גווין ניוסום מכחיש שמדובר בכישלון: מאות מיליוני דולרים הושקעו והתוצאות כמעט אפסיות

המושל גווין ניוסום דוחה את הטענות שלפיהן תוכנית CARE Court, שהוקמה כדי לסייע לאנשים עם מחלות נפש קשות בקליפורניה, הצליחה להכניס לטיפול רק 22 בני אדם מאז שהושקה. מדובר בתוכנית שעלותה הגיעה ל-236 מיליון דולר מכספי ציבור, ושנועדה להתמודד עם אוכלוסייה שנעה בין הרחוב, בתי הכלא וחדרי המיון.

לפי דיווח של ה'דיילי מייל', התוכנית, שהוכרזה לראשונה ב-2022 והוצגה על ידי ניוסום כ"פרדיגמה חדשה לחלוטין", נועדה לסייע לעד 12 אלף בני אדם - אם כי האסיפה של קליפורניה העריכה כי עד 50 אלף איש עשויים להיות זכאים להשתתף בה. אבל המציאות אחרת, והנתונים מצביעים על 22 אנשים בלבד שהוכנסו לטיפול בצו בית משפט בארבע השנים האחרונות.

המושל ניוסום דחה את הנתונים וטען כי הם מציגים תמונה חלקית בלבד. בהודעה שפרסמה לשכתו ברשתות החברתיות נכתב כי CARE Court סייעה לאלפי קליפורנים לקבל טיפול ולהתחיל תהליך שיקום. לדבריו, גם לפי ההגדרה המצומצמת ביותר - טיפול שנכפה בצו שיפוטי - מדובר ביותר מ-600 מקרים, ומספרם ממשיך לגדול.

 

מושל קליפורניה גווין ניוסום דוחה את הטענות לפיהן תוכנית הדגל שלו לטיפול בחולי נפש נכשלה 

 

CARE Court הוקמה כדי לאפשר לבתי משפט לחייב טיפול באנשים עם מחלות נפש חמורות, שאינם מסוגלים להכיר במצבם, ושחייהם מתנהלים בין רחוב, מעצרים ואשפוזים חוזרים. התוכנית הוצגה כמענה למצוקה של משפחות רבות, שמתקשות לקבל סיוע עבור קרובי משפחה חולים.

מאז כניסתו של ניוסום לתפקיד ב-2019, קליפורניה הוציאה לפי הערכות בין 24 ל-37 מיליארד דולר על טיפול בחסרי בית, כאשר מספרם במדינה נע בשנים האחרונות בין 170 אלף ל-180 אלף בני אדם. לפי נתוני מדינה וממשל פדרלי, בין 30 ל-60 אחוזים מהם סובלים ממחלות נפש קשות, ורבים מהם גם מבעיות התמכרות.

על פי הדיווח, עד אוקטובר הוגשו ברחבי קליפורניה כ-3,000 בקשות להשתלב ב-CARE Court. מתוכן אושרו 706 בלבד, אך 684 מהן היו הסכמות וולונטריות ולא צווים שיפוטיים - מהלך שלטענת מבקרי התוכנית כלל לא היה יעדה המרכזי.

אחת המבקרות החריפות של התוכנית היא רונדה דה-פלאזס, בת 62 מקונקורד. לדבריה, היא קיוותה ש-CARE Court תאפשר סוף סוף לחייב טיפול מציל חיים בבנה, חולה סכיזופרניה, לאחר עשרות שנים של מעצרים חוזרים וחיים ברחוב. בפועל, השופט דחה את בקשתה. "היינו הרוסים, לגמרי בלי תקווה", סיפרה ל'דיילי מייל'. לדבריה, השופט קבע כי צרכיו של בנה גבוהים יותר ממה שהתוכנית יכולה להציע, למרות שלפי המסמכים הרשמיים, ריבוי מעצרים אמור להצדיק פנייה ל-CARE Court.

דה־פלאזס תיארה שנים של אלימות, חוסר שינה, שימוש בסמים והחמרה מתמשכת במצבו של בנה, שכיום בן 38. לדבריה, הוא נעצר כ-200 פעמים, בעיקר בעבירות קלות. "השאירו אותו ברחוב, מדמיין חרקים על הגוף שלו. זה היה נורא", סיפרה. היא טוענת כי CARE Court הפכה למערכת בירוקרטית שמייצרת הכנסות, אך לא מספקת טיפול אמיתי. "יש אינסוף פקידים, עורכי דין ושופטים שיושבים כל שבוע בדיונים, אבל בפועל לא עוזרים לאף אחד. כולם מקבלים משכורות גבוהות, והמשפחות מחכות חודשים", אמרה.

 

 

ביקורת דומה השמיע גם הפעיל הפוליטי קווין דלטון, לשעבר מועמד למועצת המפקחים של מחוז לוס אנג'לס. לדבריו, מדובר ב"החמצה ענקית".הוא אמר: "236 מיליון דולר, וזה מה שיש להראות? 22 אנשים?", והוסיף: "האנשים שאמורים לעזור מרוויחים מהמצב. זה כמו חברת דיאטות שלא באמת רוצה שתירד במשקל".

גם סטיב קולי, לשעבר התובע המחוזי של מחוז לוס אנג'לס, טען כי בעיות של הונאה טבועות במבנה של תוכניות ממשלתיות רבות בקליפורניה. לדבריו, הבעיה אינה רק באכיפה בדיעבד, אלא בהיעדר מנגנוני מניעה כבר בשלב התכנון. "כמעט בכל תוכנית שיש בה כסף, תהיה הונאה. המדינה והמחוז כשלו בכך שהם לא בונים מערכות שמונעות זאת מראש", אמר. לטענתו, דפוסים דומים חוזרים בתחומים רבים, בהם מדיקר, הוספיסים, טיפול בילדים ותשתיות.

CARE Court פועלת על רקע מסגרת חוקית ותיקה בקליפורניה, שמקורה בחוק לנטרמן־פטריס־שורט, שנחתם בשנות ה־60 על ידי המושל דאז רונלד רייגן, והביא לסגירת בתי החולים הפסיכיאטריים הממלכתיים ולהפסקת האשפוז הכפוי. מאז, מחוקקים ופעילים בתחום בריאות הנפש מנסים למצוא פתרונות לאוכלוסייה הסובלת ממחלות נפש כרוניות.

דה־פלאזס אומרת כי הגישה בקשות לפי חוק חופש המידע כדי לקבל נתונים על תוצאות התוכנית והיקפי המימון, אך לטענתה הרשויות מגיבות באיטיות או כלל לא עונות. "זה הכסף שלנו", אמרה. "לוקחים אותו, ובינתיים משפחות נהרסות". למרות שהיא חוששת שכבר מאוחר מדי עבור בנה, שנמצא כיום בכלא וצפוי להשתחרר בקרוב, היא אומרת שתמשיך להיאבק למען משפחות אחרות. "אנחנו לא ניתן לממשלה פשוט להגיד לנו: לא עוזרים לכם יותר".