חב"ד בונים את בית המקדש השלישי על הר הבית: טאקר קרלסון מפיץ נרטיב אנטישמי מסוכן

טאקר קרלסון אינו ידוע כמי שמקפיד במיוחד על בדיקת עובדות. אולם הדברים שאמר לאחרונה על תנועת חב״ד ובית המקדש חורגים גם מן הסטנדרטים הרופפים המוכרים בתוכניתו. בשידור האחרון הציג קרלסון בפני צופיו טענה שלפיה תנועת חב״ד־ליובאוויטש היא הכוח המרכזי הפועל לבניית בית המקדש השלישי על הר הבית בירושלים — ואף קשר זאת למה שכינה "תוכנית ישראל הגדולה" לשליטה אזורית.

 

הערבוב הזה איננו טעות תמימה בלבד. הוא יוצר נרטיב מוכר: הצגת קבוצה יהודית כבעלת תוכנית סודית להשתלטות על אתר קדוש ולשינוי סדרי העולם. מבנה כזה של טענות מוכר היטב מן ההיסטוריה של תעמולה אנטישמית, שבה יהודים מוצגים ככוח מסתורי המתכנן מהלכים גיאופוליטיים מאחורי הקלעים.

 

הטענה הזו איננה רק שגויה; היא מעוותת לחלוטין את האמונה הבסיסית של חב״ד. לפי המסורת התיאולוגית של התנועה, המבוססת על כתבי האדמו״ר מליובאוויטש ועל מסורת חסידית ארוכה, בית המקדש השלישי איננו פרויקט פוליטי או הנדסי. לפי תפיסה זו, המקדש יתגלה באופן נסי עם בוא הגאולה או ייבנה בידי המשיח עצמו — לא בידי ארגון אנושי, ולא באמצעות יוזמה פוליטית.

בפועל, תנועת חב״ד אינה מארגנת פעילות לבניית מקדש, אינה פועלת לשינוי המצב בהר הבית ואינה מקדמת תשתיות פוליטיות לשם כך. עיקר פעילותה מוכר בעולם דווקא בתחום אחר לחלוטין: רשת מרכזים קהילתיים ובתי חב״ד הפועלים במדינות רבות ומעניקים שירותים דתיים וחברתיים ליהודים.

אם כך, מהיכן מגיעה הטענה שקרלסון הציג? נראה כי מדובר בבלבול — או ערבוב מכוון — בין חב״ד לבין גופים אחרים מהציונות הדתית. אחד הידועים שבהם הוא "מכון המקדש" בירושלים, ארגון הפועל להכנת כלים ובגדי כהונה ולמחקר בנושא בית המקדש. גם ארגונים אלה אינם מייצגים את כלל הציבור הדתי בישראל, ובוודאי שאינם קשורים לתנועת חב״ד מבחינה תיאולוגית או ארגונית.

הערבוב הזה איננו טעות תמימה בלבד. הוא יוצר נרטיב מוכר: הצגת קבוצה יהודית כבעלת תוכנית סודית להשתלטות על אתר קדוש ולשינוי סדרי העולם. מבנה כזה של טענות מוכר היטב מן ההיסטוריה של תעמולה אנטישמית, שבה יהודים מוצגים ככוח מסתורי המתכנן מהלכים גיאופוליטיים מאחורי הקלעים.

 

לצפייה: https://x.com/i/status/2029384076537258418

 

כאשר נרטיב כזה מוצג בתוכנית בעלת קהל עצום — מיליוני צופים בארצות הברית וברשתות החברתיות — המשמעות חורגת מטעות עובדתית. חלק גדול מן הצופים אינו מכיר את ההבדלים בין זרמים ביהדות או בין ארגונים שונים בישראל. עבורם, הטענה הופכת לסיפור פשוט: יהודים פועלים לשינוי סדרי העולם הדתי והפוליטי.

גם ההקשר ההיסטורי של הר הבית מוצג לעיתים קרובות באופן חלקי בדיונים מסוג זה. בית המקדש השני חרב בשנת 70 לספירה בידי האימפריה הרומית, מאות שנים לפני הופעת האסלאם. מסגד אל־אקצא וכיפת הסלע נבנו מאוחר יותר על אותו מתחם קדום. המציאות ההיסטורית מורכבת ורבת שכבות, אך הצגתה כנרטיב של "תוכנית השתלטות יהודית" היא עיוות שמשרת תעמולה פוליטית.

לאחר פרסום הדברים, חוקרי יהדות ומומחים לתיאולוגיה מיהרו להבהיר כי הטענות אינן נכונות. גם גורמים בחב״ד הדגישו כי התנועה אינה מעורבת בפעילות לבניית מקדש. אולם בעידן התקשורתי הנוכחי, תיקון עובדות מגיע לעיתים קרובות לחלק קטן בלבד מן הקהל שנחשף לטענה המקורית.

לכן הבעיה אינה רק בטעות אחת של פרשן טלוויזיה. הבעיה היא הדפוס הרחב יותר: שילוב של בורות, פשטנות והדהוד ברשתות החברתיות שמאפשרים להפיץ במהירות נרטיבים אנטישמיים במסווה של פרשנות פוליטית.

לפי אמונת חב״ד, בית המקדש השלישי איננו פרויקט אנושי אלא חלק מתהליך גאולה רוחני. הנרטיב שטאקר קרלסון הציג אינו קשור לאמונה הזו — אלא למסורת אחרת לגמרי: מסורת ארוכה של האשמות וקונספירציות על יהודים, שההיסטוריה כבר הוכיחה עד כמה הן עלולות להיות מסוכנות.