
כ־43 דקות לתוך המפגש, כאשר נדמה היה שכל נושאי העונה כבר מוצהו, ביקשה מרדית’ מרקס “לחזור לנקודה אחת שלא קיבלה מענה”. ואז היא הטיחה את הדברים שהשתיקו את החדר. “מה שחשוב באמת כאן, ומה שהולך לאיבוד, הוא הסיבה לכך שהקשר שלי עם בריטני מנותק כל כך”, אמרה. “וזה נטוע בקנאות”.

להאשמת האנטישמיות היה משקל מיוחד, משום שזהותה היהודית של מרדית’ עמדה במרכז העונה. באחד הפרקים היא עברה בת מצווה – טקס שמעולם לא זכתה לו בילדותה – והציגה אותו כהצהרה אישית ופומבית של גאווה יהודית, על רקע עלייה באנטישמיות. “הרגשתי שאני צריכה לומר בקול מי אני”, אמרה אז.
לדבריה, טכנאי ציפורניים שבו השתמשו שתיהן פרסם ברשתות החברתיות תכנים שבהם כינה יהודים “פדופילים”. לאחר שספג ביקורת ציבורית חריפה, ביקש אותו אדם מבריטני בייטמן ומבן זוגה דאז, ג’ארד אוסמונד, שיסייעו לו באמצעות כתיבת ביקורות חיוביות בגוגל – והם נעתרו לבקשה. מבחינת מרדית’, לא מדובר בטעות שולית אלא במעשה חמור של מתן לגיטימציה לאנטישמיות.
התגובה באולפן הייתה מיידית. בריטני, שמופיעה בתוכנית כ”חברה” ולא כחברת קאסט מלאה, אישרה שכתבה את הביקורת – אך הציגה גרסה שונה. לדבריה, ברגע שנודע לה על הפרסומים האנטישמיים, היא מחקה את הביקורת וניתקה קשר. “הייתי מזועזעת”, אמרה. “לא ידעתי שזה מה שעומד מאחורי זה”.
אלא שמרקס לא הסתפקה בכך. היא טענה שכאשר התעמתה עם בייטמן בנושא, נתקלה ביחס מתנשא ומבטל. בייטמן, מנגד, הודתה שהגיבה בזעם – אך לדבריה, זה קרה לפני שהבינה את המשמעות הרגשית העמוקה של הדברים עבור מרדית’. בהמשך, כך סיפרה, היא התנצלה, בכתה וחיבקה אותה.
העימות לא נרגע. דקות לאחר מכן, בייטמן פרצה בבכי, נשאה מונולוג ארוך וטעון – ונטשה את הבמה, בעוד מרדית’ ממשיכה להאשים אותה באנטישמיות. האולפן הפך לכאוס מוחלט: האשמות נוספות הוטחו מכל עבר, קולות עלו זה על זה, והאווירה הפכה רעילה במידה חריגה גם בסטנדרטים של “נשות הבית”.
בתוך המהומה, התרחש רגע כמעט חסר תקדים: אנדי כהן, המנחה הוותיק של כל מפגשי הזיכיון, קם ממקומו ועזב את הבמה. כהן, שמורגל בעימותים קולניים ובדרמות קיצוניות, נראה כמי שאיבד שליטה על המתרחש. האירוניה הייתה מוחלטת: הנשים היו כה עסוקות בצעקות ובחשבונות, שכמעט לא הבחינו שהמנחה איננו.
הית’ר גיי, אחת מחברות הקאסט, הודתה מאוחר יותר כי אף אחת כמעט לא שמה לב לעזיבתו. “היה כל כך הרבה רעש וכעס”, אמרה, “שפשוט המשכנו”.
העונה השישית של “נשות הבית האמיתיות של סולט לייק סיטי” הייתה סוערת עוד לפני כן. במרכזה עמדה “הטיסה מהגיהינום” – אירוע שלא תועד, אך ריחף מעל כל הפרקים כטענה נגד מרדית’, שלכאורה התנהגה באופן פוגעני כלפי בייטמן. המפגש נועד לשים קץ לוויכוחים, אך בפועל רק החריף אותם.
להאשמת האנטישמיות היה משקל מיוחד, משום שזהותה היהודית של מרדית’ עמדה במרכז העונה. באחד הפרקים היא עברה בת מצווה – טקס שמעולם לא זכתה לו בילדותה – והציגה אותו כהצהרה אישית ופומבית של גאווה יהודית, על רקע עלייה באנטישמיות. “הרגשתי שאני צריכה לומר בקול מי אני”, אמרה אז.
המעבר החד בין טקס רוחני מרגש לבין האשמה באנטישמיות בשידור חי המחיש את עומק הקרע. בעיני מבקרים רבים, זה היה הרגע שבו הריאליטי חדל להיות בידור והפך לשדה מוקשים מוסרי. “זו לא עוד מריבה”, כתב אחד המבקרים. “זו האשמה שאי אפשר פשוט ‘לעבור עליה’ בפרק הבא”.
תגובות הצופים ברשת היו קוטביות. חלקם טענו שהנושא חמור מדי לשמש כחומר עלילתי בתוכנית בידור, במיוחד בתקופה רגישה. אחרים סברו שזהו שיאו של הזיכיון – חשיפה לא מסוננת של עימותים אמיתיים, גם כשהם כואבים.
המפגש יימשך עוד שני פרקים, אך כבר כעת ברור שהעונה הזו תיזכר כאחת הרעילות והשנויות במחלוקת בתולדות “נשות הבית האמיתיות”. מה שנראה פעם כזירת ריב משעשעת הפך לזירה שבה מילים נושאות משקל ציבורי כבד – ומשאירות צלקות שאי אפשר למחוק בעריכה.