גל סגירות מטלטל את ניו יורק: כמעט 5,000 עסקים נעלמו ברבעון אחד – והעיר חווה את השפל החריף מאז ימי הקורונה

ניו יורק, העיר שמכריזה על עצמה כ”עיר של אינסוף הזדמנויות”, מתמודדת בחודשים האחרונים עם מציאות כלכלית צורבת: כמעט 5,000 עסקים נגרעו מהמפה בתוך רבעון אחד – הירידה החדה ביותר בפעילות העסקית מאז הימים שבהם מגפת הקורונה עצרה את העיר בתחילת 2020. הנתונים, שפורסמו השבוע בדוח החודשי של תאגיד הפיתוח הכלכלי של ניו יורק, מציירים תמונה שמדאיגה גם את מי שמורגל במדדים קודרים: ברבעון השני של 2025 נפתחו יותר מ־3,500 עסקים חדשים, אך במקביל נסגרו כ־8,400. המשמעות: ירידה נטו שמוחקת כמעט את כל תנופת פתיחת המיזמים והסטארט־אפים שנרשמה מאז 2022.

המספרים אינם מתקיימים בחלל ריק. הם מגיעים אחרי התאוששות איטית ומסורבלת מהמגפה, וכאשר העיר מתחילה שוב להראות סימני עייפות בשוק העבודה. לפי נתוני העירייה, חברות פרטיות הוסיפו עד נובמבר האחרון רק כ־18,500 משרות – ירידה חדה לעומת כמעט 90 אלף משרות שנוספו בתקופה המקבילה שנה קודם לכן. “ראינו ב־2024 צמיחה חזקה יותר ממה שהוצג ברמה הארצית, ולכן החזרה למגמת ירידה מצביעה על זעזועים שחברות חוות”, אומרת לורן מלודיה, מנהלת מדיניות כלכלית ופיסקלית במרכז לענייני ניו יורק סיטי שבאוניברסיטת “ניו סקול”. “בעלי עסקים פשוט לא מרגישים חזקים ובטוחים לגבי עתיד הכלכלה”.

הדוח ממחיש גם את הקושי המיידי שמוטל כעת על כתפי ראש העיר זוהראן ממדאני, שנבחר על רקע התחייבות לטפל ביוקר המחיה ובמצוקה של מעמד הביניים ובעלי העסקים הקטנים. בתוך כך, הוא חתם השבוע על צו ביצוע שמטרתו להקל על עסקים קטנים באמצעות צמצום קנסות ואגרות – ניסיון מיידי “לשחרר לחץ” מהשורה התחתונה של חנויות ומסעדות שמרגישות שהן טובעות בביורוקרטיה, בדיוק כאשר ההכנסות מתנדנדות.

 

המשבר בניו יורק משתלב במגמה ארצית רחבה יותר. בשנת 2025 נסגרו ברחבי ארצות הברית כ־8,200 חנויות קמעונאיות – שילוב של מכסים, נטל חוב ושינויים בהרגלי צריכה. רשתות בתי מרקחת כמו וולגרינס וסי־וי־אס ממשיכות בתוכניות סגירה רב־שנתיות: וולגרינס סוגרת 1,200 סניפים בשלוש שנים, ובשנת הכספים 2025 נסגרו כבר כ־500. סי־וי־אס סגרה יותר מ־270 מיקומים ב־2025, ובסך הכול יותר מ־1,170 מאז 2022. חוקרים מזהירים שהסגירות יוצרות “מדבריות תרופות” – אזורים שבהם הגישה לבתי מרקחת מוגבלת – ומעריכים כי 48.4 מיליון תושבים חיים כיום במרחבים כאלה.

 

אחת המסקנות הבולטות בדוח היא שהירידה בפעילות העסקית לא התמקדה בשכונה אחת או ענף אחד, אך הייתה חריפה במיוחד באזורי המסחר המרכזיים – מידטאון מנהטן והרובע הפיננסי – מקומות שתלויים באופן היסטורי בתנועת עובדים ותיירים. אלא שדפוסי העבודה אחרי הקורונה, עבודה היברידית והתרוקנות יחסית של מרכזי המשרדים באמצע השבוע שינו את התנועה ברחובות, והפכו “קו קופה קבוע” לפנטזיה. במקביל, הסגירות בולטות במיוחד במגזרים גדולים של “צווארון לבן”: תחום המידע – הכולל מדיה וטכנולוגיה המשתנים במהירות – ושירותים מקצועיים כמו ראיית חשבון, ניהול ספרים וייעוץ עסקי.

ועדיין, הדוח מציג גם פרדוקס ניו־יורקי טיפוסי: העיר והאזור המטרופוליני שלה, כך נטען, מציגים ביצועים טובים יחסית לשאר ארצות הברית. קצב צמיחת המשרות באזור בין נובמבר 2024 לנובמבר 2025 היה כפול מזה של אזור הצמיחה השני בגובהו – פילדלפיה. הביקוש לשטחי משרדים אף זינק בשנה האחרונה לרמה הגבוהה מאז 2019, אם כי שיעור המשרדים הפנויים עדיין גבוה ביחס לתקופה שלפני הקורונה. כלומר, הנתונים הכוללים עוד יכולים להישמע “בסדר” – אבל בעלי העסקים הקטנים בשטח מספרים סיפור אחר לגמרי.

החלק האנושי של המשבר ניכר במיוחד בברונקס, שם “קורנר פרניצ’ר” – חנות רהיטים משפחתית שפעלה יותר מחמישים שנה – עומדת להיסגר בתוך שבועות. “החזקנו מעמד הרבה יותר זמן ממה שהיינו צריכים”, אומר הבעלים, אריק שטכלר. לדבריו, המכירות בשנה שעברה צנחו בכמעט 60% לעומת השיא רגע לפני הקורונה. הסיבות, הוא מסביר, נערמות אחת על השנייה: עליית מחירים בעקבות מכסים פדרליים, עלויות ייצור וסחורה שהתנפחו, וביקוש שנחתך אחרי תקופת הקורונה שבה אנשים “התפרעו” על שדרוג הבית וקנו רהיטים חדשים בהיקפים עצומים. “אתה לא רוצה שעסק משפחתי ייסגר”, הוא אומר, “ואני לא רוצה לראות 25 עובדים צריכים לצאת לחפש עבודות חדשות”.

המשבר בניו יורק משתלב במגמה ארצית רחבה יותר. בשנת 2025 נסגרו ברחבי ארצות הברית כ־8,200 חנויות קמעונאיות – שילוב של מכסים, נטל חוב ושינויים בהרגלי צריכה. רשתות בתי מרקחת כמו וולגרינס וסי־וי־אס ממשיכות בתוכניות סגירה רב־שנתיות: וולגרינס סוגרת 1,200 סניפים בשלוש שנים, ובשנת הכספים 2025 נסגרו כבר כ־500. סי־וי־אס סגרה יותר מ־270 מיקומים ב־2025, ובסך הכול יותר מ־1,170 מאז 2022. חוקרים מזהירים שהסגירות יוצרות “מדבריות תרופות” – אזורים שבהם הגישה לבתי מרקחת מוגבלת – ומעריכים כי 48.4 מיליון תושבים חיים כיום במרחבים כאלה.

גם מזון ומשקאות נסוגים מאזורים עירוניים, והסיבה שוב חוזרת להרגלים: פחות עובדים במשרדים פירושו פחות קפה בקומה למטה ופחות ארוחות צהריים “על הדרך”. סטארבקס סגרה כ־400 חנויות במסגרת תהליך ארגון מחדש בהיקף של מיליארד דולר – כולל 42 מיקומים בניו יורק – ובכך איבדה את מעמדה כרשת הקפה הגדולה בעיר לטובת “דאנקין”, שממשיכה להתרחב. לפי דוח שנתי של המרכז לעתיד עירוני, 18 רשתות לאומיות סגרו לחלוטין את כל סניפיהן בחמשת רובעי ניו יורק, ומספר חנויות הרשת בעיר ירד בפעם השישית בשמונה השנים האחרונות – ירידה של 1.3% ושחיקה נטו של 112 חנויות לעומת השנה שעברה. בין הסגירות הבולטות: רשת בתי המרקחת “רייט אייד”, שסגרה את הסניפים האחרונים בעיר במאי אחרי שנים של קשיים פיננסיים, וכן “פארטי סיטי” ו”פוראבר 21”.

לצד כל אלה, יש גם זרם נגד – והוא עשוי ללמד על הדרך שבה ניו יורק “מחליפה עור”. אנליסטים מצביעים על “צמיחה משמעותית של שחקנים חדשים” שמעצבים מחדש את המרחב הקמעונאי: 22 קמעונאים שלא הופיעו בסקר 2019 כבר מחזיקים לפחות 15 חנויות בעיר, בהם “פייב בילואו”, “בלנק סטריט קופי”, “נאיה”, “ואן ליוואן”, “איידיאל פוד באסקט” ו”קלאב פילאטיס”. ובכל הנוגע ל”דאנקין” – היא ממשיכה לשלוט: זו השנה ה־18 ברציפות שהיא מדורגת במקום הראשון בעיר, עם 623 סניפים בסך הכול, והיא הקמעונאי המוביל בכל אחד מהרובעים.

אבל מאחורי הדינמיקה הזו מסתתרת בעיה עמוקה יותר: ההכנסות של העיר ממסים עסקיים מתחילות להראות חולשה. לאחר שנים של עליות תלולות, מסי ההכנסה העסקיים מציגים ירידה ב־2025, במיוחד במס התאגידים העסקיים – המשולם על ידי תאגידים מסוג “סי־קורפוריישן” – ומהווה כמעט מחצית מהתשלומים. התשלומים ירדו ב־11% משנה לשנה ברבעון השני וב־20% ברבעון השלישי. בתוך המס הזה, תחום הפיננסים – שאחראי למחצית מהתשלומים – הציג ירידות למרות רווחים חזקים בוול סטריט. כמעט כל יתר המגזרים הציגו ירידות דו־ספרתיות ברבעון השלישי.

מה עומד מאחורי המגמה? מומחים מצביעים על כמה שכבות: מכסים פדרליים שהעלו את עלות הסחורות, חוב תאגידי כבד (לעיתים בעקבות רכישות ממונפות של קרנות הון פרטי), וחקיקה פדרלית רחבה שנחקקה ב־4 ביולי כחלק מחוק ציבורי 119־21, המכונה בפי הציבור “חוק ‘הצעת החוק הגדולה והיפה’”. החוק הכניס שינויים בקוד המס הפנימי המשפיעים גם ברמת העיר והמדינה דרך “הזליגה” של הוראות מס פדרליות למסים מקומיים. במקביל, קרן המיסים – מכון מחקר עצמאי – העריכה כי משק בית אמריקאי ממוצע התמודד ב־2025 עם עלויות נוספות של כ־1,200 דולר בעקבות מכסים.

כל אלה יחד מייצרים אווירה שהניו־יורקים מכירים היטב: לא קריסה פתאומית אחת, אלא שחיקה מצטברת. נתונים מסוימים עדיין לא מצביעים על אסון: אין זינוק משמעותי בתביעות לדמי אבטלה, ושיעור האבטלה לא קפץ באופן חריף, בין היתר בשל השתתפות שיא בכוח העבודה. אבל המומחים מתארים תקופה “סטטית”: שיעורי פרישה מעבודה נמוכים – לצד פתיחת משרות נמוכה. השילוב הזה, לטענתם, נובע מאקלים של אי־ודאות – וזה בדיוק מה שעסקים קטנים מתקשים לשרוד בו.

אל תוך התמונה הזו נכנסים גם סיכונים קדימה: קיצוצי הוצאות פדרליים שייכנסו בהדרגה וכוללים הפחתת מימון לביטוח הבריאות הציבורי, סבסוד הלוואות לסטודנטים ותוכניות סיוע במזון. עבור ניו יורק – עיר שבה מחירי שכירות מסחרית ודירות נמצאים ממילא בשיאים – כל קיצוץ כזה עלול להתבטא מיד ברחוב: פחות צריכה, פחות תנועה, פחות יכולת “לספוג עוד חודש”.

ניו יורק הוכיחה לאורך ההיסטוריה יכולת התאוששות כמעט מיתית – מפיגועי 11 בספטמבר, דרך המשבר הפיננסי ועד הקורונה. אבל הנתון היבש של רבעון אחד, שבו כמעט 5,000 עסקים נעלמו, הוא לא רק מדד כלכלי. הוא סיפור על עיר שמנסה להבין מחדש מהי: מי עובד בה, מי קונה בה, מי יכול להרשות לעצמו להחזיק בה מפתח לעסק. והשאלה הגדולה שמרחפת מעליה כעת איננה אם ניו יורק תשרוד – אלא איזו ניו יורק תצא מהסערה הזו, ומי יישאר בה כדי ליהנות מהשיקום.