
השריפה פרצה בבית הכנסת “בית ישראל” בג’קסון, בירת המדינה, זמן קצר לאחר השעה שלוש לפנות בוקר ביום שבת. האש אחזה במשרדי ההנהלה ובספריית בית הכנסת, גרמה להרס נרחב והותירה אחריה קירות חרוכים, תקרות קרוסות וספרי תורה שנפגעו קשות או הושמדו לחלוטין. למרבה המזל, איש מחברי הקהילה לא נכח במקום בזמן האירוע ולא היו נפגעים בנפש.
ראש עיריית ג’קסון, ג’ון הורן, הודיע כי החשוד נעצר לאחר חקירה משותפת של משטרת העיר, הלשכה הפדרלית לחקירות וכוח המשימה המשותף ללוחמה בטרור. “מעשי אנטישמיות, גזענות ושנאה דתית אינם רק פשעים פליליים – הם מתקפות ישירות על העיר שלנו, על ביטחון התושבים ועל חופש הפולחן”, אמר הורן. “זהו טרור לכל דבר, ואנו נתייחס אליו בהתאם”.

ראש עיריית ג’קסון, ג’ון הורן, הודיע כי החשוד נעצר לאחר חקירה משותפת של משטרת העיר, הלשכה הפדרלית לחקירות וכוח המשימה המשותף ללוחמה בטרור. “מעשי אנטישמיות, גזענות ושנאה דתית אינם רק פשעים פליליים – הם מתקפות ישירות על העיר שלנו, על ביטחון התושבים ועל חופש הפולחן”, אמר הורן. “זהו טרור לכל דבר, ואנו נתייחס אליו בהתאם”.
הרשויות טרם פרסמו את זהות החשוד או את סעיפי האישום המדויקים, אך עצם מעורבותם של גורמי אכיפה פדרליים ושל מערך הלוחמה בטרור מעידה על חומרת האירוע ועל החשש שמדובר במעשה אידיאולוגי מונע שנאה.
הפגיעה בבית הכנסת אינה אירוע מנותק מהעבר. “בית ישראל”, בית הכנסת הגדול והמרכזי במדינת מיסיסיפי, נושא עמו זיכרון היסטורי כואב במיוחד. בשנת 1967, בשיאו של המאבק לזכויות האזרח בדרום ארצות הברית, הוטמנה בבניין פצצה בידי אנשי הקו קלוקס קלאן. ההתקפה לא נבעה רק מעצם היותו מוסד יהודי, אלא מהעמדה הברורה והגלויה של הקהילה היהודית בג’קסון לצידם של האפרו־אמריקאים במאבק לשוויון אזרחי.
באותן שנים, כאשר מוסדות רבים בדרום בחרו בשתיקה, בחרו יהודי ג’קסון לקחת חלק פעיל במאבק – החלטה שהפכה אותם למטרה עבור תנועות של עליונות לבנה. כמעט שישה עשורים לאחר מכן, העובדה שאותו בית כנסת נפגע שוב באש מעוררת תחושה קשה של מעגל שלא נסגר.
לצד ההרס, התגלתה גם עדות עוצמתית לחוסן יהודי. ספר תורה אחד, ששרד את השואה באירופה והובא לארצות הברית לאחר המלחמה, לא נפגע בשריפה. הידיעה הזו, שפורסמה בכלי התקשורת המקומיים, התקבלה בקהילה כסמל – לא רק לנס, אלא להמשכיות, זיכרון ועמידה מול ניסיונות השמדה בעבר ובהווה.
זאק שמפר, נשיא בית הכנסת, אמר כי חברי הקהילה עדיין מעריכים את היקף הנזק, אך הדגיש את גל התמיכה חסר התקדים שהתקבל מיד לאחר האירוע. פניות לעזרה הגיעו מבתי כנסת אחרים, מכנסיות וממסגדים באזור, וכן מארגונים אזרחיים. “הכאב גדול, אבל אנחנו לא לבד”, אמר. “התגובה של הקהילה הרחבה מחזקת אותנו”.
גם המכון לחיים יהודיים בדרום, שמשרדיו שוכנים בבניין, פרסם הצהרה ובה הדגיש את מעמדו של בית הכנסת כעוגן רוחני וחברתי. “כבית הכנסת היחיד של ג’קסון, בית ישראל הוא מוסד אהוב ועמוד תווך של הקהילה”, נכתב. “הסולידריות של שכנינו ושל הציבור הרחב היא שתאפשר לנו להתגבר”.
ההצתה בג’קסון מתרחשת על רקע עלייה מדאיגה במספר מקרי האנטישמיות ברחבי ארצות הברית. בשנים האחרונות נרשמו תקיפות פיזיות, ונדליזם, איומים והצתות נגד מוסדות יהודיים – מגמה שמדאיגה גורמי ביטחון וארגוני זכויות אדם. המקרה הזה מדגיש עד כמה האנטישמיות בארצות הברית שזורה לעיתים בגזענות רחבה יותר, וכיצד מוסדות שעמדו בעבר בחזית מאבקי השוויון ממשיכים לשלם מחיר.
עם מעצר החשוד, החקירה מתמקדת כעת בניסיון להבין את המניע: האם מדובר באדם שפעל לבדו, או בחלק מרשת רחבה יותר של קיצוניות אלימה. שאלות על קשרים אידיאולוגיים, השראה מקבוצות שנאה, והאם קיים קשר מודע להיסטוריה של בית הכנסת – עדיין פתוחות.
בינתיים, קהילת יהודי ג’קסון מתכנסת סביב עצמה וסביב שותפיה לדרך. חבריה מנקים, סופרים, מתכננים שיקום – וממשיכים לקיים תפילה, לימוד ופעילות קהילתית. המסר שהם מבקשים להעביר ברור: ניתן לשרוף קירות ולפגוע בספרים, אך לא ניתן לכבות רוח, אמונה וזיכרון.
בית הכנסת “בית ישראל” עמד מול הקו קלוקס קלאן בשנת 1967 ולא נכנע. כמעט שישים שנה לאחר מכן, הוא ניצב שוב מול אותה שנאה ישנה בלבוש חדש – ושוב, הקהילה נחושה להמשיך, בראש מורם.