טראמפ מצייר את בחירות 2026 כארוע גורלי לעתידו הפוליטי: “אם נאבד את הקונגרס — ימצאו סיבה להדיח אותי”- הוא טוען

וושינגטון — בהודאה נדירה יחסית בפגיעותו הפוליטית, הנשיא דונלד טראמפ הזהיר כי הדמוקרטים “ימצאו סיבה להדיח אותי” אם המפלגה הרפובליקנית תאבד את השליטה בקונגרס. הוא הציג את האיום הזה ככלי לחץ על מחוקקים רפובליקנים להתאחד סביב סדר יום אלקטורלי מצומצם, במטרה לנצח בבחירות אמצע הכהונה של 2026 ולמנוע, לדבריו, מהלך הדחה נוסף.

“אתם חייבים לנצח בבחירות אמצע הכהונה, כי אם לא ננצח בבחירות אמצע הכהונה — הם ימצאו סיבה להדיח אותי,” אמר טראמפ לחברי הקונגרס הרפובליקנים. “אני אודח.” מבחינתו, האמירה הזאת ממסגרת את 2026 לא רק כמשאל עם על האג’נדה שלו, אלא כבחינה ישירה של יכולתו להשלים קדנציה שנייה כשהוא שומר על חופש פעולה פוליטי.

דבריו נאמרו במהלך פורום מדיניות שנמשך יום שלם לרפובליקנים בבית הנבחרים, שנערך במרכז קנדי — מתחם אמנויות הבמה המוכר בלב וושינגטון. המיקום והעיתוי הדגישו עד כמה השתנתה עמדתו של טראמפ בתוך חמש שנים: מ-6 בינואר 2021, היום שבו מתפרעים פרצו לקפיטול והניעו גל של כתבי אישום ותביעות פליליות לצד שנים של בידוד פוליטי, ועד נקודה שבה הוא שוב הנשיא, ובכל זאת מדבר בפומבי על הסיכון שייאלץ להתמודד עם הליך הדחה נוסף.

בנאום שנועד להמריץ את מפלגתו, טראמפ הודה — גם אם בעקיפין — שהאג’נדה שלו מתקשה “להידבק” בבוחרים לאורך זמן. הוא התלונן שהציבור האמריקאי עבר במהירות מהשיא של תשומת הלב לנושא ההגירה הבלתי חוקית, וכי כלי התקשורת הקדישו מעט מדי תשומת לב ללחצים שהפעיל על חברות התרופות להוזיל מחירים — מהלך שלדבריו הניב הישגים מסוימים, גם אם מוגבלים, עבור חלק מן הצרכנים.

 

“אתם חייבים לנצח בבחירות אמצע הכהונה, כי אם לא ננצח בבחירות אמצע הכהונה — הם ימצאו סיבה להדיח אותי,” אמר טראמפ לחברי הקונגרס הרפובליקנים. “אני אודח.” מבחינתו, האמירה הזאת ממסגרת את 2026 לא רק כמשאל עם על האג’נדה שלו, אלא כבחינה ישירה של יכולתו להשלים קדנציה שנייה כשהוא שומר על חופש פעולה פוליטי.

 

טראמפ דחק במחוקקים להתמקד במסרים שיכולים, לדבריו, לחדד ניגוד ברור מול הדמוקרטים ולגייס מצביעים לקראת 2026: מחירי תרופות, השתתפות ספורטאיות טרנסג’נדריות בתחרויות ספורט נשים, ומאבק בפשיעה אלימה. הוא גם הנחה את הרפובליקנים לשים בצד סכסוכים פנימיים ולהיצמד למסרים קצרים ועקביים — משמעת תקשורתית שלדעתו היא המפתח לניצחון בנובמבר.

באותו מעמד ניצל טראמפ את ההזדמנות כדי להעניק גיבוי פומבי ליו״ר בית הנבחרים, מייק ג׳ונסון, רפובליקני מלואיזיאנה, שמנסה להחזיק קואליציה מפלגתית מפולגת אידיאולוגית עם רוב דק מאוד. “הוא קשוח כמו כל אחד בחדר,” אמר טראמפ, ואז הוסיף את משפט המפתח שמסביר, לטענתו, את המגבלות: “אבל אתה לא יכול להיות קשוח כשיש לך רוב של שלושה.” בהמשך אף לעג במרומז לסגנונו שלו עצמו כמסוכן בניהול פרלמנטרי: “אתה לא יכול להיות טראמפ… אתה עושה עשרה אויבים, עשרים אויבים — וזהו.”

התמיכה הזו הגיעה ברגע רגיש עבור ג׳ונסון, שמנסה לאחד את הפלג הסורר סביב חבילה חקיקתית נוספת, לאחר מאמץ מקיף בנושאי מיסים והגירה — שחביב על טראמפ עד כדי שכינה אותו “הצעת החוק הגדולה והיפה האחת”. הנשיא גם דחק ברפובליקנים “להחזיר” את נושא שירותי הבריאות מן הדמוקרטים, לקדם חוק המחייב תעודת זהות לבחירות, וקרא לשמרנים להישאר “גמישים” בניסוחי חקיקה הנוגעים להפלות ולסעיף הייד. “אתה חייב להיות קצת גמיש. אתה חייב לגרום למשהו לעבוד,” אמר. “כולנו מעריצים גדולים של הכול — אבל אתה חייב גמישות.”

במקביל, מאז שחזר לבית הלבן, טראמפ ממשיך למזער את האלימות והכאוס של אירועי 6 בינואר, ואף כינה בעבר את ההתפרצות לקפיטול “יום של אהבה”. הוא גם מימש את הבטחתו לחון חלק מן המשתתפים שהואשמו בעבירות שונות, וביום שלישי שב והמעיט בחלקו באירועים ובהשפעתו עליהם.

בצד השני של העיר, הדמוקרטים בבית הנבחרים ציינו את יום השנה בשימוע טעון שכלל מחוקקים, שוטרי קפיטול, וכן את פמלה המפיל — אחת המתפרעות שנכנסה לקפיטול, ולדבריה דחתה מאוחר יותר חנינה מטראמפ. “ברגע שהתרחקתי ממעגל ‘מאגה’ והתחלתי ללמוד באמת על 6 בינואר, ידעתי שמה שעשיתי היה שגוי,” אמרה. “כשדונלד טראמפ חנן אותנו — דחיתי את החנינה. לקבל אותה היה אומר לשקר לגבי מה שקרה ב-6 בינואר. אני אשמה.”

בינתיים, הרפובליקנים ניסו למקד מחדש את השיח באג’נדה הכלכלית של טראמפ, שאותה המפלגה מבקשת להציג כעוגן המרכזי לקראת 2026. אולם המאמץ הזה הסתבך סביב החלטות חוץ מעוררות מחלוקת — ובראשן המהלך האמריקאי בוונצואלה, שנועד, לטענת טראמפ, להפחית את עלויות האנרגיה. “יש הרבה נפט לקדוח,” אמר, והציג את הפעולה כחלק ממדיניות שתוזיל מחירים. המהלך הזה זכה להדהוד בקרב “ניצים” רפובליקנים וחברי קונגרס משני הצדדים שמבקרים את ניקולס מדורו, אך גם עורר דאגה אצל אחרים — בעיקר בקרב מי שחוששים שבסיס “אמריקה תחילה” יאבד סבלנות מול צעדים שנתפסים כהתערבות מעבר לים.

נאומו של טראמפ נמשך יותר משעה וכלל מניפה רחבה של נושאים — מאמירות הומוריסטיות על מוגבלותו של הנשיא פרנקלין דלאנו רוזוולט, ועד הערה על סלידתה של הגברת הראשונה, מלניה טראמפ, מתנועות הריקוד שלו. בסיום ניסה לרכז את המסר: “אני חושב שנתתי לכם משהו… זו רק מפת דרכים. זו מפת דרכים לניצחון.”

האזהרה של טראמפ מפני הדחה שלישית משקפת מציאות פוליטית סבוכה במיוחד: הדמוקרטים מגיעים לבחירות אמצע הכהונה כשהם מחוזקים, לטענתם, בשרשרת הישגים בבחירות מקומיות ובחירות מיוחדות, והציבור — כך לפי הערכות פוליטיות — מראה דריכות הולכת וגוברת סביב מצב הכלכלה, שכעת מזוהה באופן מלא עם הנשיא המכהן. מעבר לכך, ההיסטוריה האמריקאית לא נוטה חסד עם נשיאים בבחירות אמצע הכהונה: בדרך כלל מפלגת הנשיא מאבדת מושבים בקונגרס, ותבוסה רפובליקנית עלולה לא רק לשתק חקיקה, אלא גם לפתוח לדמוקרטים נתיב כוחני יותר — חקירות, זימונים, ובקצה הדרך גם ניסיון להדחה.

לטראמפ יש גם עבר שמעצים את האיום שהוא מציג: הוא הודח פעמיים במהלך כהונתו הראשונה — פעם אחת סביב הלחץ שהפעיל על אוקראינה, ופעם שנייה בעקבות אירועי 6 בינואר 2021 — ובשני המקרים זוכה בסנאט. הדחה שלישית תהיה תקדים חריג במיוחד, והוא משתמש בעצם האפשרות כדי לאחד שורות: להפוך את 2026 למאבק קיומי של המחנה שלו, ולא רק להצבעת מחאה תקופתית.

ועדיין, הרפובליקנים נכנסים לשנה הזאת עם קשיים מוחשיים: רוב דק בבית הנבחרים, שמקשה על העברת חקיקה ומעצים כל מרד פנימי; עימותים תכופים בין פלג שמרני קשוח לבין מחוקקים מתונים יותר; וחיכוכים סביב סדרי עדיפויות — כלכלה ויוקר מחיה מול “מלחמות תרבות”, חקיקה תהליכית מול סגנון עימותי. גם הדגשים שטראמפ בחר — סוגיות זהות בוחרים וספורט נשים — עשויים להלהיב את הבסיס השמרני, אך לא בהכרח לענות על הדאגות הכלכליות המיידיות של אמריקאים רבים שמרגישים לחץ מחירים וחוסר ודאות.

ככל שמתקרבות בחירות 2026, ההימור מבחינת טראמפ והמפלגה הרפובליקנית אכן גבוה: מבחינתו, זה לא רק מאבק על כיסאות, אלא על חסינות פוליטית, על היכולת להמשיך למשול, ועל שאלת הסיפור שייחתם בסוף הקדנציה. ובמילים שלו עצמו — אם מפלגתו לא תנצח, הוא משוכנע שיגיע גם הניסיון הבא.