אנטישמיות בוערת בדרום: נתפס צעיר נוצרי שהצית את בית כנסת ההיסטורי במיסיסיפי והתפאר בזמן אמת

בשעות הבוקר המוקדמות של יום שבת, 10 בינואר 2026, בעוד רוב תושבי ג'קסון — בירת מדינת מיסיסיפי — ישנו את שנתם, דמות צעירה עטויה קפוצ’ון התקרבה בשקט אל בית הכנסת בית ישראל, בית הכנסת היחיד בעיר והלב הפועם של הקהילה היהודית המקומית. הצעיר שבר חלון באמצעות גרזן, פרץ פנימה, שפך גלונים של בנזין על רצפת הספרייה והצית את המבנה ההיסטורי.

תוך דקות ספורות, האש אחזה בספרייה, במשרדים ובשני ספרי תורה קדושים שנשרפו כליל. עשן כבד מילא את חלל התפילה המרכזי וגרם נזק לחמישה ספרי תורה נוספים. איש לא נפגע בגופו, אך עבור הקהילה היהודית הקטנה של ג'קסון — המונה כ־150 משפחות — זו הייתה פגיעה עמוקה, סמלית וטראומטית, תזכורת כואבת לכך שגם בשנת 2026 אנטישמיות אלימה אינה נחלת העבר.

 

הצעיר שבר חלון באמצעות גרזן, פרץ פנימה, שפך גלונים של בנזין על רצפת הספרייה והצית את המבנה ההיסטורי. (תמונות ממצלמות האבטחה)

 

הזעזוע לא הסתיים במעשה עצמו. מה שהפך את האירוע למטלטל במיוחד הייתה התנהלותו של החשוד — סטיבן ספנסר פיטמן, בן 20, סטודנט ושחקן בייסבול בקולג' הקהילתי קוהומה. פיטמן לא ניסה להסתיר את מעשיו, לא נמלט ולא הכחיש. להפך: במהלך ההצתה עצמה הוא שלח לאביו הודעות טקסט ותמונות בזמן אמת מהבניין הבוער.

בהודעות ששלח כתב, בין היתר: “יש תנור מאחורה”, “אגב, הורדתי את לוחית הרישוי”, “הקפוצ’ון עליי”, ו-“יש להם את המצלמות הטובות ביותר”. האב, המום, התחנן בפני בנו לשוב הביתה. פיטמן השיב שהוא “בדרך להום־ראן” ושהוא “עשה את המחקר”.

למחרת בבוקר, כשהאב הבחין בכוויות חמורות בקרסוליים, בידיים ובפנים של בנו, הוא עימת אותו עם החשדות. על פי תצהיר של הלשכה הפדרלית לחקירות, פיטמן הודה במעשה, צחק במהלך השיחה ואמר כי “בסוף הביא להם”. האב דיווח מיד לרשויות. פיטמן נעצר בערב שבת כשהוא סובל מכוויות משמעותיות.

בחקירתו בפני הלשכה הפדרלית לחקירות ואכיפת החוק המקומית, הודה פיטמן בהצתה ואמר כי ראה בבית הכנסת “בית כנסת של שטן”. לדבריו, המניע היה אנטישמי מובהק והוא תקף את הקהילה בשל “הקשרים היהודיים” שלה. בתצהיר שהוגש לבית המשפט המחוזי הפדרלי במיסיסיפי נכתב כי פיטמן עצר בתחנת דלק בדרכו כדי לרכוש את הבנזין, הסיר את לוחיות הרישוי מרכבו, שבר חלון באמצעות גרזן, והשתמש במצית לפיד כדי להצית את האש.

בזירה נמצאו טלפון סלולרי שרוף ולפיד יד, שלפי החוקרים שייכים לפיטמן. נשיא קהילת בית ישראל, צ’אק שמפר, אמר לרשת CNN כי אכיפת החוק מסרה לו שפיטמן פרסם בעבר תכנים אנטישמיים ברשתות החברתיות.

חשבונות מדיה חברתית שיוחסו לפיטמן מצביעים על צעיר ממדיסון, מיסיסיפי, בעל זיקה לאמונה נוצרית קיצונית. באחד מחשבונותיו הופיע קישור לאתר המקדם “כושר גופני מבוסס כתבי קודש”, לצד ציטוט מהברית החדשה: “בכל הנסיבות הודו לאל, כי זהו רצון האל עבורכם במשיח ישוע”. ביטוי “בית כנסת של שטן”, שבו השתמש פיטמן, מקורו בספר ההתגלות — מושג תיאולוגי ששימש לאורך מאות שנים להצדקת רדיפה ואלימות כלפי יהודים.

האירוע מקבל ממד מצמרר נוסף נוכח ההיסטוריה של המקום. בית הכנסת בית ישראל נוסד בשנת 1860 ושימש עוגן לחיים היהודיים בג'קסון מאז ימי מלחמת האזרחים. בספטמבר 1967, חברי ארגון הקו קלוקס קלאן פוצצו את אותו בית כנסת בדיוק, ופגעו בחלק דומה של המבנה. כעבור חודשיים בלבד פוצץ גם ביתו של הרב פרי נוסבאום, דמות מרכזית בתנועת זכויות האזרח בדרום, שסייע לרוכבי החופש ולפעילים אפרו־אמריקאים — פעילות שחשפה אותו לסכנה ממשית.

כמעט שישה עשורים חלפו, אך האלימות האנטישמית שבה ופגעה באותו מקום. המניעים השתנו, הנסיבות אחרות, אך השנאה — אותה שנאה.

 

תוך דקות ספורות, האש אחזה בספרייה, במשרדים ובשני ספרי תורה קדושים שנשרפו כליל. עשן כבד מילא את חלל התפילה המרכזי וגרם נזק לחמישה ספרי תורה נוספים

 

התגובות לא איחרו לבוא. ג’ונתן גרינבלט, מנכ”ל הליגה נגד השמצה, כתב כי “זה לא היה ונדליזם מקרי אלא התקפה ממוקדת על הקהילה היהודית. התקפה על בית כנסת היא התקפה על כל היהודים. לא נפחד. לא נשתוק”. דבורה ליפשטדט, שגרירת ארצות הברית למאבק באנטישמיות, כינתה את האירוע “טרגדיה חמורה” והזהירה מפני “הסלמה מסוכנת של אלימות אנטישמית”.

גם פוליטיקאים מכל קצות הקשת גינו את ההצתה, בהם הסנאטור צ’אק שומר, ראש עיריית ניו יורק זוהרן ממדני, ראש העיר לשעבר אריק אדמס, הסנאטור ריק סקוט והשגריר הישראלי לאו”ם דני דנון.

פיטמן הואשם בפגיעה בזדון ובהשמדת מבנה באמצעות אש או חומר נפץ, עבירה פדרלית חמורה. אם יורשע, הוא צפוי לעונש של חמש עד עשרים שנות מאסר. אך מעבר להליך המשפטי, הפגיעה האמיתית נותרת בקהילה — קהילה קטנה, פגיעה, שנאלצת לשקם את עצמה שוב, כפי שעשתה כבר בעבר.

כפי שנכתב באחת התגובות לאחר האירוע: ההיסטוריה אולי אינה חוזרת במדויק, אך היא בהחלט מהדהדת. והפעם, כמו אז, הקהילה היהודית בג'קסון נחושה לא להיעלם, לא להירתע — ולהמשיך להתקיים גם מול שנאה בוערת.