על פי דיווח של אתר החדשות האמריקאי אקסיוס, אנשי הוועדה הלאומית הדמוקרטית הציגו את ממצאי הבדיקה בפני פעילים פרו־פלסטינים מארגון “פרויקט המדיניות של המכון להבנת המזרח התיכון”. לפי הנתונים שנמסרו, עמדתה של האריס בסוגיית עזה, שהייתה זהה ברובה לעמדת ממשל הנשיא ג’ו ביידן, הוגדרה כ“גורם שלילי נטו” מבחינה אלקטורלית. במילים אחרות, התמיכה בישראל, גם כאשר לוותה בביקורת מתונה על התנהלותה הצבאית, פגעה במועמדת הדמוקרטית בקלפי.
על פי דיווח של אתר החדשות האמריקאי אקסיוס, אנשי הוועדה הלאומית הדמוקרטית הציגו את ממצאי הבדיקה בפני פעילים פרו־פלסטינים מארגון “פרויקט המדיניות של המכון להבנת המזרח התיכון”. לפי הנתונים שנמסרו, עמדתה של האריס בסוגיית עזה, שהייתה זהה ברובה לעמדת ממשל הנשיא ג’ו ביידן, הוגדרה כ“גורם שלילי נטו” מבחינה אלקטורלית. במילים אחרות, התמיכה בישראל, גם כאשר לוותה בביקורת מתונה על התנהלותה הצבאית, פגעה במועמדת הדמוקרטית בקלפי.
הוועדה הלאומית הדמוקרטית אישרה כי התקיימה פגישה עם הארגון הפרו־פלסטיני, אך סירבה למסור פרטים על תוכנה. מנגד, אקסיוס טען כי אימת את הממצאים באמצעות מקורות נוספים, כך שלא מדובר בעדות יחידה או בהדלפה מקרית. עצם ההודאה המשתמעת בכך שמדיניות החוץ, ובעיקר הסוגיה הישראלית־פלסטינית, נשאה מחיר פוליטי, היא חריגה בשיח הפנימי של המפלגה הדמוקרטית, שבמשך עשורים הקפידה להציג קו תמיכה עקבי בישראל כעמדה רחבה החוצה מחנות אידאולוגיים.
העיסוק בעמדת האריס כלפי עזה נבחן על רקע תבוסה אלקטורלית מפתיעה בעוצמתה. אף שהאריס זכתה ברוב הקולות הכללי, היא הפסידה בכל מדינות המפתח שהכריעו את המרוץ – פנסילבניה, מישיגן, ויסקונסין, ג’ורג’יה, אריזונה ונבדה. ניתוחים ראשוניים לאחר הבחירות הצביעו על שילוב של גורמים: יוקר המחיה והאינפלציה, עייפות ציבורית מממשל ביידן, ספקות בנוגע לניסיונה של האריס, וכן קמפיין יעיל של טראמפ שפנה לשכבות מתוסכלות של בוחרים. בתוך מארג הסיבות הזה נותרה השאלה עד כמה השפיעה המלחמה בעזה על דפוסי ההצבעה.
במיוחד בלטה מדינת מישיגן, שבה חיה קהילה ערבית־אמריקאית גדולה ובעלת משקל אלקטורלי. חלק מארגוני הקהילה קראו בגלוי להחרים את האריס בשל המשך אספקת הנשק לישראל והעמדה האוהדת של הממשל כלפי ירושלים. עד לאחרונה לא היה ברור אם מחאה זו תורגמה בפועל לאובדן קולות משמעותי. ממצאי הבדיקה הפנימית מחזקים את ההערכה כי גם אם לא היה זה הגורם היחיד, הרי שהיה לו משקל מצטבר במדינות שבהן ההפרש היה דק ממילא.
הפרשה חושפת דילמה אסטרטגית עמוקה עבור המפלגה הדמוקרטית לקראת בחירות 2028. מצד אחד, חלק הולך וגדל מבסיס הבוחרים הפרוגרסיבי, ובכללו מצביעים מוסלמים וערבים־אמריקאים, דורש קו ביקורתי ואף מרחיק לכת יותר כלפי ישראל. מצד אחר, שינוי חד בעמדה המסורתית צפוי לעורר התנגדות חריפה מצד בוחרים מתונים, תורמים מרכזיים והקהילה היהודית בארצות הברית, שעדיין רואה בתמיכה בישראל ערך יסוד של המפלגה. הפער בין המחנות הללו אינו רק אידאולוגי, אלא גם דמוגרפי: צעירים נוטים לגלות ביקורת חריפה יותר כלפי מדיניות ישראל, בעוד שמצביעים מבוגרים, ששיעור השתתפותם בבחירות גבוה יותר, שומרים לרוב על גישה פרו־ישראלית יציבה.
לא פחות מסקרן מתוכן הממצאים הוא האופן שבו נוהלו. הנהגת המפלגה התחייבה שלא לפרסם את ממצאי הבדיקה לציבור הרחב, אך בחרה בכל זאת לחשוף אותם בפני ארגון פרו־פלסטיני מסוים. הבחירה הזו מעוררת שאלות על המסר הפנימי שהמפלגה מבקשת לשדר: האם מדובר בניסיון לרכך ביקורת מצד פעילים פרוגרסיביים באמצעות הודאה חלקית בכישלון, או במהלך פוליטי מחושב שנועד להכין את הקרקע לשינויי מדיניות עתידיים? עצם ההדלפה מלמדת על מתחים בתוך המפלגה, ועל כך שיש גורמים המעוניינים להוציא את הדיון הזה אל האור, גם בניגוד להחלטות רשמיות.
המסקנות העולות מהבדיקה אינן רק ניתוח בדיעבד של בחירות 2024, אלא אות אזהרה לקראת המאבקים הפנימיים שצפויים לעצב את זהות המפלגה הדמוקרטית בשנים הקרובות. בעידן שבו מערכות בחירות מוכרעות בהפרשים זעומים במדינות בודדות, כל סוגיית מדיניות חוץ בעלת מטען רגשי עלולה להפוך לגורם מכריע. המלחמה בעזה נמשכת, והוויכוח על גבולות התמיכה בישראל ממשיך לבעבע בתוך הפוליטיקה האמריקאית. השאלה אינה רק מהי העמדה הנכונה מבחינה ערכית, אלא מהו המחיר האלקטורלי שהמפלגה מוכנה לשלם – ומה היא מעדיפה להסתיר, גם כאשר הסודות, כדרכם של סודות בפוליטיקה, מתקשים להישאר חסויים.
