בהצהרה אישית שנשא לאחר התייעצות עם בני משפחתו וצוותו הבכיר, הסביר וולץ כי אינו מסוגל עוד לנהל קמפיין פוליטי מלא בזמן שהמדינה מתמודדת עם אחת מפרשות השחיתות החמורות בתולדותיה. “הגעתי למסקנה שאינני יכול להקדיש את כל מרצי למאבק פוליטי”, אמר. “כל דקה שאקדיש להגנה על עתידי האישי תהיה דקה שאינני מקדיש להגנה על תושבי מינסוטה – מפני פושעים שמנצלים את נדיבותנו ומפני מי שמנסים ללבות פילוג. האחריות שלי היא קודם כול למשול”.
הפרשה, שעדיין מתגלגלת בבתי המשפט, עוסקת בגניבה שיטתית של כספי סיוע פדרליים ומדינתיים שיועדו לתוכניות רווחה, תזונה, דיור ובריאות – ובראשן תוכניות סיוע מתקופת מגפת הקורונה. יותר מ־90 בני אדם הואשמו עד כה, וכ־60 מהם כבר הורשעו. על פי התביעה הפדרלית, מדובר בהונאה הגדולה ביותר שנחשפה בארצות הברית במסגרת תוכניות סיוע הקשורות למגפה.
בהצהרה אישית שנשא לאחר התייעצות עם בני משפחתו וצוותו הבכיר, הסביר וולץ כי אינו מסוגל עוד לנהל קמפיין פוליטי מלא בזמן שהמדינה מתמודדת עם אחת מפרשות השחיתות החמורות בתולדותיה. “הגעתי למסקנה שאינני יכול להקדיש את כל מרצי למאבק פוליטי”, אמר. “כל דקה שאקדיש להגנה על עתידי האישי תהיה דקה שאינני מקדיש להגנה על תושבי מינסוטה – מפני פושעים שמנצלים את נדיבותנו ומפני מי שמנסים ללבות פילוג. האחריות שלי היא קודם כול למשול”
מוקד מרכזי בפרשה הוא עמותה בשם “האכלת עתידנו”, שניצלה תוכנית פדרלית להזנת ילדים כדי להוציא במרמה סכומי עתק. על פי כתבי האישום, חלק מהמורשעים השתמשו בכספים שנגנבו לרכישת מכוניות יוקרה, נכסי נדל”ן, תכשיטים יקרים וחופשות מעבר לים – בעוד הכסף יועד במקור לילדים ממשפחות נזקקות.
היקף הנזק הכלכלי המדויק עדיין שנוי במחלוקת. העיתון המרכזי במדינה, “סטאר טריביון של מינסוטה”, תיעד על בסיס רישומי בתי המשפט גניבה של יותר מ־200 מיליון דולר, אך גורמים בתביעה הפדרלית, ואף הנשיא עצמו, הזהירו כי הסכום האמיתי עשוי להגיע למיליארדים. חלק מהמעשים התרחשו עוד לפני כהונתו של וולץ, אך החלקים המשמעותיים והיקרים ביותר נחשפו דווקא בתקופתו – נתון שהפך אותו לכתובת פוליטית נוחה לביקורת.
עבור הרפובליקנים, הפרשה סיפקה כלי נשק פוליטי רב־עוצמה. הם הציגו את מינסוטה – מדינה המזוהה שנים עם ממשל נקי ויעיל – כסמל לבזבוז, רשלנות וניהול כושל של הדמוקרטים. ממשל הנשיא דונלד טראמפ תקף את וולץ כמעט מדי יום, והפיץ סרטונים ביקורתיים שהפכו ויראליים ברשתות החברתיות.
המתיחות החריפה כאשר הממשל הפדרלי הודיע על הקפאת מימון פדרלי לטיפול בילדים במדינה, בעקבות טענות להונאה במעונות יום – טענות שחלקן הופרכו בהמשך על ידי כלי תקשורת מקומיים. עם זאת, הנזק התדמיתי כבר נעשה.
הביקורת לא הגיעה רק מהימין. גם בתוך מינסוטה עצמה נשמעו קולות שקראו לוולץ לפנות את מקומו. דייוויד נימר, עיתונאי בכיר ומנהל חדשות ותיק במדינה, פרסם מכתב חריף שבו כתב: “המושל, זה נגמר. הבירוקרטיה בממשל שלך כשלה כישלון עמוק. בין אם מדובר במאות מיליונים או במיליארדים – זה חמור מדי”.
וולץ לא ניסה להתנער מאחריות. “זה קרה בתחום האחריות שלי. אני אחראי לזה”, אמר לכתבים לפני שבועות אחדים. במקביל, הוא נקט שורת צעדים: מינה שופט פדרלי לשעבר – שגם שירת כסוכן הבולשת הפדרלית – להוביל מאבק בהונאה, סגר תוכניות פגיעות במיוחד, והורה על ביקורת חיצונית מקיפה של מערך החיוב של תוכנית הבריאות מדיקייד.
החלטתו לפרוש פותחת מרוץ פוליטי חדש במחנה הדמוקרטי במדינה הנוטה לכחול, אך מחזיקה בבית מחוקקים כמעט מאוזן בין שתי המפלגות. בתוך כך, גוברת ההערכה כי הסנטורית הבכירה של מינסוטה, איימי קלובושר, שוקלת ברצינות להתמודד על תפקיד המושלת. על פי מקורות במפלגה, היא כבר נפגשה עם וולץ לשיחה אישית. מועמדים דמוקרטים אפשריים נוספים כוללים את מזכיר המדינה של מינסוטה סטיב סיימון ואת התובע הכללי קית’ אליסון – אך קלובושר נחשבת לדמות החזקה והמאורגנת ביותר בזירה.
מן העבר השני, כתריסר מועמדים רפובליקנים כבר מתכוננים לפריימריז, בהם יו”ר בית הנבחרים של מינסוטה ליסה דמות’, איש העסקים ומנכ”ל חברת “מיי־פילואו” מייק לינדל, ומועמדים מוכרים נוספים.
וולץ, בן 61, נבחר לראשונה למושל ב־2018 כמתון, אך בשנים האחרונות זוהה יותר ויותר עם האגף הפרוגרסיבי של המפלגה. קמפיין הבחירות הלאומי שבו שימש שותף של סגנית הנשיא לשעבר קמלה האריס חשף גם חולשות – ובהן טענות להצהרות לא מדויקות והגזמות ביוגרפיות. במקביל, דירוג האישור שלו ירד מתחת ל־50 אחוז, וסקרים הראו שכמחצית מהבוחרים סברו שלא עליו להתמודד לכהונה נוספת.
פרישתו מהמרוץ הופכת את הבחירות למושל מינסוטה לאתגר לא צפוי עבור הדמוקרטים ברמה הארצית, במיוחד על רקע בחירות אמצע הקדנציה והתחרות הצפויה במדינות מפתח נוספות במערב התיכון.
המקרה של טים וולץ משמש תמרור אזהרה חריף: גם פוליטיקאים בעלי פרופיל לאומי, תדמית נקייה ועתיד מבטיח עלולים להישאב במהירות לקריסה ציבורית, כאשר כשלי פיקוח וניהול בתוכניות רווחה הופכים לשערורייה – ולמוקש פוליטי קטלני.
