
טוגי דורז'בייר סיפרה כי במשך שנים חיה במעגל אינסופי של ניסיונות כושלים לרדת במשקל. היא ניסתה כמעט הכול - טבעונות, קיטו, דיאטה קרניבורית, שיטות אלטרנטיביות, תוכניות תזונה יקרות ואפילו דברים קיצוניים יותר - אבל תמיד חזרה לאותה נקודה. לדבריה, היא הייתה או בדיאטה נוקשה או בבולמוסים, בלי שום אמצע. "הייתי יורדת 7 או 9 קילו - ואז מעלה הכול בחזרה", היא הודתה.
גם בעולם האימונים היא לא מצאה פתרון. היא ניסתה קרוספיט, מאמנים אישיים, אימוני HIT, תוכניות מאינסטגרם ואימונים בבית - אבל כאם חד-הורית שעובדת במשרה מלאה, היא פשוט לא הצליחה להחזיק שגרה שדורשת כל כך הרבה זמן ואנרגיה.

אתגר ההליכה שעשתה עם אחותה הצליח לשנות את חייה - פיזית ומנטלית
המהפך התחיל במקרה, בשיחה אחת עם אחותה התאומה במרץ 2025. השתיים החליטו על אתגר הליכה משותף, כדי לדרבן אחת את השנייה. הכלל היה פשוט: 20 אלף צעדים ביום. מי שלא עומדת ביעד - משלמת לשנייה קנס של 200 אירו. עבור טוגי, שאוהבת תחרויות ולא יכלה להרשות לעצמה להפסיד כסף, זה היה טריגר רציני.
באותם ימים היא צעדה רק 5,000-6,000 צעדים ביום, ו-20 אלף נשמעו כמעט בלתי אפשריים. כדי לעמוד באתגר, היא רכשה מסלול הליכה לבית, וכך יכלה לצעוד בזמן שהילדים צופים בטלוויזיה או ישנים. גם זמן הגלילה בטלפון הפך לזמן הליכה.
ההתחלה לא הייתה פשוטה. כאבים בברכיים ובמפרקים, שלפוחיות בכפות הרגליים ולילות שבהם היא צעדה עד חצות רק כדי להגיע ליעד היומי. אבל אחרי כמה שבועות היא התחילה להרגיש שינוי - גם בגוף וגם בראש. המשקל התחיל לרדת, האנרגיה עלתה, והחרדה פחתה. בתוך שלושה חודשים היא כבר ירדה 10 קילו.

טוגי דורז'בייר ירדה יותר מ-20 קילו בזכות הליכות קבועות
היא המשיכה בקצב הזה שמונה חודשים, עד שהגיעה למשקל היעד שלה, ואז הורידה את הרף ל-15 אלף צעדים ביום. כיום היא מקפידה על שלוש הליכות של חצי שעה - בבוקר לפני שהילדים קמים, בהפסקת הצהריים בעבודה ובערב - וביחד עם התנועה היומיומית היא מגיעה בקלות ליעד.
בסך הכול, היא הורידה 23 קילו. לדבריה, ההבדל הגדול הוא שזו הפעם הראשונה שהירידה במשקל לא מרגישה כמו מלחמה. ההליכה יצרה עבורה גירעון קלורי בלי תחושת דיאטה, ואפשרה לה לאכול סביב 2,000 קלוריות ביום ולהמשיך לרדת במשקל. "זה היה רגוע, יציב ולגמרי אפשרי", היא סיפרה.
מעבר לשינוי הפיזי, היא מדברת גם על שינוי נפשי עמוק. ההתמדה באתגר בנתה לה ביטחון עצמי, והזמן היומי שהקדישה לעצמה - שלוש שעות הליכה - גרם לה לשים את עצמה במקום הראשון, לראשונה בחייה. כיום היא אפילו מעבירה את החוויה הלאה ומארגנת אתגרי הליכה חודשיים ברשת, עם פרסים למי שמתמיד.
"לראות אנשים אחרים מתחילים ללכת ומוצאים מוטיבציה - זה החלק הכי טוב בכל הסיפור", היא סיכמה.