע שבו עאקל הציג אותו לקהל רק הגבירה את הביקורת.
מאחורי הפרשה מסתתרת שאלה רחבה יותר. ניו יורק היא ביתה של הקהילה היהודית הגדולה ביותר מחוץ לישראל — למעלה ממיליון תושבים. עבור רבים מהם, הבחירות הסמליות של ראש העיר אינן עניין טקסי בלבד. עם מי הוא מצטלם, את מי הוא מארח בביתו, ואילו דמויות מקבלות הכרה רשמית — כל אלה נתפסים כמדד למסר שהוא מבקש להעביר.
עבור מבקריו של ממדאני, הזמנתו של ח'ליל לגרייסי מנשן משדרת מסר ברור: שהדלתות פתוחות בפני פעילים המצדיקים אלימות נגד ישראל, בעוד חששות הקהילה היהודית אינם מקבלים את אותה תשומת לב.
ממדאני עצמו נבחר תחת ההבטחה להיות "ראש עיר לכולם" ולגשר על הפערים בעיר מגוונת ומפולגת. אולם הפרשה הנוכחית ממחישה עד כמה המשימה הזו מורכבת — ועד כמה כל מחווה סמלית עלולה להפוך למבחן פוליטי.
פניות של עיתונאים לממשל העירוני בשאלה כיצד נבדק הרקע של אורחים רשמיים בבית ראש העיר נותרו ללא מענה.
ובינתיים, התמונה מארוחת האיפטאר בגרייסי מנשן ממשיכה לעורר דיון. עבור חלק מתושבי העיר היא סמל לדיאלוג בין קהילות. עבור אחרים — סימן לכך שקו אדום נחצה.