הקונסול הכללי של ישראל בדרום־מזרח ארצות הברית פנה להנהלת הפסטיבל לאחר שנחשף לתכנים שהפיץ השופט, סטודנט לקולנוע ממכללת מורהאוס הפועל גם במסגרת סוכנות גרש. בין היתר הופיעו בפרסומיו סרטון פוליטי המעמיד זה מול זה תמונות מעזה ותמונות מן השואה, שימוש במפות המציגות את ישראל כישות קולוניאלית, ודימויים החוזרים על מוטיבים נפוצים בשיח אנטי־ציוני קיצוני. הנהלת הפסטיבל אישרה כי בחנה את החומרים, אך קבעה כי השופט "יכול למלא את תפקידו באופן הולם במסגרת הדיונים המקצועיים".
הנימוק שניתן לכך היה פרוצדורלי: הליך בחירת השופטים הסתיים והעבודות כבר בעיצומן. ההסבר עורר ביקורת חריפה בקהילה. בעיני רבים, המשמעות היא שמנגנון בירוקרטי גבר על עיקרון ערכי בסיסי. אם מוסד יהודי מכיר בכך שבחר נציג שמחזיק בעמדות הסותרות את עצם הלגיטימיות של מדינת ישראל, אך אינו פועל לתקן זאת בפועל — המסר הציבורי הוא שקווי יסוד ערכיים ניתנים לעקיפה בשם נוחות ארגונית.
בתגובה הודיעה הקונסוליה הישראלית על פרישה רשמית מן האירוע. ימים אחדים לאחר מכן פרסם הפסטיבל התנצלות ובה כתב כי כמוסד תרבות יהודי מוטלת עליו אחריות לעמוד נגד אנטישמיות ולאשר את זכות ההגדרה העצמית של העם היהודי. עם זאת, ההודאה בטעות לא לוותה בצעד מעשי: השופט לא הוסר מתפקידו.
הנימוק שניתן לכך היה פרוצדורלי: הליך בחירת השופטים הסתיים והעבודות כבר בעיצומן. ההסבר עורר ביקורת חריפה בקהילה. בעיני רבים, המשמעות היא שמנגנון בירוקרטי גבר על עיקרון ערכי בסיסי. אם מוסד יהודי מכיר בכך שבחר נציג שמחזיק בעמדות הסותרות את עצם הלגיטימיות של מדינת ישראל, אך אינו פועל לתקן זאת בפועל — המסר הציבורי הוא שקווי יסוד ערכיים ניתנים לעקיפה בשם נוחות ארגונית.
הפרשה באטלנטה אינה מנותקת מהקשר רחב יותר. מאז מתקפת אוקטובר 2023 והמלחמה שבעקבותיה, מוסדות תרבות בארצות הברית ובעולם הפכו לזירות עימות סביב שאלות של ציונות, אנטי־ציונות וחופש ביטוי. ביטול אירועים עם יוצרים יהודים, חרמות של משתתפים ולחצים פוליטיים על הנהלות הפכו לחלק מן הנוף התרבותי. במקרה של פסטיבל קולנוע יהודי, המתח חד במיוחד: מדובר במוסד קהילתי שנועד, מלכתחילה, להיות מרחב בטוח לביטוי זהות יהודית.
במסגרת התחרות שבה שימש השופט המדובר, חלק מן הסרטים עוסקים ישירות בנושאים הקשורים לישראל ולסכסוך הישראלי־פלסטיני. עובדה זו העמיקה את החשש בקרב גורמים בקהילה מפני הטיה ערכית בתהליך השיפוט. הנהלת הפסטיבל הודיעה כי תבחן מחדש את נהלי הסינון והמינוי שלה בעתיד, אך נכון לעכשיו לא נקטה צעד אופרטיבי כלפי המינוי השנוי במחלוקת.
מעבר למחלוקת הספציפית, הפרשה מציפה שאלה עקרונית: עד כמה מוסדות יהודיים מוכנים להגן בפועל על גבולות הערכים שהם עצמם מצהירים עליהם. כאשר הצהרה פומבית על אחריות מוסרית אינה מלווה במעשה, הקו האדום אינו נחצה בבת אחת — הוא פשוט הולך ומיטשטש.
