השלישי בשנתיים: עוד דגל ישראל נחתך בפיטסבורג — ובשנה אחת דווחו 312 אירועי אנטישמיות

שלח

הרשמה לקבלת הניוזלטר היומי ועדכונים חשובים

Phone

By submitting this form and signing up for texts, you consent to receive news notification text messages from HebrewNews.com at the number provided, including messages sent by autodialer. Consent is not a condition of purchase. Msg & data rates may apply. Msg frequency varies. Unsubscribe at any time by replying STOP. Text HELP for help. Privacy Policy & Terms Of Use

“אנחנו מודאגים עמוקות ממעשה אנטישמי זה”, אמר שון ברוקוס, מנהל תחום הביטחון הקהילתי בפדרציה היהודית של פיטסבורג רבתי וסוכן לשעבר בלשכה הפדרלית לחקירות. אלא שהמקרה הנוכחי, מטריד ככל שיהיה, נתפס בקהילה כעוד סימפטום של תופעה רחבה בהרבה: התרחבות מתמשכת של אירועי אנטישמיות בעיר ובאזור — עד כדי שיא שנתי חסר תקדים.

גם מחוץ לרחוב עצמו, האווירה בפיטסבורג מתוארת כמתוחה. פעילים וארגונים מקומיים טוענים שהמילה “ציוני” הופכת בחלק מהמרחב הציבורי לכינוי גנאי לגיטימי — תהליך שבסופו, לדבריהם, לא נשאר בגבולות הרטוריקה ומחלחל במהירות לאיומים ולהפחדה כלפי יהודים. “כשזה מקבל הכשר חברתי, זה לא נעצר בשלטים”, אמר אחד ממובילי ארגון ההסברה והזכויות האזרחיות המקומי.

לפי נתוני הפדרציה היהודית של פיטסבורג רבתי, בשנת 2025 התקבלו 312 דיווחים על אירועי אנטישמיות. לשם השוואה, ב־2021 דווח על 82 אירועים, וב־2017 רק 27. בתוך פחות מעשור מדובר בזינוק שמטלטל את הקהילה המקומית ומחדד תחושה של שחיקה מתמשכת בביטחון האישי — לא רק בבתי כנסת או מוסדות קהילתיים, אלא גם במרחב האזרחי היומיומי: על דלתות בתים, על עמודי רחוב, ובסמלים שמוצגים בחזית הבית.

המספרים מקבלים משמעות אחרת בפיטסבורג משום שהעיר עדיין נושאת את הטראומה של הטבח בבית הכנסת “עץ החיים–אור לשמחה” ב־27 באוקטובר 2018 — אירוע שהפך אותה לסמל לאומי של פגיעה בקהילה יהודית בלב ארצות הברית. במובנים רבים, ההנחה אחרי 2018 הייתה שהזעזוע יוביל לריסון, לנראות רחבה יותר של האחריות הציבורית, ולמנגנוני הגנה אפקטיביים. בפועל, הנתונים שהצטברו מאז מציירים תמונה הפוכה: השנאה לא נבלמה, אלא שינתה צורה — ולעיתים עברה מהקצוות האידיאולוגיים אל מחוות יומיומיות של השחתה, הטרדה והפחדה.

ברוקוס ציין נתון נוסף שמדאיג את מנהיגי הקהילה: ב־19 הימים הראשונים של 2026 התקבלו כבר תשעה דיווחים על אירועי אנטישמיות. אם הקצב הזה יישמר לאורך השנה, מדובר בהיקף שנתי שעשוי לעבור את רף 170 אירועים — עוד לפני שמביאים בחשבון תנודות עונתיות והסלמות נקודתיות.

הדפוס בשכונת “רחובות מלחמת מקסיקו” ממחיש כיצד אירועי שנאה הופכים, עבור תושבים מסוימים, לשגרה מטרידה. לפי הדיווחים, באותו בלוק ברחוב בואנה ויסטה (Buena Vista), התרחשו כמה מקרי השחתה דומים בתקופה קצרה יחסית. באפריל 2024 נעצר גבר לאחר שתועד לוקח דגל ישראלי, משחית אותו ומשליך אותו לפח; הוא הואשם בעבירות הקשורות להפחדה על רקע זהות ובשחתת רכוש, ובהמשך דווח גם על פיטוריו ממשרתו בעירייה כקבלן במחלקת הפארקים והפנאי. באותה תקופה תושבת נוספת באותו אזור דיווחה על מסכת הטרדות והשחתה חוזרת, שכללה מסרים מאיימים והשארת תכנים פוגעניים בסמוך לבית. בקהילה מדגישים: לא מדובר בוויכוח פוליטי מופשט, אלא בפגיעה מכוונת בתחושת הביטחון של משפחות בבתים פרטיים.

גם מחוץ לרחוב עצמו, האווירה בפיטסבורג מתוארת כמתוחה. פעילים וארגונים מקומיים טוענים שהמילה “ציוני” הופכת בחלק מהמרחב הציבורי לכינוי גנאי לגיטימי — תהליך שבסופו, לדבריהם, לא נשאר בגבולות הרטוריקה ומחלחל במהירות לאיומים ולהפחדה כלפי יהודים. “כשזה מקבל הכשר חברתי, זה לא נעצר בשלטים”, אמר אחד ממובילי ארגון ההסברה והזכויות האזרחיות המקומי.

המגמה, כך נטען, לא ייחודית לפיטסבורג. הליגה נגד השמצה דיווחה על עלייה של 893% באירועי אנטישמיות בארצות הברית בעשור האחרון, ועל יותר מ־9,300 אירועים שתועדו בשנת 2024 — לעומת 942 ב־2015. הזינוק הבולט ביותר, לפי הארגון, נרשם לאחר 7 באוקטובר 2023 והמלחמה שבאה בעקבותיו, כשמתחים סביב המזרח התיכון התגלגלו במקרים רבים לאיבה כלפי יהודים במרחב האמריקאי עצמו.

בשלב זה, משטרת פיטסבורג מסווגת את האירוע האחרון כ”שחתת רכוש”, אך בקהילה היהודית מבקשים להדגיש את ההקשר: בעיניהם, חיתוך דגל בסכין אינו מעשה ונדליזם אקראי אלא פעולה שמטרתה לייצר פחד. הלשכה הפדרלית לחקירות מעורבת גם היא במעקב אחר איומים במרחב, ובשבועות האחרונים — כך לפי הודעות שנמסרו לתקשורת מקומית — נבחנים דיווחים על איומים שונים שהועברו לבתי ספר ולבתי תפילה באזור מערב פנסילבניה.

משטרת פיטסבורג מבקשת מכל מי שיש בידיו מידע על החשוד או על הטנדר הלבן להתקשר לתחנת “אזור 1” במספר 412-323-7201.

אבל גם אם יימצא האדם שתועד בסרטון, בעיר נשארת שאלה גדולה יותר — והשאלה הזו חורגת מפיטסבורג עצמה: כיצד עוצרים הידרדרות שבה סמלים יהודיים הופכים מטרה, והפחד חוזר ומתיישב בחיי היומיום. עבור קהילה שחוותה כבר את המחיר הקיצוני של שנאה, כל דגל שנחתך הוא לא “עוד מקרה” — אלא תזכורת כואבת לכך שהמאבק על ביטחון ושייכות לא הסתיים, ואולי רק החליף צורה.