רעידת אדמה בוושינגטון: חקירה פלילית נגד יו״ר הבנק המרכזי מטלטלת את עצמאות הכלכלה האמריקאית

וושינגטון לא ידעה רגע כזה. לראשונה מאז הקמת הבנק המרכזי של ארצות הברית, נפתחת חקירה פלילית נגד נגיד הפדרל ריזרב המכהן – האיש שאמון על מדיניות הריבית של הכלכלה החזקה בעולם, על יציבות הדולר ועל אמון השווקים הגלובליים. המהלך, שאושר בידי משרד התובע האמריקאי במחוז קולומביה, חורג הרבה מעבר לשאלות של ניהול תקציבי או חריגות בנייה. בעיני רבים, מדובר בעימות חזיתי בין הבית הלבן לבין אחד המוסדות העצמאיים האחרונים שעוד עומדים כחיץ בין פוליטיקה לבין כלכלה.

החקירה מתמקדת בפרויקט שיפוץ רחב־היקף של מטה הפדרל ריזרב בוושינגטון – שני מבנים היסטוריים משנות השלושים, שבמהלך העבודות עליהם חרג התקציב המקורי במאות מיליוני דולרים. אך עצם פתיחת החקירה, בעיתוי הנוכחי ובזהות מקדמיה, נתפסת כמעט פה אחד כצעד פוליטי במסווה משפטי. מי שאישרה את ההליך היא ג׳נין פירו, תובעת פדרלית ובת ברית ותיקה של הנשיא דונלד טראמפ, שמונתה לתפקידה בשנה שעברה.

 

מאחורי הדברים עומד סכסוך עמוק ומתמשך. טראמפ, שמינה בעצמו את פאוול ב־2017, הפך בשנים האחרונות לאחד ממבקריו החריפים ביותר. שוב ושוב האשים את יו״ר הפד בכך שהוא מחזיק את הריבית גבוהה מדי, חונק את הצמיחה ופוגע בשוקי המניות. טראמפ אף איים בפומבי לפטר את פאוול – צעד שסמכותו המשפטית לגביו מוגבלת מאוד – ורמז לא אחת כי ניתן להעמידו לדין על “חוסר כשירות” או ניהול כושל של משאבי הציבור.

 

ג׳רום פאוול עצמו לא ניסה להסתתר. בצעד חריג וחסר תקדים, פרסם יו״ר הבנק המרכזי מסר וידאו ישיר לציבור, שבו חשף כי הפדרל ריזרב קיבל זימונים של חבר מושבעים גדול – והבהיר בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים: זו אינה חקירה על בניינים, אלא ניסיון להלך אימים על עצמאות המדיניות המוניטרית. לדבריו, עצם האיום באישומים פליליים נובע מכך שהבנק המרכזי קובע ריבית על סמך הערכה מקצועית של מצב הכלכלה – ולא בהתאם לרצונותיו של הנשיא.

מאחורי הדברים עומד סכסוך עמוק ומתמשך. טראמפ, שמינה בעצמו את פאוול ב־2017, הפך בשנים האחרונות לאחד ממבקריו החריפים ביותר. שוב ושוב האשים את יו״ר הפד בכך שהוא מחזיק את הריבית גבוהה מדי, חונק את הצמיחה ופוגע בשוקי המניות. טראמפ אף איים בפומבי לפטר את פאוול – צעד שסמכותו המשפטית לגביו מוגבלת מאוד – ורמז לא אחת כי ניתן להעמידו לדין על “חוסר כשירות” או ניהול כושל של משאבי הציבור.

בראיון לעיתון ניו יורק טיימס אמר טראמפ לאחרונה כי כבר החליט מי יחליף את פאוול, וצפוי להכריז על כך בקרוב. במקביל, הוא טען שאינו מודע לחקירה הפלילית נגד הנגיד, אך לא החמיץ הזדמנות לעקוץ: פאוול, לדבריו, “לא טוב בפדרל ריזרב ולא טוב בבניית בניינים”. עבור מרבית הצופים בוושינגטון, ההכחשות נשמעות חלולות.

השיפוץ עצמו אכן רחב־היקף: פרויקט שנאמד כיום בכ־2.5 מיליארד דולר, חריגה של כ־700 מיליון מהתקציב המקורי. הפדרל ריזרב טוען כי מדובר בבניינים שלא שופצו באופן יסודי כמעט מאה שנה, וכי במהלך העבודות התגלו כמויות אסבסט וזיהום עופרת גדולות מהצפוי, לצד עליות חדות במחירי חומרי בנייה ועבודה. פאוול הכחיש בעדותו לקונגרס טענות על “פינוקים” לבכירי הבנק, והבהיר כי פרטים כמו חדרי אוכל יוקרתיים, מעליות פרטיות או שיש חדש הוצאו מהתוכניות.

אך גם אם כל טענה תקציבית תתברר לבסוף כלא מוצדקת – הנזק כבר נעשה. תגובת הקונגרס הייתה חריפה ונדירה בהיקפה, בעיקר משום שהביקורת לא הגיעה רק מהאופוזיציה. סנאטורים רפובליקנים ודמוקרטים כאחד הזהירו כי מדובר במתקפה על עצמאות הבנק המרכזי ועל אמינות משרד המשפטים. סנאטורים הודיעו שיחסמו מינויים עתידיים לפד אם יתברר שההליך נועד להפעיל לחץ פוליטי. אחרים דיברו במפורש על ניסיון “להשתלט” על המדיניות המוניטרית באמצעות הפחדה.

המשבר הזה אינו עומד בפני עצמו. בשנים האחרונות נרשמו ניסיונות נוספים מצד טראמפ לערער את מעמדו של הפדרל ריזרב, כולל ניסיון להדיח נגידים בטענה ל”סיבה”, מונח משפטי מצומצם מאוד בדין האמריקאי. בית המשפט העליון צפוי לדון בקרוב באחד המקרים הללו, והפסיקה עלולה לקבוע תקדים רחב עוד יותר.

עבור השווקים הפיננסיים, זהו תרחיש מדאיג במיוחד. עצמאות הבנק המרכזי היא אחד מעמודי התווך של האמון בדולר האמריקאי. כל רמז לכך שהריבית תיקבע משיקולים פוליטיים, ולא מקצועיים, עלול להוביל לתנודתיות חריפה, לעליית תשואות, ולערעור מעמדה של ארצות הברית כעוגן הכלכלה העולמית.

כהונתו של פאוול כיו״ר הפד מסתיימת במאי, אך הוא צפוי להישאר כחבר הנהלה עד 2028. בשלב זה הוא אינו מתכוון לפרוש, ומקורביו מדגישים כי עצם הישארותו היא הצהרה עקרונית: הבנק המרכזי לא ייכנע ללחץ פוליטי.

החקירה הזו מסמנת רגע מכונן. לראשונה בתולדות ארצות הברית, עצמאות הבנק המרכזי אינה עוד עיקרון מובן מאליו, אלא שדה קרב. השאלה איננה רק האם יוגש כתב אישום – אלא האם הכלכלה האמריקאית תמשיך להתנהל על בסיס מומחיות ואמון, או שתיכנס לעידן חדש שבו גם הריבית מוכפפת לרצון הנשיא.

התשובה לשאלה הזו לא תשפיע רק על וושינגטון. היא תורגש בכל פינה בעולם שבה הדולר הוא מטבע, הפד הוא מצפן – והאמון במוסדות הוא הבסיס לכלכלה חופשית.