משולחן השבת ללשכת ראש העיר: איך ילד בן עשר חיבר בין מיליארדרית יהודייה לראש עיר מוסלמי פרו־פלסטיני

בסצנה שנראית כלקוחה מסרט פוליטי על פיוס בלתי אפשרי, שולחן השבת של משפחת טיש במנהטן הפך לרגע מכריע בפוליטיקה העירונית של ניו יורק. ג’סיקה טיש, מיליארדרית יהודייה ונציבת משטרת ניו יורק – אחת הנשים החזקות במערכת אכיפת החוק האמריקאית – ישבה עם משפחתה והתלבטה אם להיענות להזמנתו של זוהרן ממדני, ראש העיר המוסלמי הראשון של ניו יורק, להמשיך לכהן בתפקידה תחת הנהגתו. ממדני, סוציאליסט דמוקרטי המזוהה בגלוי עם המאבק הפלסטיני, נתפס במשך שנים כדמות לעומתית לממסד היהודי בעיר. את הדילמה הכריע משפט אחד, פשוט וחד, שאמר בנה הארי בן העשר: “אנשים יהיו מעוררי השראה מזה שאת וראש העיר עובדים יחד למרות ההבדלים שלכם”. אמה של טיש, מריל טיש, סיכמה: “מפי תינוקות. קיבלת את התשובה”.

החיבור בין טיש לממדני נדמה, על פניו, כמעט בלתי אפשרי. טיש, בת 44, נולדה למשפחה יהודית אמידה בעלת שורשים עמוקים בעסקים ובחיים הציבוריים של ניו יורק. היא גדלה באפר איסט סייד של מנהטן, למדה בבית הספר הפרטי היוקרתי דלטון, ושם משפחתה – במקור טיצ’ינסקי – קוצר עם השנים. סבה־רבה, אברהם, זכה לעידוד כאשר שימש קפטן קבוצת הכדורסל של הקולג’ העירוני של ניו יורק, ואביה, ג’יימס טיש, עומד בראש תאגיד לואוז, שהמשפחה מנהלת מאז שנות החמישים. הונה של משפחת טיש מוערך בכעשרה מיליארד דולר.

 

את הדילמה הכריע משפט אחד, פשוט וחד, שאמר בנה הארי בן העשר: “אנשים יחושו השראה מזה שאת וראש העיר עובדים יחד למרות ההבדלים שלכם”. אמה של טיש, מריל טיש, סיכמה: “מפי תינוקות. קיבלת את התשובה”.

 

ממדני, בן 34, מייצג את הקצה השני של הספקטרום. הוא יליד אפריקה, ממוצא דרום־אסייתי, סוציאליסט דמוקרטי שבנה את זהותו הציבורית סביב מאבקי צדק חברתי, ובראשם המאבק הפלסטיני. בעבר הביע תמיכה בתנועת החרם על ישראל, ובשנת 2020 כינה את משטרת ניו יורק “מוסד מרושע ומושחת שיש לפרקו”. הוא אף יזם הצעת חוק שנועדה למנוע מארגונים ללא מטרות רווח לממן פעילות בהתנחלויות בגדה המערבית – יוזמה שעוררה סערה פוליטית אך נכשלה.

טיש, מצדה, אינה מסתירה את זהותה היהודית ואת זיקתה לישראל. בטקס השבעתה לנציבת המשטרה ענדה שרשרת מגן דוד, ובנאום שנשאה בכנס “לעולם לא עוד” של הליגה נגד השמצה אמרה: “הזהות היהודית שלי איננה משהו שאני לובשת ומסירה. זה מי שאני, וזה מי שתמיד אהיה”. בראש השנה הצטרפה לתפילות בבית הכנסת המרכזי במנהטן וצפתה באביה תוקע בשופר. הרבה אנג’לה בוכדאל הודתה לה בפומבי על שירותה והזכירה אירוע ביטחוני שלא פורסם, שבו איום ישיר על בית הכנסת סוכל הודות לפעולה מהירה של המשטרה. “זה היה מעשה של גבורה”, אמרה.

גם הזיכרון המשפחתי מעצב את עמדותיה. סבתה, סילביה היאט, שניהלה במשך שלושה עשורים בית ספר עברי במרכז מנהטן, התקשרה אליה מדי בוקר עד פטירתה ב־2024. בבוקר 7 באוקטובר הייתה זו הסבתא שאמרה לה בטלפון: “אנחנו במלחמה”.

על הרקע הזה, החיבור לממדני עורר מתחים גם בתוך משפחתה. כמה מקרובי משפחת טיש תרמו סכום של יותר ממיליון דולר לוועדת פעולה פוליטית שתמכה בקמפיין של מושל ניו יורק לשעבר אנדרו קואומו, יריבו של ממדני. בדצמבר כינה אחיה של טיש את ראש העיר בפומבי “אויב העם היהודי”, וטיש נאלצה להתנצל על הדברים. מנגד, היא אף נפגשה לארוחת ערב עם שדר רדיו יהודי שמרני שכינה בעבר את ממדני “טרוריסט”.

למרות זאת, בין השניים נרקמה קרבה זהירה. כאשר חמוש רצח ארבעה בני אדם בבניין משרדים במידטאון, ובהם שוטר מוסלמי, שיבחו השניים זה את רגישותו של זה: טיש ציינה את כבודו של ממדני בהלוויה, והוא התרשם מהאופן שבו התייחסה לאמונתו של השוטר שנהרג.

השותפות הזו עומדת למבחן קשה נוכח גל האנטישמיות בעיר. בשבוע האחרון רוססו לא פחות מ־73 צלבי קרס על מגרש משחקים בפארק גרייבסנד, בלב שכונה אורתודוקסית בברוקלין, לצד כתובות נאצה ובהן שמו של אדולף היטלר. ממדני גינה את האירוע בחריפות, כינה אותו “מחליא”, והבטיח שיתוף פעולה מלא עם כוח המשימה לפשעי שנאה של משטרת ניו יורק. ימים ספורים קודם לכן הוגשו כתבי אישום פדרליים נגד תושב ניו ג’רזי שתקף רב ושני גברים יהודים חובשי כיפה במנהטן.

עם זאת, מחלוקות עקרוניות נותרות בעינן. ממדני והמבקר העירוני החדש, מארק לוין, חלוקים בשאלת רכישת איגרות חוב של מדינת ישראל. לוין תומך בהמשך המדיניות הוותיקה, בעוד ממדני מתנגד לה, בטענה שהעיר אינה משקיעה בחוב של מדינות ריבוניות אחרות. הוא לא הבהיר כיצד בכוונתו לממש את עמדתו נוכח מגבלות סמכותו.

במקביל, סרט תיעודי על דרכו הפוליטית של ממדני נמצא בהפקה. היוצרת ג’וליה בצ’ה החלה לעקוב אחריו עוד ב־2023, כאשר היה חבר אסיפה אלמוני יחסית. בצ’ה עומדת בראש ארגון “חזון צודק”, שמציג עצמו כמעודד מאמצים אזרחיים ישראליים ופלסטיניים לסיום הסכסוך בדרכים לא־אלימות.

כל אלה ממחישים עד כמה החיבור בין טיש לממדני הוא ניסוי פוליטי טעון ורב־שכבות. עבור ניו יורק, מדובר בשאלה רחבה יותר משאלת זהות או אידיאולוגיה: האם שותפות בין יריבים ערכיים יכולה להחזיק מעמד בעיר שמרובעת במתחים דתיים, אתניים ופוליטיים. ואולי, כפי שרמז ילד בן עשר בשולחן השבת, עצם הניסיון לעבוד יחד – למרות הכול – הוא המסר החזק ביותר.