קרב על ביטחון וזהות: יו״ר מועצת העיר היהודייה הראשונה מתעמתת עם ראש עיריית ניו יורק על רקע גל האנטישמיות

יו״ר מועצת העיר החדשה של ניו יורק, ג׳ולי מנין, פתחה את כהונתה בעימות חזיתי עם ראש העיר זוהראן ממדני — עימות שנוגע בלב אחת הסוגיות הרגישות ביותר בעיר: ביטחונה של הקהילה היהודית והמאבק באנטישמיות. ביום רביעי, שעות ספורות לאחר שהושבעה לתפקידה והפכה ליהודייה הראשונה בהיסטוריה של ניו יורק שמכהנת כיו״ר מועצת העיר, הודיעה מנין כי בכוונתה לקדם חקיקה שתגביל הפגנות בסמוך לבתי כנסת, בתי תפילה ובתי ספר — כאחד מצעדיה הראשונים בתפקיד.

ההכרזה לא נולדה בחלל ריק. היא באה על רקע דאגה עמוקה ומתגברת בקהילה היהודית בעיר, בעקבות החלטתו של ממדני לבטל או לשנות כבר ביומו הראשון בתפקיד שורה של צווי ביצוע שהנהיג קודמו, ראש העיר אריק אדמס, ונועדו לחזק את ההגנה על יהודים ולבלום גילויי אנטישמיות. מנין הבהירה כי העבירה לראש העיר מסר חד וברור: בקרב יהודי ניו יורק שוררת תחושת חרדה אמיתית.

״דיברתי ישירות עם ראש העיר על צווי הביצוע הללו, משום שכאשר הצווים המקוריים בוטלו, נוצרה דאגה ממשית בתוך הקהילה היהודית,״ אמרה מנין במסיבת העיתונאים הראשונה שלה כיו״ר מועצת העיר. דבריה שיקפו לא רק עמדה פוליטית, אלא גם תחושת שליחות של מי שמייצגת קהילה שמרגישה פגיעה יותר מאי פעם.

 

״דיברתי ישירות עם ראש העיר על צווי הביצוע הללו, משום שכאשר הצווים המקוריים בוטלו, נוצרה דאגה ממשית בתוך הקהילה היהודית,״ אמרה מנין במסיבת העיתונאים הראשונה שלה כיו״ר מועצת העיר. דבריה שיקפו לא רק עמדה פוליטית, אלא גם תחושת שליחות של מי שמייצגת קהילה שמרגישה פגיעה יותר מאי פעם.

 

שני הצווים המרכזיים שביטל ממדני — לצד הנחיות נוספות מתקופת אדמס — עסקו בליבת המאבק באנטישמיות בעיר. האחד הרחיב את ההגדרה העירונית של אנטישמיות, כך שתכלול גם צורות מסוימות של דמוניזציה ושלילת הלגיטימיות של מדינת ישראל. הצו השני אסר על עובדי עירייה להשתתף בפעילות תנועת החרם, משיכת ההשקעות והסנקציות נגד ישראל, תנועה הנתפסת בעיני רבים בקהילה היהודית כאנטישמית במהותה. בעיני יהודים רבים בעיר, צווים אלה שימשו קו הגנה חיוני מול הסלמה מדאיגה בשיח ובמעשים.

ביטולם המיידי של הצווים, כבר ביום הראשון לכהונתו של ממדני, עורר סערה ציבורית. ממדני, המזוהה עם האגף השמאלי הרדיקלי של המפלגה הדמוקרטית וחבר בארגון הסוציאליסטים הדמוקרטיים של אמריקה, ידוע בביקורת החריפה שלו על מדיניות ישראל ובקשריו בעבר עם תנועת החרם. עוד במהלך מערכת הבחירות הביעו גורמים בקהילה היהודית חשש כי מאבק באנטישמיות לא יעמוד בראש סדר העדיפויות שלו.

בעקבות הביקורת הציבורית, פרסם ממדני צו ביצוע חדש שהותיר על כנו את משרד ראש העיר לענייני אנטישמיות, והנחה את מפקדת משטרת ניו יורק, ג׳סיקה טיש, לבחון הקמת היקפי ביטחון סביב בתי תפילה — אזורים חוצצים שיפרידו בין מפגינים לבין מתפללים. אולם בעיני מנין, מדובר בצעד חלקי בלבד.

הדמוקרטית ממנהטן מדגישה כי אין די בצווי ביצוע זמניים, הנתונים לשיקול דעתו של כל ראש עיר מכהן. לדבריה, ההגנות הללו חייבות להיות מעוגנות בחוק עירוני מחייב. ״אמרתי לראש העיר שאני תומכת בכך מאוד, אבל שזה לא מספיק. אנחנו רוצים לקודד את זה בחקיקה. אנחנו עובדים על ניסוח החוק כבר חודשים רבים,״ אמרה.

מנין אף מבקשת להרחיב את ההגנות כך שיחולו לא רק על בתי תפילה, אלא גם על בתי ספר. ״מדיניות כל כך חשובה לא יכולה להיות תלויה בזהות של יו״ר מועצה או ראש עיר כזה או אחר. היא חייבת להיות קבועה, ברורה ויציבה,״ הסבירה.

אחד המוקדים השנויים ביותר במחלוקת נוגע להגדרת האנטישמיות. הצו שביטל ממדני אימץ תפיסה רחבה, שלפיה אנטי־ציונות קיצונית עשויה לשמש מסווה לאנטישמיות. תומכי ההגדרה טענו כי בעידן הנוכחי, התקפות על עצם קיומה של ישראל חוצות לעיתים את הקו מביקורת מדינית לגיטימית לשנאה כלפי יהודים. מנגד, מתנגדים הזהירו מפני פגיעה בחופש הביטוי וצמצום היכולת לבקר מדיניות של ממשלת ישראל.

גם ביטול האיסור על השתתפות עובדי עירייה בפעילות תנועת החרם עורר ויכוח חריף. תומכי התנועה מציגים אותה כאמצעי מחאה לא אלים נגד מדיניות ישראל כלפי הפלסטינים. מתנגדיה — ובהם מדינת ישראל ורוב הארגונים היהודיים המרכזיים — רואים בה תנועה שמטרתה לערער על עצם הלגיטימיות של המדינה היהודית.

מינויה של מנין ליו״ר מועצת העיר הוא ציון דרך היסטורי. ניו יורק, העיר עם הקהילה היהודית הגדולה ביותר מחוץ לישראל, מעולם לא ראתה יהודייה בתפקיד כה רם. בעידן שבו יהודים רבים בעיר חשים מותקפים — פיזית וסמלית — מנין רואה בתפקידה אחריות כבדה: להיות קול ברור עבור קהילה שמרגישה לעיתים שמוסדות השלטון אינם מקשיבים די הצורך למצוקותיה.

בשנים האחרונות חוותה ניו יורק עלייה חדה באירועי אנטישמיות — מהפגנות סוערות ליד בתי כנסת, דרך איומים מילוליים, ועד תקיפות פיזיות של יהודים בעלי חזות דתית. המגמה החריפה במיוחד מאז פרוץ המלחמה בין ישראל לחמאס באוקטובר 2023, והעמיקה את תחושת חוסר הביטחון.

במהלך כהונתו של אדמס הונהגו צעדים שנועדו לתת מענה למצב, ובהם הקמת היקפי ביטחון סביב בתי כנסת בזמן תפילות והגברת נוכחות משטרתית בשכונות יהודיות ובקרבת מוסדות חינוך. ביטול הצעדים הללו נתפס בעיני רבים כנסיגה מסוכנת.

החקיקה שמנין מבקשת לקדם צפויה להצית דיון ציבורי ומשפטי סוער בשאלת האיזון בין הגנה על קהילות מיעוט לבין שמירה על חופש הביטוי והמחאה — אבן יסוד בדמוקרטיה האמריקאית. תומכי ההגבלות טוענים כי חופש המחאה אינו כולל זכות לאיים, להטריד או להפחיד מתפללים בדרכם לבית תפילה. מתנגדים מזהירים מפני מדרון חלקלק שיפגע בזכויות אזרח.

העימות בין מנין לממדני משקף גם פער אידאולוגי עמוק יותר בתוך הנהגת העיר. יו״ר מועצת העיר מחזיקה בכוח פוליטי נרחב, היכול לקדם או לחסום חקיקה. מנין מייצגת את האגף המתון והממסדי של המפלגה הדמוקרטית, וכיהנה בעבר כנציבת הגנת הצרכן בעירייה. ממדני, לעומתה, מזוהה עם השמאל הרדיקלי ותומך ברפורמות מרחיקות לכת, במדיניות פרו־פלסטינית ובהפחתת תקציב המשטרה.

עבור הקהילה היהודית, המאבק הזה חורג מעבר לפוליטיקה עירונית. רבים חשים כי מדובר במאבק על עצם תחושת הביטחון והשייכות בעיר שהם רואים בה בית. בעיניהם, החקיקה שמנין מבקשת לקדם היא מבחן קריטי — לא רק לכוחה הפוליטי, אלא למחויבות של ניו יורק להגן על אחת הקהילות המרכזיות והוותיקות שלה.

בשבועות הקרובים יתברר האם מנין תצליח להפוך את כוונותיה לחוק מחייב, האם ראש העיר יבחר לשתף פעולה או להתעמת, והאם ניתן יהיה לגבש פתרון שיספק הגנה ממשית ליהודים — מבלי לערער עקרונות דמוקרטיים בסיסיים. כך או כך, התוצאה צפויה להשפיע לא רק על עתיד הקהילה היהודית בעיר, אלא על דמותה של ניו יורק כולה: עיר של חופש, ריבוי קולות — וביטחון לכל תושביה.