מהקפיטול לקלפי: האיש שגנב את הדוכן של ננסי פלוסי בהסתערות על הקונגרס רץ לתפקיד ציבורי בפלורידה

ברדנטון, פלורידה – האיש שנכנס להיסטוריה של הפוליטיקה האמריקאית לא בזכות נאום, חקיקה או שירות ציבורי, אלא בשל תצלום אחד מחויך ומטריד, מבקש כעת להפוך את הרגע ההוא לקריירה פוליטית. אדם ג’ונסון, מי שצולם במהלך ההסתערות על בניין הקונגרס כשהוא נושא את הדוכן של יושבת ראש בית הנבחרים דאז, ננסי פלוסי, הגיש מועמדות לתפקיד ציבורי במחוז מנאטי שבפלורידה – בדיוק ביום השנה החמישי למהומות ה־6 בינואר.

ג’ונסון, שהורשע בעבירה פדרלית וריצה 75 ימי מאסר בגין חלקו בפרעות, הגיש את טפסי המועמדות שלו ביום שלישי, במכוון, לדבריו. “זה בהחלט לא צירוף מקרים”, אמר לתחנת הטלוויזיה המקומית. “זה טוב בשביל לייצר באזז”. ואכן, הוא לא הותיר מקום לספק: לוגו הקמפיין שלו הוא איור גרפי המבוסס על התמונה הוויראלית ההיא – קווי מתאר של דמותו כשהוא אוחז בדוכן שנלקח מלשכת הנהגת הדמוקרטים, רגע שהפך לאחד הסמלים המזוהים ביותר עם יום ההסתערות על הקפיטול.

 

ג’ונסון, שהורשע בעבירה פדרלית וריצה 75 ימי מאסר בגין חלקו בפרעות, הגיש את טפסי המועמדות שלו ביום שלישי, במכוון, לדבריו. “זה בהחלט לא צירוף מקרים”, אמר לתחנת הטלוויזיה המקומית. “זה טוב בשביל לייצר באזז”. ואכן, הוא לא הותיר מקום לספק: לוגו הקמפיין שלו הוא איור גרפי המבוסס על התמונה הוויראלית ההיא – קווי מתאר של דמותו כשהוא אוחז בדוכן שנלקח מלשכת הנהגת הדמוקרטים, רגע שהפך לאחד הסמלים המזוהים ביותר עם יום ההסתערות על הקפיטול.

 

המועמדות של ג’ונסון אינה אירוע בודד. בשנים האחרונות נרשמת תופעה הולכת ומתרחבת של משתתפי אירועי 6 בינואר החוזרים אל הזירה הציבורית – לא כמתנצלים, אלא לעיתים כמי שמציגים את עברם כתג של אותנטיות פוליטית. לפחות שלושה אנשים שהיו מעורבים בפרעות ניסו להתמודד על מושבים בקונגרס בבחירות האחרונות, ללא הצלחה. אחרים, שחלקם הואשמו בעבירות חמורות יותר, הכריזו על כוונתם להתמודד לתפקידים בכירים – מגמה שקיבלה רוח גבית לאחר גל חנינות שהעניק דונלד טראמפ למעורבים באירועים, תוך תיאורם כ“פטריוטים” או “אסירים פוליטיים”.

על פי כתבי האישום המקוריים, ג’ונסון נכנס לרוטונדה של בניין הקונגרס, הניח את הדוכן במרכז האולם, הצטלם כאילו הוא נואם ונופף לעבר המצלמות בחיוך רחב. לאחר מכן יצא מהמקום. הוא הודה בעבירה של כניסה ושהייה במתחם ממשלתי מוגבל, עבירה שאותה תיאר בדיעבד כלא יותר מ“חציית כביש באור אדום”. בראיונות מאוחרים טען כי מימש את זכותו לחופש ביטוי ולמחאה, והמעיט בחומרת האירוע כולו.

התובעים ציינו כי לאחר שחזר לביתו, התרברב ג’ונסון בכך ש“שבר את האינטרנט” והפך למפורסם. בעיני מבקריו, התגובה הזו ממחישה היטב את תפיסתו את האירוע: לא כתקיפה חסרת תקדים על מוסדות הדמוקרטיה האמריקאית, אלא כהזדמנות לתהילה אישית ולמיתוג עצמי.

בגזר הדין הביע ג’ונסון חרטה חלקית בלבד. הוא כינה את הפוזה עם הדוכן “רעיון מאוד טיפשי”, אך הבהיר כי חרטתו נובעת בעיקר מעונש המאסר שנגזר עליו. כיום, כשהוא מתמודד לתפקיד ציבורי, הוא חוזר ומדגיש: “נכנסתי לבניין, צילמתי תמונה עם רהיט, ויצאתי”. אמירה זו מעוררת ביקורת חריפה מצד מתנגדיו, הרואים בה ניסיון מודע להלבין אלימות פוליטית ולמחוק את ההקשר הרחב של אותו יום – יום שבו נהרגו בני אדם, שוטרים הותקפו, ותהליך חוקתי קריטי הופרע בכוח.

המרוץ שבו משתתף ג’ונסון מתקיים במחוז רפובליקני מובהק, שבו בעל התפקיד הנוכחי אינו מתמודד שוב, מה שפותח את השדה למספר מועמדים. ארבעה רפובליקנים נוספים כבר הצהירו על כוונתם להתמודד בפריימריז שייערכו באוגוסט. ג’ונסון מציג את עצמו כמי שנאבק במיסי רכוש גבוהים, בהתפתחות עירונית מואצת ובמה שהוא מכנה “בזבוזים של ההנהגה המקומית”. במקביל, הוא מעורב בסכסוכים משפטיים עם הנהגת המחוז, כולל תביעה שהגיש נגד נבחרים מקומיים – תביעה שהמחוז הגדיר כחסרת בסיס משפטי.

לדבריו, עברו הפלילי דווקא יפעל לטובתו. “אהיה תחת זכוכית מגדלת יותר מכל מועמד אחר”, אמר. “וזה טוב לאזרחים – כי הם ידעו בדיוק מי אני ומה אני עושה”. בכך הוא הופך את הביקורת הציבורית מנקודת חולשה לכלי קמפיין, ומנסה למצב את עצמו כמי שאין לו מה להסתיר.

המועמדות של ג’ונסון משקפת מציאות פוליטית אמריקאית חדשה ומטרידה. אירועי 6 בינואר, שבעיני רבים סימנו קו אדום ברור של אלימות פוליטית ואיום על הדמוקרטיה, עוברים בחלקים מהשיח הציבורי תהליך של נרמול ואף רומנטיזציה. מה שנתפס בתחילה כקלון, הופך עבור קהל מסוים לאות גבורה או נאמנות אידיאולוגית.

התגובות הציבוריות למהלך של ג’ונסון חדות ומקוטבות. תומכיו רואים בו אדם שעמד על אמונותיו, שילם את חובו לחברה וכעת ראוי להזדמנות שנייה. מתנגדיו רואים במועמדות הזו ציניות מסוכנת – ניסיון להמיר רגע של אנרכיה ואלימות פוליטית בקריירה ציבורית לגיטימית.

הבחירות במחוז מנאטי יהיו, לפיכך, יותר מעוד מרוץ מקומי. הן ישמשו מדד לשאלה עמוקה בהרבה: עד כמה הציבור האמריקאי מוכן להשלים עם הפיכת אירועי 6 בינואר לפרק “לגיטימי” בנרטיב הפוליטי, ועד כמה זיכרון ההסתערות על הקונגרס עודנו נתפס כאזהרה – או שכבר נשחק לכדי סמל קמפיין.

בינתיים, אדם ג’ונסון ממשיך במסע הבחירות שלו, כשהוא מאמץ ללא היסוס את הדימוי שהפך אותו למפורסם. הדוכן שנלקח מהקפיטול כבר אינו רק מזכרת של עבר פלילי – אלא הכלי שבאמצעותו הוא מבקש להיכנס אל לב המערכת שאותה הפר בעבר.