איגוד המורים של קליפורניה תיאם, על פי דיווחים, את מועדי פקיעת החוזים של איגודים מקומיים ברחבי המדינה כבר לפני כשנה. לפי הודעת האיגוד, המטרה הייתה להציג “סדרה של דרישות משותפות” באותו הזמן במספר מחוזות. כך נוצרת אסטרטגיה שמעצימה את כוח המיקוח: כמה חזיתות נפתחות במקביל, ומחוזות מתקשים “למשוך זמן” או להסתמך על שקט זמני באזורים אחרים.
השביתה בסן פרנסיסקו החלה ביום שני השבוע. איגוד המחנכים המקומי דרש העלאת שכר של 9% בשנתיים, וכן כיסוי בריאות מלא במימון המחוז – לצד דרישות נוספות. לאחר שבוע של השבתה הושג ביום שישי הסכם זמני: העלאות של 5% בשנתיים והטבות הבריאות שביקשו, בעוד עובדים אחרים צפויים לקבל העלאות של 8.5%. עלות ההסכם הזמני הוערכה בדיווחים בכ־183 מיליון דולר.
הנתונים הכלכליים שמוצגים בדיון הציבורי סביב השביתה מוסיפים שמן למדורה. שכר התחלתי למורים בסן פרנסיסקו עומד, לפי הנתונים המובאים כאן, על כ־80 אלף דולר בשנה, והשכר הממוצע סביב 100 אלף דולר. תקציב המושל גאווין ניוסום לשנה הנוכחית כולל 149 מיליארד דולר לבתי ספר ציבוריים – כ־27,418 דולר לתלמיד – לעומת 16,352 דולר לתלמיד בשנת 2019. לפי הטענה, ההוצאה לתלמיד עלתה בקצב מהיר משמעותית מהאינפלציה, בין היתר בשל הרחבת הטבות שאינן שכר. עוד נטען כי מורים בעיר יכולים לפרוש בגיל 63 עם פנסיה השווה ל־85% מהשכר האחרון, לצד הטבות בריאות לכל החיים.
אלא שההסכם החדש אינו פותר את הבעיה הבסיסית של המחוז: גירעון של יותר מ־100 מיליון דולר, לצד פיקוח מדינתי על ניהול הכספים. בשנה שעברה, כך נטען, המחוז ביטל תוכנית פיטורים כחלק מוויתורים לאיגוד – אך הפער התקציבי נותר ודורש סגירה בדרך כלשהי. במקביל, ההרשמה בבתי הספר ירדה ביותר מ־3,500 תלמידים – כ־7% – בין השנים 2018–2019 ל־2024–2025.
כעת מביט האיגוד אל היעד הבא: לוס אנג’לס. בחודש שעבר הצביע איגוד המורים המקומי בעד אישור שביתה, לאחר שמחוז לוס אנג’לס דחה את דרישות השכר שלו. לפי הדיווח, הדרישות כוללות העלאה מיידית של 16% למורים חדשים, תוספת של 3% לכלל המורים בשנה הבאה, ועליות שכר נוספות בהמשך. בה בעת, רוב תקציב המחוז מוקדש לכוח אדם, והוא שוקל קיצוצים כאשר התחזית מצביעה על גירעון מצטבר של 1.6 מיליארד דולר עד 2027–2028.
במחוזות אחרים נרשמה דריכות דומה. בסן דייגו נמנעה ביום שישי שביתה בת יום אחד שתוכננה בהמשך החודש, לאחר מגעים סביב דרישות לתוספת צוות לחינוך מיוחד. לפחות שלושה איגודים במחוזות קטנים יותר – בהם טווין ריוורס ליד סקרמנטו – הצביעו גם הם בעד אישור שביתות.
גורם מרכזי שמוזכר בהקשר הזה הוא הכסף הפדרלי מתקופת המגפה, שאִפשר למחוזות לדחות החלטות קשות. לפי נתוני מעבדת אדונומיקס, בין השנים 2018–2019 ל־2024–2025 ההרשמה בלוס אנג’לס ירדה ב־18%, אך מספר העובדים במשרה מלאה ירד רק ב־1%. המשמעות, לטענת המבקרים, היא שמבנה ההוצאות נשאר מנופח גם כאשר מספר התלמידים מצטמצם – וכאשר הכספים החד־פעמיים נגמרים, נחשפת הבעיה במלוא עוצמתה.
בתוך העימות התקציבי הזה, מי שנפגע ראשון הם ההורים והתלמידים. אם מסן פרנסיסקו, קלרה קלהר, אמרה לרשת איי־בי־סי 7 ניוז במהלך השביתה: “כל יום אנחנו קצת מתאמצים… רבים מאיתנו מרגישים מאוד מאולצים לצאת מהמסלול”. עבור משפחות רבות, השבתת הלימודים פירושה הפסד ימי עבודה, הוצאות על שמירה, ופגיעה ביציבות הביתית – במיוחד אצל הורים שאין להם אפשרות לעבודה מרחוק.
הוויכוח נוגע גם לשאלת חוקיות שביתות במגזר הציבורי. במדינות שונות בארצות הברית שביתות כאלה הוגדרו בלתי חוקיות, בין השאר משום שהן פוגעות בשירות חיוני ובציבור שאינו צד לסכסוך. עם זאת, נטען כי גם במקומות שבהם יש מגבלות, איגודים ממשיכים לשבות משום שהרווח מהסכמי השכר בהסדרה הסופית עשוי לעלות על הקנסות.
לצד כל אלה עולה שאלת הבחירה החינוכית. תלמידים בחלק מהמקומות יכולים לפנות לבתי ספר בזיכיון אם יש מקום פנוי, אך לרבים אין חלופה אמיתית כאשר בתי הספר הציבוריים מושבתים. בתוך הסערה נשאלת גם שאלה פוליטית: האם הלחץ הציבורי יוביל את המושל גאווין ניוסום לתמוך בכלים חדשים של בחירה בבתי ספר – צעד שעשוי להרגיז את הנהגת האיגודים, במיוחד אם יישקל בעתיד מהלך לריצה לנשיאות.
כך, מערכת החינוך של קליפורניה – מהעשירות בארצות הברית – נקלעת למלכוד: הוצאות לתלמיד מטפסות, מספר התלמידים יורד, מחוזות שוקעים בגירעונות, ואיגודי המורים מחריפים את הלחץ באמצעות שביתות מתואמות. מאמר מערכת בעיתון “וול סטריט ג’ורנל” אף תיאר את איגודי המורים כאחד הכוחות ההרסניים בזירה הפוליטית האמריקאית. השאלה שנותרת פתוחה היא האם הקמפיין המתואם יוביל לתגובת נגד ציבורית ולשינוי מדיניות – או שיחזק עוד יותר את כוחם של האיגודים על חשבון התלמידים.
