פלישה פדרלית בלב הערים: מינסוטה ואילינוי יוצאות לקרב חוקתי נגד ממשל טראמפ

מיניאפוליס ושיקגו — עימות חזיתי חריף בין מדינות לבין הממשל הפדרלי מתגלגל כעת לבתי המשפט: מינסוטה ואילינוי, שתיהן בשליטה דמוקרטית, הגישו ביום שני תביעות משפטיות נפרדות נגד ממשל טראמפ, בטענה כי פריסה רחבת־היקף של סוכני הגירה פדרליים בתחומן מהווה הפרה בוטה של החוקה האמריקאית, פגיעה בריבונות המדינות ואיום ישיר על זכויות אזרח בסיסיות.

ליבת הטענות נוגעת לאופן שבו משרד ביטחון המולדת וסוכנויות האכיפה הכפופות לו — ובראשן רשות ההגירה והמכס ומשמר הגבול — פועלות בערים מרכזיות במינסוטה ובאזור שיקגו: על פי התביעות, אלפי סוכנים חמושים, חלקם רעולי פנים, פועלים במתכונת המזכירה פעילות צבאית, מבצעים מעצרים ללא צווים, נכנסים לבתי חולים ולבתי ספר, ומטילים אימה על קהילות שלמות.

התביעות הוגשו לבתי משפט פדרליים במינסוטה ובאילינוי, ומבוססות על טיעון חוקתי מרכזי: הפרת התיקון העשירי לחוקה האמריקאית, המעגן את עקרון חלוקת הסמכויות בין הממשל הפדרלי לבין המדינות. לטענת המדינות, הממשל חרג מסמכותו כאשר הציף אזורים אזרחיים בכוחות פדרליים ללא אישור קונגרס מפורש, ובאופן שמכביד על תפקוד הרשויות המקומיות ופוגע בזכויות התושבים.

 

התביעות הוגשו לבתי משפט פדרליים במינסוטה ובאילינוי, ומבוססות על טיעון חוקתי מרכזי: הפרת התיקון העשירי לחוקה האמריקאית, המעגן את עקרון חלוקת הסמכויות בין הממשל הפדרלי לבין המדינות. לטענת המדינות, הממשל חרג מסמכותו כאשר הציף אזורים אזרחיים בכוחות פדרליים ללא אישור קונגרס מפורש, ובאופן שמכביד על תפקוד הרשויות המקומיות ופוגע בזכויות התושבים.

 

במינסוטה הוגשה התביעה בידי התובע הכללי של המדינה, קית׳ אליסון, בשיתוף הערים מיניאפוליס וסנט פול. היא מבקשת מבית המשפט להוציא צו מניעה זמני שיגביל או יעצור את מה שמכונה על ידי משרד ביטחון המולדת ״מבצע מטרו סרג׳״ — מבצע שאותו תיארה הסוכנות עצמה כמבצע אכיפת ההגירה הגדול ביותר בתולדותיה, בהשתתפות כ־2,000 סוכנים ועובדי ממשל פדרליים.

לדברי אליסון, אין מדובר באכיפה שגרתית אלא במהלך קיצוני. “זו, הלכה למעשה, פלישה פדרלית לערים התאומות ולמדינת מינסוטה — וזה חייב להיפסק,” אמר במסיבת עיתונאים. “סוכני משרד ביטחון המולדת זרעו כאוס ופחד ברחבי האזור המטרופוליני ובערים נוספות במדינה.”

בתביעה נמנים כנתבעים שרת ביטחון המולדת קריסטי נואם, ממלא מקום מנהל רשות ההגירה והמכס טוד מ’ ליונס, ומפקד משמר הגבול והמכס גרגורי בובינו. במסמכים נטען כי פעולות הסוכנים חורגות בהרבה מאכיפה אזרחית רגילה, ומזכירות טקטיקות צבאיות — ללא שקיפות, ללא זיהוי ברור, ולעיתים ללא בסיס חוקי.

העימות החריף התלקח על רקע תקרית ירי שהתרחשה שבוע קודם לכן במיניאפוליס: רנה ניקול גוד, אם לשלושה בת 37, נורתה למוות ברכבה בידי סוכן של רשות ההגירה והמכס. האירוע הצית גל מחאות במינסוטה והעמיק את הזעם הציבורי, במיוחד לאחר ששרת ביטחון המולדת טענה כי גוד ניסתה לבצע “מעשה טרור ביתי” באמצעות דריסה. ניתוח מצולם של האירוע, פריים אחר פריים, עורר ספקות קשים באשר לגרסה הרשמית: הרכב אמנם נע קדימה, אך נראה שהסוכן יכול היה לזוז הצידה, והוא ירה מספר יריות כאשר הרכב כבר חלף על פניו.

על רקע זה הודיעה נואם כי מאות סוכנים פדרליים נוספים בדרכם למיניאפוליס — הצהרה שנתפסה במדינה כהסלמה ולא כהרגעה.

במקביל, באילינוי הוגשה תביעה נפרדת נגד הממשל, שמטרתה להגביל את פעילות סוכני ההגירה באזור שיקגו. המדינה מאשימה את הסוכנים בשורת טקטיקות “בלתי חוקיות ומסוכנות”: שינוי והחלפת לוחיות רישוי של כלי רכב, שימוש בגז מדמיע ובחומרים כימיים אחרים כלפי עוברי אורח, מעצרים ללא צווים וללא חשד סביר, ואיסוף טביעות אצבע ותמונות ללא הסכמה.

בתביעה מפורטים מקרים מהשנה החולפת שבהם סוכנים פדרליים פעלו בלב שיקגו, כולל פשיטה באמצעות מסוק על בניין מגורים ושני אירועי ירי. לטענת אילינוי, מטרת הקמפיין אינה רק אכיפת חוק, אלא הפעלת לחץ פוליטי: “כיבוש אילינוי ושיקגו נועד לאלץ את התובעים לנטוש מדיניות שמכבדת מהגרים, ולהפנות משאבים מקומיים ליישום מדיניות ההגירה של הממשל הנוכחי,” נכתב.

עדויות מהשטח מחזקות את טענות המדינות. הואי ג’ונג קים, סגנית ראש מועצת העיר סנט פול ומתנדבת המשמשת כמשקיפה אזרחית בפעילות סוכני ההגירה, סיפרה כי כאשר התושבים מבקשים לראות צווים — הסוכנים מסרבים. “הם מבצעים פרופיל גזעי גלוי,” אמרה. “הם דפקו על דלת של אחד האזרחים שלי וביקשו ממנו להצביע על שכנים שאינם לבנים. בלי צו. שום דבר מזה לא חוקתי.”

ממשל טראמפ דוחה את הטענות מכל וכל. דוברת משרד ביטחון המולדת, טרישיה מקלוקלין, מסרה כי מדובר בתביעות חסרות בסיס, וכי פעולות הסוכנות מאושרות על פי סעיפי החוקה וסעיף העליונות. “מדהים לראות כיצד השמאל מגלה מחדש את התיקון העשירי רק כשהוא לא רוצה שסוכני אכיפת חוק פדרליים יאכפו חוק פדרלי,” אמרה. לדבריה, אכיפת דיני ההגירה היא באחריות פדרלית מובהקת.

המאבק המשפטי הזה אינו מתרחש בוואקום. מינסוטה ואילינוי מצטרפות לשורה של מדינות ורשויות מקומיות שכבר תבעו את ממשל טראמפ בנושאי הגירה — החל ממאבקים על קיצוץ מימון פדרלי לערי “מקלט”, ועד ניסיונות הממשל לשים קץ לאזרחות מכוח לידה. בקיץ האחרון, מחוז לוס אנג’לס ושמונה ערים בדרום קליפורניה הצטרפו לתביעה של ארגוני זכויות אזרח, שבמסגרתה נקבע בצו מניעה זמני כי פשיטות פדרליות המבוססות על פרופיל גזעי אינן חוקתיות — צו שהוקפא בהמשך על ידי בית המשפט העליון.

מומחים למשפט חוקתי מעריכים כי הקרב המשפטי יהיה מורכב. פרופסור דייוויד סופר מאוניברסיטת ג’ורג’טאון ציין כי אין “פתרון קסם” שיבטל את התביעות, אך גם הדגיש כי על המדינות להוכיח שכל אחד מהצעדים הפדרליים חורג מסמכות הקונגרס. לדבריו, באילינוי תעמוד במרכז השאלה אם הוענקה לסוכנויות סמכות רחבה כל כך, ובמינסוטה — האם ריכוז חריג של כוחות פדרליים מהווה נטל בלתי סביר על המדינה ותושביה.

כך או כך, המאבק הנוכחי משקף את עומק השבר הפוליטי בארצות הברית סביב סוגיית ההגירה והיחסים בין המדינות לממשל הפדרלי. עבור הממשל — מדובר באכיפת חוק. עבור המדינות — בפגיעה בעקרונות היסוד של הפדרליזם האמריקאי ובזכויות אזרח. ובינתיים, קהילות שלמות חיות בין הפטיש לסדן, באווירה של פחד, חוסר ודאות ומאבק מתמשך על גבולות הכוח.