
המסמך מבחין בין שני מישורי איום: איום מיידי ונמוך עוצמה בעיקרו במרחב הקיברנטי, ואיום פיזי ממוקד ופחות סביר — אך כזה שאינו ניתן לשלול.

בטווח הקצר, ההערכה מצביעה על סבירות גבוהה למתקפות סייבר מצד גורמים המזוהים עם המשטר האיראני. מדובר בהשחתת אתרי אינטרנט, מתקפות מניעת שירות נגד שרתים ממשלתיים ואזרחיים, והפצת תעמולה דיגיטלית שנועדה לערער את תחושת הביטחון הציבורית.
בטווח הקצר, ההערכה מצביעה על סבירות גבוהה למתקפות סייבר מצד גורמים המזוהים עם המשטר האיראני. מדובר בהשחתת אתרי אינטרנט, מתקפות מניעת שירות נגד שרתים ממשלתיים ואזרחיים, והפצת תעמולה דיגיטלית שנועדה לערער את תחושת הביטחון הציבורית. הניסיון מלמד כי זהו דפוס פעולה מוכר: לאחר חיסול קאסם סולימאני בשנת 2020 נרשמו גלי תקיפות קיברנטיות שיוחסו לאיראן נגד תשתיות בארצות הברית.
האיום הפיזי, לפי המסמך, מוגדר כבעל סבירות נמוכה יותר למתקפה רחבת היקף, אך בעל פוטנציאל לפעולות נקודתיות. לא פיגוע המוני בהכרח, אלא פגיעה ממוקדת בדיפלומט, במוסד רגיש או בתשתית אסטרטגית — פעולה שנועדה לשדר מסר, לא לפתוח מלחמה כוללת.
אירוע שאירע בטקסס בשבוע שעבר המחיש את המורכבות. בירי בבר מקומי נהרגו שני בני אדם, והיורה חוסל במקום. על בגדיו הופיעו סמלים המזוהים עם איראן, בהם דגל המדינה והמילה IRAN, וכן הכיתוב "רכוש אללה". רשויות האכיפה הדגישו כי מוקדם לקבוע מניע אידיאולוגי, אך עצם הסמלים העלה סימני שאלה.
הערכת המשרד לביטחון המולדת אינה מתמקדת רק בארגונים דוגמת חזבאללה או משמרות המהפכה, אלא גם ב"אקטיביסטים" — יחידים המזדהים אידיאולוגית עם המשטר ופועלים ללא הנחיה ישירה. זהו ממד רגיש במיוחד, שכן הוא מבוסס על רדיקליזציה של יחידים ולא בהכרח על תשתית ארגונית גלויה.
שרת ביטחון המולדת, קריסטי נואם, מסרה כי היא עומדת בקשר שוטף עם גופי המודיעין והאכיפה ועוקבת אחר ההתפתחויות. ההצהרה נועדה להרגיע, אך גם משקפת הבנה כי חיסול דמות כה מרכזית במערכת השלטון האיראנית משנה את מאזן הסיכונים.
ההיסטוריה מלמדת כי משטרים פגועים נוטים להגיב — גם אם לא מיד, וגם אם לא באופן צפוי. איראן עדיין מחזיקה ברשת שלוחות אזוריות, באמצעי לחימה וביכולת פעולה גלובלית. השאלה איננה אם תבוא תגובה כלשהי, אלא באיזה עיתוי, באיזה היקף ובאיזו זירה.
ואת זה, גם המסמך המפורט ביותר, אינו יכול לחזות בוודאות.