בית המשפט קבע שהמכסים אינם חוקיים: ניוסום דורש מטראמפ 134 מיליארד בחזרה

פסיקת בית המשפט העליון ביום שישי האחרון, ברוב של שישה שופטים מול שלושה, ביטלה את מרבית מכסי היבוא שהטיל הנשיא דונלד טראמפ במהלך כהונתו השנייה, וקבעה כי הוטלו ללא סמכות חוקית. בכך הסתיים אחד המהלכים הכלכליים השנויים במחלוקת של השנים האחרונות, אך נפתח פרק נפיץ לא פחות: שאלת החזר הכספים שנגבו מן הציבור האמריקאי. לפי הערכות גופים מחקריים עצמאיים, היקף הסכומים שנגבו שלא כדין מגיע לעשרות ואף למאות מיליארדי דולרים. עבור מיליוני משפחות ואלפי עסקים, מדובר בכסף שנגרע מתקציב המחיה והפעילות השוטפת, וכעת לא ברור מי ישיב אותו — ואם בכלל.

המהלך של טראמפ נשען על חוק סמכויות החירום הכלכליות הבינלאומיות, חוק שמעניק לנשיא כלים רחבים בעת משבר, אך אינו מסמיך אותו להטיל מכסים גורפים ללא אישור הקונגרס. קביעת בית המשפט הייתה חדה: סמכות כזו אינה קיימת. אולם בפסק הדין לא נכללה הוראה אופרטיבית להשבת הכספים שנגבו. הוואקום שנוצר מעורר סערה ציבורית ופוליטית, משום שהנזק הכלכלי כבר התרחש, והנטל נשא הציבור הרחב דרך עליית מחירים ופגיעה בשרשראות האספקה.

 

גאווין ניוסום, מושל קליפורניה, שממשלת מדינתו הייתה בין העותרות המרכזיות נגד מדיניות המכסים, מיהר למסגר את הפסיקה לא רק כניצחון חוקתי, אלא כקריאה להשבת הכסף לאזרחים. לדבריו, המכסים “נגבו מכיסי משפחות עובדות”, וכעת על הממשל הפדרלי להציג תוכנית ברורה להשבת הסכומים שנגבו שלא כדין.

 

כאן נכנס לתמונה גאווין ניוסום, מושל קליפורניה, שממשלת מדינתו הייתה בין העותרות המרכזיות נגד מדיניות המכסים. ניוסום מיהר למסגר את הפסיקה לא רק כניצחון חוקתי, אלא כקריאה להשבת הכסף לאזרחים. לדבריו, המכסים “נגבו מכיסי משפחות עובדות”, וכעת על הממשל הפדרלי להציג תוכנית ברורה להשבת הסכומים שנגבו שלא כדין. קליפורניה, כמדינה שהיקף היבוא בה גבוה במיוחד, טוענת לנזק של מיליארדי דולרים לצרכנים ולעסקים מקומיים, וניוסום דורש שהפיצוי לא ייעצר ברמת החברות הגדולות, אלא יגיע גם למשקי הבית שנפגעו מעליית יוקר המחיה.

בממשל הפדרלי, לעומת זאת, מאותתים על קרב משפטי ממושך. הנשיא טראמפ עצמו הבהיר כי סוגיית ההחזרים “לא הוכרעה” בפסיקה וצפויה להתגלגל לערכאות נמוכות יותר. המשמעות המעשית היא שעוד שנים עלולות לחלוף עד שייקבע מנגנון החזר, אם בכלל. בינתיים, חברות ויבואנים נדרשים להגיש תביעות פרטניות להשבת כספים, תהליך בירוקרטי יקר ומסובך שעלול להרתיע שחקנים קטנים. החשש בקרב כלכלנים הוא שחלק מן העסקים, ובוודאי צרכנים פרטיים, לא יראו לעולם את כספם בחזרה.

העימות סביב ניוסום אינו רק כלכלי אלא גם פוליטי. עבור מושל קליפורניה, מדובר בהזדמנות למצב עצמו כמי שנלחם עבור “האזרח הקטן” מול מדיניות פדרלית שנתפסה כפוגענית. מנגד, טראמפ ממשיך לקדם צעדי מכס חלופיים מכוח חקיקה אחרת, ומבהיר כי מבחינתו מלחמת הסחר רחוקה מסיום. כך נוצרת מציאות אבסורדית: בעוד בית המשפט קובע שהמכסים הקודמים הוטלו שלא כחוק, הציבור מתמודד עם גל חדש של צעדי סחר שממשיכים להכביד על המחירים.

עבור האמריקאי הממוצע, השאלה הפשוטה והכואבת נותרת בעינה: מי יחזיר את הכסף שנגבה ממנו שלא כדין? כל עוד לא ייקבע מנגנון פיצוי ברור, הפסיקה ההיסטורית תישאר ניצחון עקרוני של שלטון החוק — אך לא בהכרח ניצחון בכיס. המאבק שמוביל ניוסום מבטא את הלחץ הציבורי הגובר להפוך הכרעה משפטית למציאות כלכלית מוחשית, שבה האחריות על טעויות שלטוניות אינה נופלת שוב על האזרחים.