ידיד ישראל או דמות שנויה במחלוקת: מדינת ישראל מכבדת את זכרו של צ’רלי קירק

ממשלת ישראל הודיעה השבוע כי תעניק פרס פוסטומי לזכרו של צ’רלי קירק, הפעיל השמרני האמריקאי שנרצח בספטמבר 2025, על תרומתו למאבק באנטישמיות ולחיזוק התמיכה בישראל. הפרס יוענק בכנס הבינלאומי למאבק באנטישמיות שייערך בירושלים בהמשך החודש, בהשתתפות שורה של מנהיגים זרים המזוהים עם קו פרו-ישראלי מובהק. אלא שההחלטה, שנועדה לשדר הוקרה, מציפה מחדש מחלוקת ישנה: האם קירק היה לוחם עקבי נגד שנאת יהודים – או דמות מורכבת שבעצמה עוררה ביקורת חריפה בקרב חלקים מהקהילה היהודית.

לשכת ראש הממשלה מסרה כי הפרס יוענק “על תרומתו יוצאת הדופן של קירק למאבק באנטישמיות בזירה הבינלאומית”. ראש הממשלה בנימין נתניהו תיאר את קירק כ“ידיד אמיץ של ישראל” וכ“מגן הציוויליזציה היהודית־נוצרית המשותפת”. בהודעת אבל שפרסם ביום הרצח כתב נתניהו כי “איבדנו אדם יוצא דופן, שנלחם בשקרים ועמד באומץ לצד ישראל”.

קירק, בן 31 במותו, היה אחת הדמויות הבולטות והמשפיעות במחנה השמרני האמריקאי הצעיר. בשנת 2012, כשהיה בן 18 בלבד, ייסד את תנועת “טרנינג פוינט ארצות הברית” – ארגון נוער שמרני שפעל בעיקר בקמפוסים אוניברסיטאיים והפך בתוך שנים ספורות לאחד הגופים המאורגנים, הממומנים והמשפיעים ביותר בזירה הזו. קירק נודע בכישרונו הרטורי, בעימותים פומביים עם סטודנטים ליברלים וביכולתו לגייס תרומות מאילי הון שמרנים.

במקביל לעלייתו המטאורית, הפך קירק לתומך נלהב של דונלד טראמפ כבר במערכת הבחירות של 2016. הוא ליווה את הקמפיין, עבד בצמידות לדונלד טראמפ הבן והיה לקול מרכזי בתנועת “אמריקה תחילה”. עבור רבים במחנה השמרני, הוא סימל דור חדש של אקטיביזם פוליטי – צעיר, לוחמני וחסר התנצלות.

 

לצד ההערכה הרבה שזכה לה בישראל ובקרב תומכיה בארצות הברית, קירק עורר גם ביקורת חריפה. לאורך השנים הואשם בהתבטאויות שנתפסו כמחזקות סטריאוטיפים אנטישמיים, בעיקר סביב ביקורתו על פילנתרופיה יהודית ועל תעשיית הבידור ההוליוודית. גורמים בקהילה היהודית טענו כי גם כאשר הביקורת עטופה בתמיכה נחרצת בישראל, היא עלולה להישמע כדהוד של דימויים מסוכנים כלפי יהודים אמריקאים.

 

יחסו לישראל היה חלק בלתי נפרד מהזהות הפוליטית הזו. קירק דיבר בשבח המדינה כמעט בכל במה, שילב טקסטים מקראיים ונבואות תנ”כיות בנאומיו, וקרא לנוצרים ולשמרנים אמריקאים לראות בהגנה על ישראל חובה מוסרית ודתית. פחות מחודש לפני מותו כתב ברשתות החברתיות כי “לשנאת יהודים אין מקום בחברה מתוקנת; היא מרעילה את התודעה ויש לדחות אותה מכל וכל”.

מעבר להצהרות, קירק ביקש להעמיק את זיקתו ליהדות גם ברמה האישית. הוא למד עברית מקראית, כתב ספר העוסק בשבת והצהיר לא אחת על כבודו למסורת היהודית. בראיון לתוכנית של העיתונאית מייגן קלי אמר: “יש לי הודעות שמכנות אותי אנטישמי. אני לומד עברית מקראית, כותב ספר על השבת ומגן על ישראל בזירה הציבורית. אני מכבד את השבת – את השבת היהודית”.

ואולם, לצד ההערכה הרבה שזכה לה בישראל ובקרב תומכיה בארצות הברית, קירק עורר גם ביקורת חריפה. לאורך השנים הואשם בהתבטאויות שנתפסו כמחזקות סטריאוטיפים אנטישמיים, בעיקר סביב ביקורתו על פילנתרופיה יהודית ועל תעשיית הבידור ההוליוודית. גורמים בקהילה היהודית טענו כי גם כאשר הביקורת עטופה בתמיכה נחרצת בישראל, היא עלולה להישמע כדהוד של דימויים מסוכנים כלפי יהודים אמריקאים.

קירק עצמו לא התכחש למתח הזה. באותו ראיון הודה כי מצא את עצמו “כלוא” בין תמיכה מוחלטת בישראל לבין חשש להביע ביקורת כלשהי על מדיניות ממשלתה, מחשש שיואשם באנטישמיות. בעיניו, ההאשמות נגדו היו הוכחה לכך שהשיח סביב אנטישמיות הפך רגיש ומקוטב עד כדי כך שכל חריגה מהקו נתפסת כאיום.

הרצח של קירק, שהתרחש בספטמבר 2025 במהלך אירוע פומבי בקמפוס אוניברסיטת יוטה ואלי, זעזע את המחנה השמרני האמריקאי והצית מחדש דיון נוקב על אלימות פוליטית ועל הקצנה בשיח הציבורי. זהות היורה והמניע המדויק עדיין נחקרים, אך עצם האירוע הפך לסמל בעיני תומכיו של קירק למחיר האישי שגובות עמדות פוליטיות נחרצות בעידן של קיטוב חריף.

ההחלטה הישראלית להעניק לו פרס פוסטומי ממקמת את סיפורו בצומת מורכב במיוחד. מצד אחד, אין ספק שקירק היה מהקולות הבולטים ביותר שתמכו בישראל בקרב צעירים שמרנים בארצות הברית, והשפעתו על עיצוב עמדות פרו-ישראליות בדור הזה ניכרת. מצד אחר, בחירתו כסמל למאבק באנטישמיות מעלה שאלות על טיבו של מאבק זה ועל האופן שבו הוא משתלב בזירה פוליטית טעונה.

המחלוקת סביב הפרס משקפת דילמה רחבה יותר ביחסי ישראל עם הימין השמרני האמריקאי. התמיכה שמקבלת ישראל מחוגים אלה היא לעיתים נלהבת וחסרת סייג, אך היא באה לעיתים יחד עם תפיסות ואמירות שמעוררות אי נוחות בקרב יהודים ליברלים וארגונים יהודיים מרכזיים. המקרה של קירק ממחיש עד כמה הקו בין תמיכה בישראל לבין רגישות לקולות יהודיים מגוונים עלול להיות דק ושברירי.

בכנס הבינלאומי למאבק באנטישמיות, שבו יוענק הפרס, צפויים להשתתף מנהיגים זרים בכירים, בהם ראש ממשלת אלבניה אדי ראמה והקנצלר האוסטרי לשעבר סבסטיאן קורץ. עבור ממשלת ישראל, הכנס נועד להציג חזית בינלאומית מאוחדת נגד העלייה המדאיגה באירועי אנטישמיות ברחבי העולם. הענקת הפרס לקירק נועדה, כך נראה, לשדר מסר של הוקרה למי שנתפס כבן ברית נאמן בזירה הזו.

משפחתו ותומכיו של קירק קיבלו את ההחלטה בגאווה, ורואים בה הכרה רשמית בתרומתו ובהקרבה האישית שלו. מבקריו, לעומת זאת, טוענים כי המחווה מטשטשת גבולות ומסכנת את המאבק עצמו, בכך שהיא מעניקה לגיטימציה לדמות שמעוררת מחלוקת עמוקה.

בסופו של דבר, הפרס שיינתן לזכרו של צ’רלי קירק אינו רק מחווה אישית, אלא אמירה פוליטית וערכית רחבה. הוא מעלה שאלות על מי ראוי לשמש סמל במאבק באנטישמיות, כיצד מגדירים מאבק זה בעידן של קיטוב פוליטי חריף, ועד כמה ישראל מוכנה לשלם מחיר תדמיתי כדי לחזק את בריתותיה מעבר לים. השאלות הללו, כך נראה, ימשיכו להדהד זמן רב אחרי טקס הענקת הפרס בירושלים.