עימות חזיתי עם הקונגרס: הקלינטונים מסרבים להעיד בפרשת אפשטיין ומאתגרים את וושינגטון כולה

ביל והילרי קלינטון הסלימו ביום שלישי עימות ממושך עם הקונגרס האמריקאי, כאשר הודיעו כי הם מסרבים להעיד במסגרת חקירת בית הנבחרים בפרשת עבריין המין המורשע ג’פרי אפשטיין. במהלך שנחשב חריג ואף תקדימי בפוליטיקה האמריקאית המודרנית, בני הזוג שלחו מכתב חריף ליו”ר ועדת הפיקוח של בית הנבחרים, חבר הקונגרס הרפובליקני ג’יימס ר’ קומר מקנטאקי — והבהירו כי הם מוכנים להיאבק בו משפטית ופוליטית עד הסוף.

“כל אדם צריך להחליט מתי הוא ראה או סבל מספיק, ומתי הגיע הרגע להילחם למען המדינה הזו, העקרונות שלה והאנשים שלה — לא משנה מה ההשלכות”, כתבו הקלינטונים במכתב בן שמונה עמודים שהגיע לידי העיתון ניו יורק טיימס. “עבורנו, הרגע הזה הגיע עכשיו”.

המהלך מסמן התנגדות פומבית נדירה מצד שניים מהשמות החזקים והמנוסים ביותר בפוליטיקה האמריקאית לדרישות חקירה של הקונגרס, ומכין את הקרקע לקרב משפטי נפיץ, מתוקשר וטעון — כזה שעלול להציף מחדש שאלות על גבולות סמכותו של הקונגרס, הפרדת הרשויות, ושימוש פוליטי בכוח החקירה.

 

לקראת העימות, הקלינטונים חיזקו משמעותית את הצוות המשפטי שלהם. הם שכרו את אשלי קאלן, מומחית לחקירות קונגרסיות ומי שכיהנה בעבר כיועצת משפטית בכירה ליו”ר בית הנבחרים ולרפובליקנים בכירים — ואף עבדה כסגנית מנהלת צוות בוועדת הפיקוח עצמה, תחת קומר. בנוסף, הם צירפו את עורך הדין אבי לואל, אחד המשפטנים המנוסים והלוחמניים בוושינגטון, שייצג בעבר דמויות כמו ג’ארד קושנר והאנטר ביידן.

 

במשך חודשים ניסה קומר לאלץ את הקלינטונים להופיע לתצהירים חיים מאחורי דלתיים סגורות, כחלק מחקירת ועדת הפיקוח בנושא אפשטיין. קומר, המשמש כיו”ר הוועדה, הפך את החקירה לדגל פוליטי, תוך ניסיון להסיט את הזרקור מהקשרים המתועדים של הנשיא דונלד טראמפ עצמו עם אפשטיין — ומהחלטות ממשלו בעבר לסגור או לצמצם חקירות רגישות — ולהפנות אותו כלפי דמוקרטים בכירים שהתרועעו בעבר עם אפשטיין ועם שותפתו, ג’יסליין מקסוול.

קומר קבע אולטימטום: ביל קלינטון זומן להופיע ביום שלישי, הילרי קלינטון ביום רביעי. הוא חזר ואיים כי אם לא יתייצבו, הוועדה תפתח בהליכי זלזול בקונגרס — צעד שעלול להוביל להפניית התיק למשרד המשפטים לצורך בחינת כתב אישום.

אך שעות ספורות לפני פקיעת הדדליין, הקלינטונים הבהירו כי אין בכוונתם להגיע לקפיטול היל. תחילה הגישו מכתב משפטי מפורט, ולאחריו מכתב אישי, חריף במיוחד, שעליו חתמו שניהם — ובו לא רק דחו את הזימונים, אלא גם האשימו את קומר בניהול חקירה פוליטית שמטרתה ענישה, השפלה ואף מאסר.

במכתבם ציינו הקלינטונים כי שיתפו פעולה באופן וולונטרי והעבירו הצהרות מושבעות — בדיוק כפי שעשו שבעה או שמונה בכירים אחרים לשעבר באכיפת החוק, שקומר זימן ואז ויתר על עדותם הפומבית. לדבריהם, הם חזרו והבהירו שאין בידיהם כל מידע רלוונטי לחקירה.

אלא שכעת הם הלכו צעד נוסף: מתקפה ישירה. במכתב שמשלב ביקורת חריפה על מדיניות ההגירה של טראמפ, על שימוש פוליטי במשרד המשפטים ועל התנגדות רפובליקנית להרחבת שירותי בריאות, האשימו הקלינטונים את קומר בניסיון “להביא את הקונגרס לעצירה מוחלטת” כדי לקדם הליך מונע פוליטית “שתוכנן במפורש כדי להוביל למאסר שלנו”.

“אנחנו בטוחים שכל אדם סביר — בקונגרס או מחוצה לו — יראה שאתה מנסה להעניש את מי שאתה תופס כאויבים שלך, ולהגן על מי שאתה מחשיב כחברים שלך”, כתבו. הם אף צפו שקומר ינסה “לשחרר תמונות לא רלוונטיות מלפני עשרות שנים, בתקווה להביך אותנו בפומבי”.

ואכן, קומר תכנן לקיים ביום שלישי ישיבת תצהיר סמלית, עם כיסא ריק במקום שבו אמור היה לשבת ביל קלינטון, כהכנה להליך זלזול מיידי. דוברת ועדת הפיקוח מסרה: “אם הקלינטונים לא יופיעו — הוועדה תחל בהליכי זלזול בקונגרס”.

“הטענה שההחלטה אם להעיד איננה שלנו — שגויה”, כתבו הקלינטונים בתגובה. “קיבלנו את ההחלטה. עכשיו תורך לקבל את שלך”.

לקראת העימות, הקלינטונים חיזקו משמעותית את הצוות המשפטי שלהם. הם שכרו את אשלי קאלן, מומחית לחקירות קונגרסיות ומי שכיהנה בעבר כיועצת משפטית בכירה ליו”ר בית הנבחרים ולרפובליקנים בכירים — ואף עבדה כסגנית מנהלת צוות בוועדת הפיקוח עצמה, תחת קומר. בנוסף, הם צירפו את עורך הדין אבי לואל, אחד המשפטנים המנוסים והלוחמניים בוושינגטון, שייצג בעבר דמויות כמו ג’ארד קושנר והאנטר ביידן.

במכתב המשפטי שנשלח לקומר סמוך לחצות, טענו עורכי הדין כי הזימונים “חסרי תוקף משפטי, בלתי ניתנים לאכיפה, ואינם משרתים כל מטרה חקיקתית לגיטימית”. לדבריהם, מדובר ב”הפרה חסרת תקדים של עקרון הפרדת הרשויות” ובמאמץ “להטריד ולהביך את הנשיא ושרת החוץ לשעבר, תוך חטיפה פסולה של סמכויות אכיפת החוק”.

הם הזכירו פסיקות של בית המשפט העליון שקבעו כי חייב להתקיים קשר ברור בין מטרות חקיקה לבין העדים המזומנים — קשר שלטענתם אינו קיים במקרה של הקלינטונים. “ההתעקשות הזו מובילה לעימות משפטי ממושך ומיותר”, כתבו, וקראו לקומר “להוריד את גובה הלהבות”.

ברקע, מרחפת המציאות הפוליטית הרחבה יותר: במשך שנים מנסים רפובליקנים — ובמיוחד טראמפ — לחקור את הקלינטונים, מפרשת המיילים של הילרי ועד פעילות קרן קלינטון. בעיני הקלינטונים ותומכיהם, חקירת אפשטיין אינה אלא פרק נוסף בניסיון להסיט את הדיון הציבורי מהקשרים של טראמפ עצמו לאפשטיין, קשרים שכללו טיסות במטוסו הפרטי ותיעוד חברתי נרחב לפני מעצרו.

כעת, הכדור נמצא בידיו של קומר. הוא יכול לדחוף להליכי זלזול — מהלך שידרוש הצבעה בוועדה ואולי אף במליאת בית הנבחרים, ויעמיד את משרד המשפטים בפני החלטה פוליטית נפיצה במיוחד. לחלופין, הוא יכול לסגת ולקבל את ההצהרות שכבר נמסרו — צעד שיתפרש כחולשה.

כך או כך, המאבק הזה חורג הרבה מעבר לשמות קלינטון וקומר. הוא נוגע בלב השאלה עד כמה הקונגרס רשאי לכפות עדות, היכן עובר הקו בין פיקוח לחקירה פוליטית, ועד כמה מוסדות השלטון האמריקאיים מוכנים ללכת בעידן של עימות בלתי פוסק בין הרשויות.