ניו יורק: “לא נסתתר יותר”: אלפי מוניות יוצאות למאבק חזיתי באנטישמיות

ניו יורק התעוררה השבוע לנוכחות חדשה ובלתי ניתנת להתעלמות ברחובותיה: אלפי מוניות צהובות, החולפות ללא הפסקה בין שדרות, גשרים ושכונות, נושאות על גגותיהן מסרים חדים, ישירים ולא מתנצלים נגד אנטישמיות. כ־4,000 מוניות בעיר הפכו בן־לילה לשלטי חוצות נעים, כחלק ממסע פרסום ציבורי חדש של הארגון היהודי “ג’ו בילונג”, הידוע בגישתו הבוטה ובשימוש בסאטירה כדי להתמודד עם שנאת יהודים.

הקמפיין, שהושק השבוע, עושה שימוש באחת הפלטפורמות האייקוניות והמזוהות ביותר עם ניו יורק — המונית הצהובה — כדי להחדיר את המסר ללב חיי היומיום העירוניים. המסרים מוצגים על גבי מסכים דיגיטליים המותקנים על גגות המוניות, בעיקר באזורים מרכזיים של מנהטן, ובהם האפר איסט סייד והאפר וסט סייד, אזורים המאופיינים גם בריכוז אוכלוסייה יהודית משמעותי. במקביל, הוצב שלט חוצות פיזי גדול באזור גשר השדרה השלישית בברונקס, אחד מצירי התנועה העמוסים בעיר, מה שמבטיח חשיפה יומית למאות אלפי נהגים והולכי רגל.

הבחירה במוניות אינה מקרית. מדובר בכלי תחבורה שנמצא בתנועה מתמדת, חוצה גבולות של שכונות, מעמדות וזהויות — בדיוק כמו השיחה ש”ג’ו בילונג” מבקש להצית. המסע כולו משתמש בלשון סאטירית חדה כדי להצביע על מציאות הרבה פחות מצחיקה: הלחץ הגובר שיהודים רבים חשים בשנים האחרונות להסתיר סממנים של זהות יהודית, לשקול מחדש לבוש, תכשיטים, שפה ואפילו נוכחות במרחב הציבורי.

 

ניו יורק, שבה מתגוררת הקהילה היהודית הגדולה ביותר מחוץ לישראל, נבחרה כזירה המרכזית של הקמפיין החדש לא במקרה. העיר חוותה בשנים האחרונות עלייה חדה באירועי אנטישמיות: תקיפות פיזיות, גרפיטי של שנאה, איומים והתנכלויות מילוליות. המגמה החריפה במיוחד מאז מתקפת שבעה באוקטובר בישראל ופרוץ מלחמת “חרבות ברזל”, אירועים שהשפעתם חרגה הרבה מעבר למזרח התיכון והדהדה ברחובות הערים האמריקאיות.

 

“הקמפיין הזה לא נועד להיות פרובוקטיבי לשם הפרובוקציה”, אמרה ארצ’י גוטסמן, מייסדת הארגון. “הוא נועד לומר בקול רם את מה שיהודים רבים מרגישים — שהאנטישמיות התגנבה עמוק כל כך לתוך חיי היומיום, עד שעצם הקיום הגלוי כיהודי מרגיש לפעמים כמו משא ומתן. מוניות הן ניו יורק, וניו יורק היא המקום שבו הרחוב והתרבות נפגשים. לכן זה המקום שבו השיחה הזו חייבת להתקיים”.

המהלך מסמן התפתחות אסטרטגית עבור “ג’ו בילונג”, שהחל את דרכו כפלטפורמה אינטרנטית שמטרתה למתג מחדש את היהדות כפתוחה, חמה ורלוונטית — גם עבור מי שמרגישים מרוחקים ממוסדות מסורתיים. מאז 2021 הרחיב הארגון את פעילותו לתחום המאבק הציבורי באנטישמיות, באמצעות קמפיינים רחבי היקף של שלטי חוצות ודיגיטל, שנועדו “לפרוץ את הרעש” ולפנות ישירות לציבור הרחב, ולא רק לקהילה היהודית.

הארגון התפרסם בשלטי החוצות הוורודים הבוהקים שלו, עם מסרים שאי אפשר להתעלם מהם, כמו “בואו נהיה ברורים: חמאס זו גם הבעיה שלכם” או “אתה לא צריך להיות יהודי כדי להגן על יהודים”. הסגנון ישיר, לעיתים בוטה, אך תמיד נטול התחנחנות — כזה שמבקש אחריות מוסרית, לא הזדהות רגשית בלבד.

לפי נתוני הארגון, הקמפיינים של “ג’ו בילונג” הוצגו עד כה ב־42 מדינות בארצות הברית, והם מכוונים במוצהר החוצה מה”אקו־צ’יימבר” היהודי. מחקר עצמאי שפורסם ב־2025 מצא כי שלטי החוצות של הארגון מגבירים מודעות לאנטישמיות, משנים עמדות ומעודדים שיחות ממשיות בקרב קהלים שאינם יהודים — יעד שלרבים קשה להגיע אליו.

ניו יורק, שבה מתגוררת הקהילה היהודית הגדולה ביותר מחוץ לישראל, נבחרה כזירה המרכזית של הקמפיין החדש לא במקרה. העיר חוותה בשנים האחרונות עלייה חדה באירועי אנטישמיות: תקיפות פיזיות, גרפיטי של שנאה, איומים והתנכלויות מילוליות. המגמה החריפה במיוחד מאז מתקפת שבעה באוקטובר בישראל ופרוץ מלחמת “חרבות ברזל”, אירועים שהשפעתם חרגה הרבה מעבר למזרח התיכון והדהדה ברחובות הערים האמריקאיות.

גוטסמן אומרת שהקמפיין נולד מתוך תחושת חירום. לדבריה, יותר ויותר יהודים מדווחים שהם נמנעים מלחבוש כיפה, להסיר שרשראות עם מגן דוד, או לדבר עברית בפומבי. “התחושה שאתה צריך לחשוב פעמיים לפני שאתה מציג את עצמך כיהודי — זו המציאות שאנחנו מנסים לנער”, היא אומרת. “המוניות מסמלות תנועה, נוכחות, חיים. המסר הוא שאנחנו לא נעלמים ולא מצטמצמים”.

למרות שהארגון לא פרסם רשימה מלאה של המסרים שמופיעים על המוניות, ההיסטוריה שלו מרמזת על הטון: חד, לא מתנצל, ולעיתים לא נוח. מסרים קודמים כללו אמירות כמו “אנטישמיות לא תיעלם מעצמה” ו”שתיקה מול אנטישמיות היא שותפות”. הסאטירה, מבחינת הארגון, אינה אמצעי לבידור אלא כלי להפרת אדישות.

כצפוי, התגובות הראשוניות לקמפיין היו מעורבות. תומכים רבים שיבחו את האומץ ואת הבחירה להציב את הנושא במרכז המרחב הציבורי. אחרים הביעו חשש שהקמפיין עלול לעורר תגובות עוינות. גוטסמן אינה מתרגשת. “להיות שקטים זה הסיכון הגדול באמת”, היא אומרת. “כל יום שבו לא מדברים על אנטישמיות הוא יום שבו היא מתחזקת”.

בשלב זה, המוניות של ניו יורק הן רק תחילת הדרך. “ג’ו בילונג” כבר בוחן הרחבה של הקמפיין לערים נוספות ולפלטפורמות תחבורה אחרות — אוטובוסים, רכבות תחתיות ואמצעים נוספים שמלווים אנשים בשגרה היומית שלהם. “אנחנו רוצים לפגוש אנשים איפה שהם נמצאים”, מסכמת גוטסמן. “ברחוב, בדרך לעבודה, בין תחנה לתחנה. זו שיחה שאי אפשר לדחות”.

בסופו של דבר, מסע הפרסום הזה הוא הרבה יותר מקמפיין פרסומי. זו הצהרה אזרחית. הצהרה שיהודים אינם מתכוונים להצטמצם, להיעלם או להסתתר. וכאשר מונית צהובה חולפת ברחוב עם מסר חד על הגג — היא מזכירה לעיר כולה שהמאבק באנטישמיות אינו עניין של קהילה אחת, אלא מבחן של החברה כולה.