אומה ומושיע אחד: מסרי חג המולד של ממשל טראמפ מעוררים דאגה עמוקה בקרב יהודים אמריקאים

הבית הלבן בראשות הנשיא דונלד טראמפ ציין השנה את חג המולד במסר רשמי חריג בעוצמתו הדתית, שחגג את “לידתו של אדוננו ומושיענו, ישו הנושע”. המסר, שפורסם באתר הבית הלבן, חתם שבוע שלם של התבטאויות דתיות פומביות מצד משרדי ממשלה וסוכנויות פדרליות, ועורר דיון ציבורי נרחב בשאלת הפרדת הדת והמדינה בארצות הברית – מדינה שבה חיים אזרחים בני דתות, אמונות וזהויות מגוונות.

“הגברת הראשונה ואני שולחים את איחולינו החמים ביותר לכל האמריקאים, כאשר אנו חולקים את שמחת חג המולד וחוגגים את לידתו של אדוננו ומושיענו, ישו הנושע”, נכתב בהודעה הנשיאותית שפורסמה ביום חמישי. בהמשך תיאר המסר את סיפור הלידה של ישו בשפה תיאולוגית מובהקת, כינה אותו “אור העולם, מקור הישועה הנצחית והבן החי של אלוהים”, והלל את “חסדי חייו, מותו ותחייתו”.

בעוד שנשיאים קודמים נהגו לפרסם ברכות לרגל חג המולד, הן נוסחו בדרך כלל בשפה מאחדת, שהתמקדה בערכים אזרחיים כלליים כמו חמלה, משפחה, נתינה ושלום, ונועדה לפנות לאמריקאים מכל הדתות – ואף לאלה שאינם דתיים כלל. המסר הנוכחי, לעומת זאת, הציג תפיסה נוצרית מובהקת של זהות לאומית ואמונה, והגדיר את ה“אנחנו” האמריקאי במונחים תיאולוגיים ברורים.

 

בעוד שנשיאים קודמים נהגו לפרסם ברכות לרגל חג המולד, הן נוסחו בדרך כלל בשפה מאחדת, שהתמקדה בערכים אזרחיים כלליים כמו חמלה, משפחה, נתינה ושלום, ונועדה לפנות לאמריקאים מכל הדתות – ואף לאלה שאינם דתיים כלל. המסר הנוכחי, לעומת זאת, הציג תפיסה נוצרית מובהקת של זהות לאומית ואמונה, והגדיר את ה“אנחנו” האמריקאי במונחים תיאולוגיים ברורים.

 

ההודעה הנשיאותית לא עמדה לבדה. בימים שקדמו לה פרסמו שורת משרדים פדרליים מסרים דומים ברשתות החברתיות. שר ההגנה פיט הגסת כתב כי “היום אנו חוגגים את לידתו של אדוננו ומושיענו, ישו הנושע”. משרד העבודה פרסם ציטוט מתוך מזמור נוצרי – “תן לארץ לקבל את מלכה”. סרטון רשמי של המשרד לביטחון המולדת הכריז כי “זכינו לחלוק אומה ומושיע”, לצד תמונות של סצנת המולד ודגל ארצות הברית.

הצטברות המסרים יצרה רושם ברור של ממשל המציג את אמריקה כאומה נוצרית במהותה – תפיסה המזוהה עם רעיון “הלאומיות הנוצרית”, שלפיו ארצות הברית נוסדה כמדינה נוצרית ועליה להתנהל בהתאם לערכים דתיים נוצריים. עבור מיעוטים דתיים, ובראשם יהודים, מדובר בהתפתחות מדאיגה במיוחד.

רייצ’ל לייזר, נשיאת הארגון “אמריקאים מאוחדים להפרדת כנסייה ומדינה”, יהודייה בעצמה, כינתה את המסרים “מפלגים” ואמרה כי אזרחים “אינם אמורים להידרש לסנן מסרים מטיפים כדי לקבל מידע ממשלתי”. לדבריה, כאשר הממשלה מדברת בשפה דתית מחייבת, היא למעשה מדירה אזרחים שאינם שותפים לאותה אמונה.

גם פרשנים יהודים הגיבו בחוסר נוחות. “זה אינו מסר מנחם ליהודים אמריקאים”, כתב סופר יהודי בתגובה לסרטון של המשרד לביטחון המולדת, והסביר כי הצגת האומה האמריקאית ככזו החולקת “מושיע” אחד מייצרת תחושת זרות והדרה. אחרים הדגישו כי הביקורת אינה מופנית כלפי חג המולד עצמו, אלא כלפי מעורבותה של הממשלה בקידום אמונה דתית מסוימת. סת’ אברמסון, סופר ופרשן פוליטי יהודי, כתב ברשת X כי אף שהוא חוגג את חג המולד עם בני משפחתו, “הפרדת דת ומדינה היא עיקרון יסוד שאסור לוותר עליו”.

התיקון הראשון לחוקת ארצות הברית אוסר במפורש על הממשלה להקים דת רשמית או להעדיף אמונה אחת על פני אחרת. לאורך ההיסטוריה, הקהילה היהודית ראתה בעקרון זה חומת מגן חיונית, המבטיחה שוויון אזרחי ומונעת כפייה דתית. מאבקים נגד תפילות נוצריות בבתי ספר ציבוריים, סמלים דתיים בבתי משפט וניסיונות חקיקה בעלי אופי תיאולוגי – כולם נבעו מאותה חרדה היסטורית מפני טשטוש הגבול בין אמונה פרטית לשלטון ציבורי.

נכון לעת פרסום הכתבה, ארגונים יהודיים ארציים מרכזיים טרם פרסמו הצהרות רשמיות המתייחסות ישירות למסרי חג המולד, אך בקהילה ניכרת תחושת אי־נוחות גוברת, במיוחד על רקע עלייה חדה באירועי אנטישמיות בשנים האחרונות.

מן העבר השני, תומכי הממשל מגנים על המסרים. מאמר מערכת בעיתון “גלוב של נבדה” טען כי עבור מיליוני אמריקאים מדובר ב“חזרה מבורכת למהות הפשוטה של העונה: חג המולד עוסק בישו, המשפחה חשובה, האמונה שייכת לחיים הציבוריים, ואמריקה ראויה לתפילה”. טיעון זה משקף את המתח העמוק בפוליטיקה האמריקאית בין תפיסה של אמריקה כאומה נוצרית מטבעה לבין תפיסה של חברה רב־דתית שהמדינה בה מחויבת לניטרליות אמונית.

הדיון סביב מסרי חג המולד של ממשל טראמפ אינו מתקיים בחלל ריק. הוא משתלב בשיח רחב יותר על התחזקות הלאומיות הנוצרית בארצות הברית ועל מקומם של מיעוטים דתיים בחברה שבה הנצרות עשויה לקבל הכרה ממשלתית חסרת תקדים. עבור יהודים אמריקאים, המהווים כשני אחוזים מהאוכלוסייה, זוהי סוגיה רגישה במיוחד – כזו שמעוררת זיכרונות היסטוריים כואבים ומחדדת את החשש מפני עתיד שבו הזהות האמריקאית תוגדר מחדש באופן שאינו כולל אותם במלואה