בית המשפט: "הפרת חוקה חסרת תקדים" - שני שופטים פדרליים סיכלו מהלכים מרכזיים והטיחו ביקורת חריגה בממשל

בשתי מכות משפטיות שניחתו באותו יום, שני שופטים פדרליים – משני קצות ארצות הברית – פרסמו ביום חמישי פסיקות ונימוקים חריפים במיוחד נגד ממשל טראמפ. בשתיהן נטען, במילים כמעט חסרות תקדים בנוף השיפוטי האמריקאי, כי מהלכים של הרשות המבצעת חוצים קווים חוקתיים, מערערים את ההגנות על זכויות אזרח ומנסים לרכז כוח פדרלי בדרך שמערכת המשפט מתקשה לקבל. אף שמדובר בשני תיקים שונים לגמרי – האחד סביב מעצר סטודנטים זרים שהשתתפו במחאות פרו־פלסטיניות והשני סביב דרישה למסירת מאגרי מרשמי בוחרים – רוח הדברים דומה: חשד עמוק שהממשל מבקש להפוך כלים אדמיניסטרטיביים, מודיעיניים ואכיפתיים למכשירים פוליטיים.

בבוסטון, השופט הפדרלי וויליאם יאנג – שמונה לבית המשפט בידי הנשיא רונלד רייגן ונחשב לדמות ותיקה ומוערכת – פתח במתקפה יוצאת דופן על התנהלות הממשל בדיון שעסק בסעדים ובהגנות שיש להעניק לסטודנטים וחוקרים זרים שנעצרו בשנה שעברה. יאנג לא הסתפק בביקורת טכנית או בפרשנות משפטית קרה, אלא תיאר את הנשיא במילים חריפות והצביע על מה שלדבריו הוא זלזול שיטתי בתיקון הראשון לחוקה, המגן על חופש הביטוי.

 

“השתלטות על דמוקרטיה אינה מתרחשת במכה אחת”, כתב השופט קרטר. “היא נקצצת חתיכה אחר חתיכה עד שלא נשאר כלום – ותביעת משרד המשפטים היא אחד החיתוכים האלה, שמסכן את כל האמריקאים”. לשיטתו, הדרישה הפדרלית אינה רק בקשה טכנית לביקורת, אלא ניסיון לצבור “כמות חסרת תקדים של נתוני בוחרים סודיים”.

 

“אדבר בגלוי כאן”, אמר השופט במהלך הדיון, “הבעיה הגדולה במקרה הזה היא ששרי הקבינט, וככל הנראה גם נשיא ארצות הברית, אינם מכבדים את התיקון הראשון”. לדבריו, התמונה המצטיירת היא של הנהגה שמבקשת “להדיר מהשתתפות כל מי שלא מסכים איתם”, וביטויו החריג ביותר הגיע כשהגדיר את הנשיא “אוטוקרט שמצפה שכולם יצייתו לו באופן מוחלט”.

יאנג הרחיק לכת והאשים את שרת ביטחון המולדת, קריסטי נואם, ואת שר החוץ, מרקו רוביו, בכך שנטלו חלק ב“קנוניה בלתי־חוקתית” שנועדה לשלול מאנשים זכויות. “שר החוץ”, אמר השופט בנימה של תדהמה, “השר הבכיר בקבינט בהיסטוריה שלנו, מעורב בזה”. ההתבטאות הזו – לא פחות מההכרעה עצמה – הפכה מיד לכותרת, משום שהיא ממקמת שני בכירים בממשל לא כמי שטעו בשיקול דעת, אלא כמי שפעלו, לכאורה, תוך מודעות לבעייתיות חוקתית.

הרקע לתיק בבוסטון הוא מבצע שממשל טראמפ השיק בתחילת מרץ: מעצר וגירוש של סטודנטים זרים באוניברסיטאות אמריקאיות שהיו מעורבים במחאות נגד המלחמה בעזה. לפי החומר שנדון בבית המשפט, רבים מהם לא הואשמו בשום עבירה פלילית – ובכל זאת הועברו למעצר של רשות ההגירה והמכס, לעיתים הרחק ממקום לימודיהם ומבתיהם, לפני ששוחררו בערובה בעקבות התערבות שיפוטית.

ההליך המשפטי שנערך בקיץ האחרון חשף, לפי עדויות פקידים, מנגנון עבודה יוצא דופן: גורמים בכירים הורו לצוותים בתוך משרד לביטחון המולדת – יחידות שבדרך כלל מנתחות רשתות פשיעה בינלאומיות – להכין דוחות ממוקדים על סטודנטים פעילים במחאות. לפי עדות של אחד הפקידים, חלק משמעותי מהמידע נשען על מאגרי פרופילים שנבנו בידי “קנרי מישן” (Canary Mission), ארגון פרו־ישראלי שפועל באופן לא שקוף, וטוען כי הוא מתעד אנשים “המקדמים שנאה לארצות הברית, לישראל וליהודים” בקמפוסים.

על בסיס המידע הזה, מחלקת חקירות ביטחון המולדת – זרוע חקירתית שפועלת בזיקות לרשות ההגירה – יצרה לפי העדויות בין 100 ל־200 דוחות על מפגינים סטודנטים. עשרות דוחות הועברו למשרד החוץ, בצירוף המלצות לביטול אשרות וסטטוסי תושבות קבע, כדי “לסלול” דרך לגירוש. בתוך זמן קצר, חלק מהסטודנטים נעצרו בידי סוכנים רעולי פנים בלבוש אזרחי והועברו למתקני מעצר בלואיזיאנה ובטקסס.

המשפט התמקד בחמישה מקרים ששמותיהם חזרו שוב ושוב בדיון הציבורי: מחמוד ח’ליל, יונסיאו צ’ונג ומוחסן מהדאווי מאוניברסיטת קולומביה; רומייסה אוזטורק, סטודנטית לתואר שני באוניברסיטת טאפטס; ובאדר ח’אן סורי, חוקר פוסט־דוקטורט מאוניברסיטת ג’ורג’טאון. ארבעה נעצרו ושוחררו בעקבות החלטות שופטים פדרליים; צ’ונג השיגה צו מניעה לפני שנעצרה. הממשל, לפי הנאמר באולם, ממשיך לנסות לקדם הליכי גירוש.

במקביל, באותו יום ממש, השופט הפדרלי דייוויד או’ קרטר – שמונה בידי הנשיא ביל קלינטון ומכהן במחוז המרכזי של קליפורניה – דחה תביעה של משרד המשפטים האמריקאי נגד קליפורניה, שביקשה לחייב את המדינה למסור לידי הממשל הפדרלי מידע נרחב מתוך מרשמי הבוחרים שלה. קרטר קבע כי מדובר בדרישה “חסרת תקדים ובלתי חוקית”, והזהיר מפני האפקט המצנן: ריכוז מאגרי עתק כאלה בידי הרשות הפדרלית עלול לגרום לאזרחים להימנע מרישום ולהטיל פחד סביב שימוש עתידי במידע.

“השתלטות על דמוקרטיה אינה מתרחשת במכה אחת”, כתב קרטר. “היא נקצצת חתיכה אחר חתיכה עד שלא נשאר כלום – ותביעת משרד המשפטים היא אחד החיתוכים האלה, שמסכן את כל האמריקאים”. לשיטתו, הדרישה הפדרלית אינה רק בקשה טכנית לביקורת, אלא ניסיון לצבור “כמות חסרת תקדים של נתוני בוחרים סודיים”.

משרד המשפטים תבע את שרת המדינה של קליפורניה, שירלי ובר – האחראית הבכירה על מערכת הבחירות במדינה – לאחר שסירבה למסור מידע מפורט הנוגע לכ־23 מיליון בוחרים. לפי התביעה, ובר “מונעת באופן בלתי חוקי” מהרשויות הפדרליות לוודא עמידה בתקנות בחירות ולהגן מפני הונאות. הדרישות כללו, בין השאר, עותק אלקטרוני מלא ועדכני של רשימת רישום הבוחרים הממוחשבת; נתונים על רישומי כפילויות במחוזות מסוימים; רשימות ביטולי רישום בעקבות פטירה; הסברים לירידה במספר “בוחרים לא פעילים”; וכן פרטים מזהים רגישים לגבי רישומים שבוטלו בשל טענה לאי־אזרחות – כולל תאריכי לידה, מספרי רישיון נהיגה וארבע הספרות האחרונות של מספר זיהוי.

קרטר התמקד במיוחד בנימוק המשפטי של הממשל, שלטענתו ניסה להישען על חקיקת זכויות אזרח פדרלית כדי להצדיק איסוף מידע בהיקף שלא נועד לו. לדבריו, לא הוצג “שום הסבר” מדוע קבצי בוחרים לא מצונזרים של מיליונים נחוצים לחקירה הנטענת, והוסיף שלרשות המבצעת אין סמכות לדרוש “בבת אחת” מאגרי מידע עצומים כאלה ללא הצדקה פרטנית ומשכנעת.

תגובת הממשל לשתי הפסיקות הייתה תקיפה. דוברת הבית הלבן, אנה קלי, אמרה כי “מוזר שהשופט הזה משדר את כוונתו לעסוק באקטיביזם שמאלני נגד נשיא שנבחר באופן דמוקרטי”. ממשרד לביטחון המולדת נמסר, דרך עוזרת השרה לענייני ציבור טרישיה מקלאפלין, כי “אין מקום בארצות הברית לשאר אוהדי הטרור של העולם” – אמירה שמחדדת עד כמה הממשל ממשיך למסגר את הפרשה של הסטודנטים דרך עדשה ביטחונית, גם כאשר בית המשפט מתמקד בחופש הביטוי ובהליך ההוגן.

בקליפורניה, ובר בירכה על ההחלטה והדגישה כי היא מחויבת לאכיפת חוקי הבחירות של המדינה, ובכללם חוקי פרטיות נתונים. היא הצהירה שתמשיך “להגן על הדמוקרטיה שלנו” ולהיאבק במה שהגדירה כהתעלמות הממשל משלטון החוק ומזכות ההצבעה. גם לשכת המושל גווין ניוסום ניסחה את הדברים כמערכה מתמשכת: “טראמפ וממשלתו מפסידים לקליפורניה” – יממה בלבד לאחר החלטה אחרת שנגעה לתוכנית חלוקה מחדש של מחוזות קונגרס שנויה במחלוקת.

שתי ההכרעות מדגישות דפוס רחב יותר של התנגשות מתמשכת בין ממשל טראמפ לבין מערכת המשפט הפדרלית. העובדה שבבוסטון היה זה שופט שמונה בידי נשיא רפובליקני שהשתמש בלשון כה חדה, רק מעצימה את הרושם שהקרע אינו מתנהל עוד לפי קווים מפלגתיים פשוטים, אלא סביב שאלות יסוד: היקף סמכויות הרשות המבצעת, גבולות השימוש בכלי הגירה ואכיפה, ומידת הלגיטימיות של ריכוז מאגרי מידע אזרחיים רגישים בידי הממשלה הפדרלית.

השופט יאנג ציין כי הוא צפוי להוציא בשבוע הבא צו מצומצם יותר שיגן על חברי הארגונים התובעים מפני שינויי סטטוס הגירה, למעט בנסיבות מוגדרות – אך לא ייעתר בשלב הזה לבקשות לצו גורף ולמנגנוני ניטור נרחבים. גם בקליפורניה, צפוי הממשל לשקול ערעור או לעקוף את ההחלטה באמצעות צעדים חלופיים. השאלה המרכזית היא האם פסיקות כאלה ירסנו את המהלכים הבאים – או דווקא יחריפו את העימות בין הרשות המבצעת לרשות השופטת בתקופה שבה אמון הציבור במוסדות הדמוקרטיים ממילא מתוח עד הקצה.