לקראת בחירות האמצע, המשמעת מתערערת: סדקים ראשונים בחזית הרפובליקנית מול טראמפ

וושינגטון – השנה הפוליטית של הרפובליקנים בקונגרס נפתחה באווירה כמעט חגיגית. הנשיא דונלד טראמפ כינס את חברי בית הנבחרים הרפובליקנים במרכז קנדי בוושינגטון, נשא בפניהם נאום לוחמני וסוחף, ושידר ביטחון מלא לקראת שנת בחירות האמצע. אך בתוך ימים ספורים בלבד, עם סיומו של שבוע העבודה הראשון של הקונגרס, החלו להופיע סימנים ברורים לכך שהמשמעת המפלגתית, שהחזיקה מעמד לאורך השנה האחרונה, כבר איננה מובנת מאליה.

בשורה של נושאים – ממדיניות חוץ ועד שירותי בריאות, מהיחס לאירועי 6 בינואר ועד רעיונות טריטוריאליים שנויים במחלוקת – מחוקקים רפובליקנים החלו לחרוג מהקו של הבית הלבן, לעיתים בזהירות, ולעיתים בפומביות חריגה. התופעה בולטת במיוחד על רקע העובדה שמדובר בשנת בחירות אמצע קדנציה, שבה שואפת המפלגה לשמור על שליטתה הן בבית הנבחרים והן בסנאט.

מנהיג הרוב בסנאט, ג’ון ת’ון מדרום דקוטה, ניסה לשדר אחדות וריכוז במסר הכלכלי. בעת סיור בגבול ארצות הברית–מקסיקו עם מועמדים רפובליקנים לסנאט, אמר כי המפלגה תהיה “ממוקדת כמו לייזר” ביוקר המחיה, והדגיש יוזמות חקיקה בתחום הדיור ושירותי הבריאות. אלא שבמקביל להצהרות הללו, המציאות הפרלמנטרית החלה להיסדק.

 

בשורה של נושאים – ממדיניות חוץ ועד שירותי בריאות, מהיחס לאירועי 6 בינואר ועד רעיונות טריטוריאליים שנויים במחלוקת – מחוקקים רפובליקנים החלו לחרוג מהקו של הבית הלבן, לעיתים בזהירות, ולעיתים בפומביות חריגה. התופעה בולטת במיוחד על רקע העובדה שמדובר בשנת בחירות אמצע קדנציה, שבה שואפת המפלגה לשמור על שליטתה הן בבית הנבחרים והן בסנאט.

 

העימות הבולט הראשון נרשם סביב האפשרות לפעולה צבאית אמריקאית בוונצואלה. הדמוקרטים כפו הצבעות על החלטות סמכויות מלחמה שנועדו למנוע מהנשיא לצאת למהלך צבאי ללא אישור הקונגרס. מהלכים מסוג זה נכשלים לרוב, אך הפעם הצבעה פרוצדורלית זכתה לתמיכתם של חמישה סנטורים רפובליקנים – צעד שסלל את הדרך להצבעה סופית בשבוע הבא. גם בבית הנבחרים מקדמים הדמוקרטים יוזמה דומה.

הסנטורים הרפובליקנים שתמכו במהלך ניסו לצמצם את החיכוך עם הנשיא, וטענו כי הם פועלים דווקא ברוח הבטחות הקמפיין שלו לצמצם הסתבכויות צבאיות מעבר לים. הסנטור טוד יאנג מאינדיאנה הסביר בהצהרה ארוכה כי “מעורבות צבאית ממושכת בוונצואלה, גם אם לא מכוונת, תעמוד בניגוד מוחלט למטרתו של הנשיא טראמפ לשים קץ להרפתקאות זרות”.

תגובתו של טראמפ לא איחרה לבוא – והייתה חריפה. הנשיא תקף את חמשת הסנטורים, ובהם סוזן קולינס ממיין, המתמודדת השנה לבחירה מחדש, וקרא לכך ש“לעולם לא ייבחרו שוב”. ההתבטאות הזו עוררה דאגה בקרב רפובליקנים אחרים, החוששים כי עימותים פנימיים פומביים יפגעו בסיכויי המפלגה במרוצים צמודים. “אם נאבד את מושב מיין, נקבל דמוקרט – וזה יהיה גרוע פי עשרה”, אמר הסנטור ברני מורנו מאוהיו, תוך שהוא מודה כי הוא מבין את כעסו של טראמפ.

חזית נוספת של התנגדות נפתחה סביב רעיון רכישת גרינלנד והאמירות המרומזות מצד הממשל כי אינו שולל שימוש בכוח צבאי. הסנטור תום טיליס מצפון קרוליינה, שכבר הודיע על פרישתו לאחר עימותים קודמים עם טראמפ, נשא נאום חריג במליאת הסנאט והצהיר כי הוא “חולה מהטיפשות”. הוא תקף ישירות את סטיבן מילר, סגן ראש צוות המדיניות בבית הלבן, וטען כי הרעיון שגרינלנד “צריכה להיות אמריקאית” הוא הסחת דעת מסוכנת. “אני רוצה שלנשיא הזה תהיה מורשת טובה”, אמר טיליס, “והשטויות האלה פוגעות בכך”.

גם רפובליקנים אחרים, ובהם ת’ון ויושב ראש ועדת השירותים המזוינים של הסנאט, רוג’ר ויקר ממיסיסיפי, הסתייגו בעדינות מאיומים כלפי דנמרק, בעלת ברית בנאט”ו. לאחר פגישה עם שגריר דנמרק, אמר ויקר בפשטות כי זכותה של קופנהגן לא למכור את גרינלנד. חבר הקונגרס דון בייקון מנברסקה, רפובליקני נוסף שפורש, אמר כי הוא “מוטרד” מהכיוון הכללי, והוסיף כי הקונגרס חייב לשמש בלם ואיזון. לדבריו, התקפות הנשיא דווקא חיזקו את נחישותו לעמוד על דעתו.

גם בזירה הפנימית נרשמו חריקות. בניגוד לקריאתו של טראמפ לשמור על משמעת בנושא הבריאות, 17 חברי בית נבחרים רפובליקנים הצביעו בעד הצעת חוק דמוקרטית להארכת סובסידיות שפגו לתוכניות הבריאות של חוק טיפול בר־השגה, הידוע כאובמהקר. חבר הקונגרס מייק לולר מניו יורק, שתמך במהלך, אמר כי אי אפשר להתעלם מהלחץ הציבורי סביב נגישות ועלויות שירותי הבריאות, גם אם הביקורת על החוק עצמו נותרת בעינה.

מנהיג הדמוקרטים בבית הנבחרים, חכים ג’פריס, מיהר למסגר את ההצבעה כהישג דו־מפלגתי והצהיר כי מדובר בהגנה על הבריאות של הציבור האמריקאי. הדמוקרטים רואים בנושא זה קרקע פורייה לקמפיין, במיוחד לנוכח הקרעים בצד הרפובליקני.

המתיחות חזרה גם סביב אירועי 6 בינואר. ביום השנה החמישי למהומות בקפיטול, טראמפ חזר וטען כי קרא לתומכיו לפעול “בשלווה ובפטריוטיות”, והבית הלבן אף השיק אתר שמציג את החקירות כ”מסע ציד מכשפות”. מנגד, הסנאט, בשליטת הרפובליקנים, הסכים לקדם לוח זיכרון לשוטרים שהגנו על הקפיטול – צעד שטראמפ מתנגד לו. שוב היה זה טיליס שדחף את המהלך, תוך הדגשה שחובה מוסרית לכבד את מי שסיכנו את חייהם.

למרות כל זאת, שליטתו של טראמפ במפלגה רחוקה מלהתפוגג. הדבר בא לידי ביטוי בשתי הצבעות כושלות לעקיפת וטו נשיאותי, שבהן רוב הרפובליקנים חזרו והתייצבו מאחוריו. חבר הקונגרס תומס מאסי מקנטקי, אחד המתנגדים העקביים לנשיא, אמר כי הופעל לחץ כבד מצד טראמפ, שהביא לכישלון המהלך.

עם זאת, בעיני הדמוקרטים, עצם הופעתם של סדקים פומביים היא סימן לחולשה מתפתחת. מנהיג הדמוקרטים בסנאט, צ’אק שומר, טען כי הנשיא “נסחף לעבר מלחמה יקרה ומיותרת”, בזמן שאזרחים מתמודדים עם יוקר מחיה גובר.

כך, בעיצומה של שנת בחירות אמצע קדנציה קריטית, מתברר שהחזית הרפובליקנית כבר אינה אחידה כפי שהייתה. יותר ויותר מחוקקים מוכנים להפגין שיקול דעת עצמאי – מגמה שעשויה להשפיע לא רק על יחסי הכוחות בקונגרס, אלא גם על סיכויי המפלגה לשמור על שליטתה בו, ועל יכולתו של טראמפ להכתיב את סדר היום הפוליטי עד סוף הקדנציה.