מהקפיטול למעצר חוזר: האיש עם סווטשירט “מחנה אושוויץ” חזר לכלא — וטראמפ מבקש למחוק את 6 בינואר מהזיכרון

חמש שנים לאחר ההסתערות האלימה על בניין הקפיטול של ארצות הברית, מרבית סימני ההרס הפיזיים נעלמו. מיליוני דולרים הושקעו בשיקום, המבנה חזר לפעילות שגרתית, והפצעים הגלויים של אותו יום טופלו זה מכבר. גם התביעה הפלילית הגדולה ביותר בתולדות ארצות הברית — נגד משתתפי המרד — הסתיימה למעשה, לאחר שהנשיא דונלד טראמפ חתם על חנינה גורפת ליותר מ־1,500 נאשמים.

אך מתחת לפני השטח, הקרב האמיתי רק מחריף. הטינה הציבורית סביב אירועי 6 בינואר 2021 לא שככה, והמאבק על עצם העובדות — מי תקף, מי נפגע, ומה הייתה משמעותו של אותו יום — הפך לשדה קרב פוליטי, תרבותי ומוסרי. במרכזו של מאבק זה עומדת דמות אחת, שהפכה לאחד הסמלים האפלים והמטלטלים ביותר של המרד: האיש שהסתער על הקפיטול כשהוא לובש סווטשירט עם הכיתוב “מחנה אושוויץ”.

רוברט קית’ פקר, צנחן לשעבר ושרברב לא מורשה מניופורט ניוז שבווירג’יניה, בלט מיד בתוך המון המתפרעים. גבר גבוה, ארוך שיער ומזוקן, עטוי סווטשירט שחור שעל חזיתו נכתב “מחנה אושוויץ”, ועל גבו המילה “צוות”. מתחת לכיתוב הופיעה גולגולת, ולצידה הביטוי “עבודה משחררת” — תרגום ישיר ומעוות של הסיסמה “העבודה משחררת”, שניצבה מעל שערי מחנה ההשמדה אושוויץ. המראה עורר זעזוע וגינוי חוצה קהלים.

 

רוברט קית’ פקר, צנחן לשעבר ושרברב לא מורשה מניופורט ניוז שבווירג’יניה, בלט מיד בתוך המון המתפרעים. גבר גבוה, ארוך שיער ומזוקן, עטוי סווטשירט שחור שעל חזיתו נכתב “מחנה אושוויץ”, ועל גבו המילה “צוות”. מתחת לכיתוב הופיעה גולגולת, ולצידה הביטוי “עבודה משחררת” — תרגום ישיר ומעוות של הסיסמה “העבודה משחררת”, שניצבה מעל שערי מחנה ההשמדה אושוויץ. המראה עורר זעזוע וגינוי חוצה קהלים.

 

עיתונאית עיתון “הפורוורד” כתבה יום לאחר המהומות כי “הסווטשירט ‘מחנה אושוויץ’ אינו רצוי או יפה בשום צורה. אפילו ביום עמוס זוועות, הוא בלט מיד. זו נקודת קצה אבסורדית של קיצוניות שמתחפשת לאסתטיקה”. עבור רבים, פקר הפך בן רגע לסמל מוחשי של האנטישמיות, הקיצוניות והאלימות שחלחלו למרד.

פקר שהה כ־36 דקות בתוך בניין הקפיטול. הוא נעצר כשבוע לאחר מכן, ובחקירתו בידי הבולשת הפדרלית טען שלבש את הסווטשירט “כי היה לו קר”. מתחתיו, כך התברר, לבש חולצה נוספת עם הכיתוב “שוצשטפל” — אזכור ישיר ליחידת האס־אס הנאצית של אדולף היטלר. בחיפוש בביתו נמצאו חומרים נאציים וסופרמציסטיים נוספים, כולל יצירה עם צלב קרס ותמונה של היטלר.

הסווטשירט של פקר לא היה חריג בודד. ביום המרד נראו דגלי “קקיסטן” — סמל פיקטיבי של הימין האלטרנטיבי, הדומה במכוון לדגל הנאצי — וכן דימויים של “פפה הצפרדע”, דמות מצוירת שארגוני שנאה אימצו כסמל. שבועות קודם לכן, תיעד הליגה נגד השמצה הפגנה של ארגון “הנערים הגאים”, שבה לבשו משתתפים חולצות עם הכיתוב 6MWE — ראשי תיבות של “שישה מיליון לא היו מספיק”, רמז ישיר לשואת יהודי אירופה. גם החבלים שנראו ב־6 בינואר הזכירו את “יום החבל” מהרומן הסופרמציסטי “יומני טרנר”, ספר שהיווה השראה לפיגועי טרור רצחניים בהיסטוריה האמריקאית.

פקר הואשם בכניסה בלתי חוקית לבניין הקפיטול ובהתנהגות חסרת סדר. התובעים תיארו אותו כעבריין סדרתי עם 21 הרשעות קודמות, רובן בעבירות נהיגה בשכרות, אך גם בגניבה, החזקת סמים וזיוף. עורך דינו טען כי אין לשפוט את מרשו על פי לבושו, ואף השווה אותו לדמותו של פורסט גאמפ — אדם “שנע בחיים כמעט מבלי להבין את משמעות מעשיו”.

בספטמבר 2022 גזר עליו שופט פדרלי 75 ימי מאסר וקנס של 500 דולר. ואז הגיע המפנה: בשנת 2024 חתם טראמפ על חנינה לפקר, כחלק מגל חנינות רחב למשתתפי אירועי 6 בינואר. בכך נמחק עברו הפלילי של פקר בהקשר למרד — לפחות פורמלית.

אלא שהמציאות סירבה להיסגר בקו ישר. מאז החנינה, פקר נעצר מחדש בניופורט ניוז בחשד לתקיפת בעלי חיים, לאחר שכלביו תקפו באכזריות מספר אנשים והותירו ארבעה מהם מאושפזים הזקוקים לניתוחים. נגד פקר הוגשו אישומים חמורים, כולל עבירה פלילית שעונשה עשוי להגיע לחמש שנות מאסר. הדיון בעניינו נקבע ל־7 בינואר — יום אחד בלבד לאחר יום השנה החמישי למרד על הקפיטול.

המקרה של פקר ממחיש את האירוניה והמתח שמלווים את זיכרון 6 בינואר. טראמפ עצמו, שכינה במשך שנים את נאשמי המרד “בני ערובה”, פועל מאז חזרתו לתפקיד לערער על עצם הגדרת האירועים. במסיבות עיתונאים ובראיונות טען כי המתפרעים “נענשו באכזריות”, וכי “רוצחים אפילו לא נכנסים לכלא במדינה הזו”. הוא אף הגדיר את התקיפות האלימות של שוטרים כ“אירועים קלים מאוד”.

הטענות הללו עומדות בניגוד חד לתיעוד המשפטי: כ־140 שוטרים נפצעו, חלקם באורח קשה, כתוצאה מתקיפות עם אלות, מוטות, תרסיסים כימיים וכלי נשק מאולתרים. מספר שוטרים שמו קץ לחייהם בשבועות שלאחר האירועים. התביעה הפדרלית השיגה הרשעות בכל משפטי המושבעים שנוהלו נגד נאשמים שלא הודו באשמה.

דן הודג’ס, שוטר משטרת וושינגטון שנפצע בהגנה על הקפיטול, אמר כי הוא מתקשה לעכל את ניסיונות שכתוב ההיסטוריה. “חשבתי שזה יהיה הפשע המתועד ביותר בהיסטוריה האמריקאית”, אמר. “אבל היום, אנשים פשוט בוחרים לא להאמין למה שראו במו עיניהם”.

גם חבר הקונגרס בני תומפסון, שעמד בראש ועדת החקירה הפרלמנטרית לאירועי 6 בינואר, הזהיר מפני מחיקת הזיכרון. “אם אנחנו לא נאמין למה שראינו — אז אין אמת”, אמר.

הבית הלבן סירב להגיב ישירות, ודוברת הנשיאות טענה כי “האובססיה התקשורתית ל־6 בינואר” היא חלק מהסיבה לשחיקת האמון בתקשורת.

חמש שנים אחרי, העובדות הבסיסיות נותרות בעינן: הייתה הסתערות, הייתה אלימות, והיו סמלים אנטישמיים בוטים. חזרתו של רוברט קית’ פקר למעצר — הפעם בגין עבירות חדשות — מדגישה עד כמה החנינות לא מחקו את המציאות, אלא רק העמיקו את הקרע בין זיכרון לאחריות. המעגל אולי נסגר משפטית, אך מוסרית והיסטורית — הוא נותר פתוח ומדמם.