העימות החריף מתרחש על רקע מסע הגירוש ההמוני של ממשל דונלד טראמפ, שהתעצם בחודשים האחרונים וכלל פשיטות ליליות, מעצרים של מהגרים בלתי מתועדים ולעיתים גם שימוש בכוח קטלני. מחוקקים דמוקרטים במספר מדינות מקדמים חקיקה שנועדה לצמצם את שיתוף הפעולה של משטרות מקומיות עם רשויות ההגירה הפדרליות, להגביל איסוף נתוני הגירה ולמנוע כניסת סוכני ICE לבתי ספר, כנסיות ומוסדות קהילתיים.
ההתלקחות הנוכחית החריפה לאחר תקריות ירי במיניאפוליס ובפורטלנד, שבהן נהרגה אישה אחת ונפצעו אזרחים נוספים במהלך פעולות אכיפה. האירועים הללו הציתו גל מחאות רחב, שבו עשרות אלפי מפגינים נשאו שלטים עם הכיתוב “Stop Trump’s Gestapo” – “עצרו את הגסטפו של טראמפ”.
האמירה החריפה ביותר הגיעה מסנאטורית מדינת ניו ג’רזי, בריטני טימברלייק, שאמרה במסיבת עיתונאים כי “מה שהממשלה הפדרלית מורה ל־ICE לבצע הוא לא מוסרי ולא חוקי”. היא הוסיפה משפט שטלטל את וושינגטון: “אני מצפה ליום שבו ההיסטוריה תשפוט, ואלה שמבצעים את המעשים הללו יעמדו לדין כפי שעמדו פושעי גרמניה הנאצית במשפטי נירנברג”.
האמירה החריפה ביותר הגיעה מסנאטורית מדינת ניו ג’רזי, בריטני טימברלייק, שאמרה במסיבת עיתונאים כי “מה שהממשלה הפדרלית מורה ל־ICE לבצע הוא לא מוסרי ולא חוקי”. היא הוסיפה משפט שטלטל את וושינגטון: “אני מצפה ליום שבו ההיסטוריה תשפוט, ואלה שמבצעים את המעשים הללו יעמדו לדין כפי שעמדו פושעי גרמניה הנאצית במשפטי נירנברג”.
הבית הלבן מיהר להגיב. טרישיה מקלוקלין, עוזרת שרת ביטחון המולדת, כינתה את הדברים “גועל נפש” והזהירה כי “הדמוניזציה של ICE חייבת להיפסק”. לדבריה, השוואות לנאצים אינן רק שקריות אלא מסוכנות, משום שהן מציירות את סוכני אכיפת החוק כיעדים לגיטימיים לאלימות.
טימברלייק לא חזרה בה. “אם הם רוצים שנפסיק להשוות לגרמניה הנאצית,” אמרה, “שיפסיקו לפעול בדרכים שמזכירות אותה”.
השיח הזה מסמן שינוי עמוק בטאבו ארוך שנים בקרב יהודים אמריקאים. במשך עשורים, השוואות לשואה ולנאציזם נחשבו כמעט מחוץ לתחום בשיח הפוליטי, מחשש לטריוויאליזציה של האסון היהודי הייחודי. אך בעידן טראמפ, יותר ויותר פוליטיקאים, היסטוריונים ופעילים – לא כולם יהודים – טוענים שהלקח המרכזי של השואה הוא החובה לזהות סימני אזהרה מוקדמים של סמכותנות, דה־הומניזציה ושלטון כוחני.
חבר הקונגרס ג’ים מקגוברן ממסצ’וסטס כתב ברשת החברתית X כי “טראמפ משתמש ב־ICE כמו בכוח משטרה חשאי. הם מפעילים טקטיקות דמויות גסטפו כדי להטיל אימה על קהילות – וזה לא יכול להיות אמריקה”. מקגוברן אף הזכיר שהוא מהמחוקקים הראשונים שקראו לביטול מוחלט של ICE – עמדה שנחשבה עד לאחרונה שולית אך צוברת כעת תאוצה במפלגה הדמוקרטית.
גם הסנאטור ג’ף מרקלי מאורגון הצטרף, כשכתב כי “סוכנים פדרליים רעולי פנים שמטילים אימה על קהילות לבקשת מנהיג סמכותני – יש לזה שם: פשיזם”.
הבית הלבן מצדו פרסם רשימה של “57 מקרים שבהם דמוקרטים הסיתו נגד ICE”, וטען כי השיח הזה עלול להוביל לפגיעות פיזיות בסוכנים. דוברי הממשל מזהירים כי מדובר בדה־לגיטימציה של שלטון החוק עצמו.
בתווך ניצבת הקהילה היהודית האמריקאית – קרועה, נבוכה ולעיתים מזועזעת. עבור יהודים רבים, השימוש במונחים כמו “גסטפו” ו“נירנברג” אינו רק רטוריקה פוליטית, אלא פגיעה בזיכרון הקולקטיבי של השואה. רבנים וארגונים יהודיים מזהירים מפני זילות ההיסטוריה. הרב אברהם קופר מהמרכז על שם שמעון ויזנטל אמר בעבר כי השוואות כאלה “מרוקנות את השואה מתוכנה והופכות אותה לכלי פוליטי”.
מנגד, היסטוריונים אחרים – בהם טימותי סניידר מאוניברסיטת ייל – טוענים שהשוואה אינה מתייחסת למחנות ההשמדה, אלא לשלב המוקדם: פירוק נורמות דמוקרטיות, סימון קבוצות מיעוט כאיום ושימוש בכוח המדינה כדי להטיל פחד. לדבריהם, “לעולם לא עוד” אינו סיסמה ריקה אלא קריאה לערנות מוסרית.
בקרב יהודים ליברלים, במיוחד בערים כמו ניו יורק, לוס אנג’לס ושיקגו, יש מי שרואים חובה מוסרית להתריע דווקא משום ההיסטוריה היהודית. אחרים חוששים שהשיח הזה, דווקא בעידן של עלייה באנטישמיות, יפגע ביכולת להגן על זיכרון השואה מפני הכחשה ועיוות.
העימות סביב ICE כבר חורג מהוויכוח על מדיניות הגירה. הוא מאיים להצית עימות חוקתי רחב, כולל אפשרות של סגירת ממשלה אם הדמוקרטים ימנעו תקצוב לסוכנות. במקביל, הוא מאלץ את הקהילה היהודית להתמודד עם שאלה כואבת: מתי השוואה היסטורית היא אזהרה מוסרית לגיטימית – ומתי היא חציית קו אדום?
הוויכוח הזה רחוק מסיום. אך דבר אחד ברור: השואה, הזיכרון היהודי והטראומה ההיסטורית אינם עוד מחוץ לשיח האמריקאי. הם הפכו לזירה פוליטית חיה, בוערת ומסוכנת – והקהילה היהודית מוצאת את עצמה שוב, שלא מרצונה, בלב הסערה.
