כשניו יורק מתהפכת – הכסף הגדול אורז לירושלים: אנשי הקהילה היהודית הסורית רכשו 200 דירות יוקרה בירושלים במאתיים שבעים מליון דולר

בעסקת נדל״ן חריגה בהיקפה, יהודים אמריקאים המזוהים עם הקהילה היהודית־סורית בניו יורק רכשו שני מגדלי מגורים בירושלים – חלק ממתחם בן ארבעה בניינים שנבנה סמוך לשוק מחנה יהודה – הכוללים כ־200 דירות יוקרה. היקף העסקה מוערך בכ־270 מיליון דולר, והיא מעוררת עניין לא רק בגלל הסכום, אלא בעיקר בגלל התזמון והמסר האפשרי: בזמן שברחובות ניו יורק מתחדדים מתחים סביב ישראל והאנטישמיות שוב עולה לכותרות, אחד הכיסים העמוקים והמאורגנים של יהדות ארצות הברית בוחר לשים את הכסף – ואת האמון – בירושלים.

החברה שביצעה את הרכישה היא אופִּי ירושלים (OP Jerusalem), גוף המייצג גורמים המזוהים עם הקהילה הספרדית־סורית שמרכזה בברוקלין. לפי פרטי העסקה, החברה רכשה את שני המגדלים מחברת ג׳יי־אל־טי־וי (JLTV), המפתחת את הפרויקט. נציגי הקהילה סירבו להגיב, אך קשה להתעלם מההקשר שבו מתרחשת הרכישה: ימים ספורים לפני השבעתו הצפויה של זוהראן ממדאני לראשות עיריית ניו יורק.

ממדאני, ראש העיר הנבחר, עורר סערה ציבורית במהלך הקמפיין ולאחריו בעקבות אמירות ועמדות שנתפסו בעיני רבים בקהילה היהודית כקו אדום. לפי דיווחים שונים, הוא סירב לגנות את הקריאה האנטי־ישראלית “להפוך את האינתיפאדה לגלובלית”, ואף הצהיר כי אם ראש הממשלה בנימין נתניהו יבקר בניו יורק – הוא יפעל לעצור אותו. גם לשכתו נקשרה לאמירות שזעזעו חלק מהציבור היהודי: דוברת מטעמו טענה כי בתי כנסת אינם אמורים “להפר את החוק הבינלאומי” באמצעות אירוח אירועים פרו־ישראליים – אמירה שנאמרה בהקשר לאירוע מידע על עלייה לישראל שקיים ארגון נפש בנפש בבית הכנסת פארק איסט שבאזור האפר איסט סייד במנהטן, ב־26 בנובמבר, כאשר מאות מפגינים פרו־פלסטינים ניסו, לפי הדיווחים, לחסום את הכניסה למבנה.

 

החברה שביצעה את הרכישה היא אופִּי ירושלים (OP Jerusalem), גוף המייצג גורמים המזוהים עם הקהילה הספרדית־סורית שמרכזה בברוקלין. לפי פרטי העסקה, החברה רכשה את שני המגדלים מחברת ג׳יי־אל־טי־וי (JLTV), המפתחת את הפרויקט. נציגי הקהילה סירבו להגיב, אך קשה להתעלם מההקשר שבו מתרחשת הרכישה: ימים ספורים לפני השבעתו הצפויה של זוהראן ממדאני לראשות עיריית ניו יורק.

 

העסקה הירושלמית הזאת מתרחשת על רקע אווירה מתוחה בעיר שהייתה במשך דורות בירת התפוצות היהודית. ניו יורק אינה רק מרכז כלכלי ותרבותי; היא גם מעין “עיר־אם” לקהילות יהודיות רבות. הקהילה היהודית בעיר מונה לפי הערכות כ־1.5 מיליון בני אדם – מה שהופך אותה לקהילה היהודית הגדולה ביותר מחוץ לישראל. עבור רבים בתוכה, בחירתו של ממדאני נתפסה לא כאירוע פוליטי רגיל, אלא כתמרור אזהרה: לא עוד רמזים, אלא שינוי כיוון שעלול להשפיע על אקלים החיים היהודיים בעיר – מרמת הביטחון האישי ועד תחושת הלגיטימיות במרחב הציבורי.

כאן נכנסת לתמונה הקהילה היהודית־סורית בברוקלין – אחת הקהילות היהודיות העשירות, המלוכדות והמאורגנות ביותר בארצות הברית. מרבית חבריה הם צאצאי מהגרים מסוריה ומלבנון, ששמרו לאורך הדורות על לכידות קהילתית גבוהה, מוסדות חזקים ומסורת של תמיכה בישראל. הקהילה מזוהה גם עם פעילות כלכלית רחבת־היקף, ובפרט עם השקעות נדל״ן – בניו יורק, בארצות הברית בכלל ובחו״ל.

רכישת 200 דירות יוקרה בירושלים אינה רק עוד עסקה משתלמת על הנייר. היא נוגעת בלב השאלה שמעסיקה כיום קהילות יהודיות רבות בארצות הברית: מה עושים כשמרחב החיים נעשה עוין יותר – או לכל הפחות מרגיש כך? האם מגבירים אבטחה, משנים הרגלים, מצמצמים נראות? האם מעבירים ילדים לבתי ספר אחרים? האם עוברים שכונה, עיר, מדינה? או שמא – עבור מי שיכול – פותחים אפיק יציאה אמיתי?

וכאן טמון הסיפור המרתק באמת: אם קהילה עשירה ומבוססת, בעלת קשרים פוליטיים, עורכי דין, מוסדות ומנגנוני הגנה, מתחילה להתנהל כאילו היא זקוקה ל״תכנית ב׳״ – מה אמורות לעשות הקהילות האחרות, שאין להן את אותו כוח ארגוני, אותו גב כלכלי ואותה יכולת להיעלם מהרעש? אם “החזקים” מגבירים זהירות – החלשים יותר נידונים להסתגלות כואבת בהרבה.

גם ירושלים עצמה אינה תפאורה ניטרלית. אזור שוק מחנה יהודה, שבו נבנה המתחם, הפך בשנים האחרונות לאחד המוקדים המבוקשים בעיר: שילוב של תיירות, מסעדות, תרבות רחוב ופיתוח נדל״ני מואץ. המחירים זינקו, היקף הבנייה התרחב, והסביבה – שפעם נתפסה עממית יותר – התקרבה לעולמות של יוקרה. מבחינת משקיעי חוץ, זו נקודת חיבור כמעט אידיאלית: מרכזיות, נגישות, מותג ירושלמי חזק, וביקוש שממשיך לבעבע גם בתקופות של אי־ודאות.

המגדלים עצמם, לפי התכנון, אמורים להציע דירות ברמת גימור גבוהה, ותמהיל שמדבר אל קהל שמחפש “דירה בירושלים” לא רק כמגורים בפועל אלא גם כהצהרה: נכס בעיר שהסמליות שלה גדולה כמעט כמו ערכה הכלכלי. בעיני חלק מן הרוכשים הפוטנציאליים, דירה כזו היא ביטוח רגשי ולאומי; בעיני אחרים – השקעה קלאסית במקום שנראה יציב יחסית לטווח ארוך, גם כשמסביב מתערער.

אבל התזמון, כאמור, הוא מה שמטעין את העסקה במשמעות רחבה יותר. ימים ספורים לפני כניסתו לתפקיד של ראש עיר שנתפס בעיני רבים בקהילה היהודית כמי שמקדם עמדות פרו־פלסטיניות חריפות ותומך בתנועת בי־די־אס (חרם, משיכת השקעות וסנקציות נגד ישראל), נחתמת עסקת ענק שמזיזה מאות מיליוני דולרים – לא לשכונה אחרת בניו יורק, אלא לירושלים. קשה לדעת אם זו “הצהרה” מכוונת או פשוט החלטת השקעה שנחתמה בזמן רגיש, אך עצם האפשרות שמדובר בסוג של איתות – מעניקה לסיפור את עוצמתו.

ומכאן נפתחת השאלה הגדולה: האם אנחנו עומדים בפני גל חדש של “הגירה כלכלית יהודית” לישראל – לא בהכרח במובן הקלאסי של עלייה, אלא בהעברת משקל, נכסים והחלטות עתידיות? ייתכן שחלק מהקהילות יבחרו להישאר ולהיאבק על מקומן במרחב האמריקאי, תוך חיזוק אבטחה ושיתופי פעולה עם רשויות. אך עבור אחרים, במיוחד מי שמרגישים שהשיח הציבורי חוצה קווים מסוכנים, ישראל עשויה להיתפס שוב – לא רק כמולדת היסטורית, אלא כעוגן מעשי.

בניו יורק כבר מורגשים סימני התכנסות. מוסדות יהודיים מגבירים אבטחה, בתי כנסת נדרשים לתקציבים חדשים, מנהיגים קהילתיים מנסים לתכנן אסטרטגיה מול עירייה שעלולה – כך חוששים חלק מהם – לא להיות כתובת אוהדת. המתח אינו מתבטא רק ברחוב; הוא נמצא גם בשיחות סלון, בישיבות הנהלה של מוסדות חינוך, ובקבוצות הודעות שבהן אנשים שואלים בשקט: “מה התכנית שלנו אם זה מחמיר?”

לכן, העסקה בירושלים היא יותר מכותרת נדל״נית נוצצת. היא יכולה להיקרא כמדד מוקדם לתנועה עמוקה יותר: שינוי פסיכולוגי של קהילה. מעבר מהנחה ש“כאן הבית” – להבנה שבית צריך גם הגנה, לגיטימציה ותחושת ביטחון בסיסית. ובמקום שבו תחושת הביטחון מתערערת, הכסף הגדול יודע לפעמים לזהות ראשון את הרוח – ולנוע בהתאם.

אם זו רק רכישה מוצלחת של דירות יוקרה, או תחילתו של גל – מוקדם לקבוע. אבל דבר אחד כבר ברור: כאשר אחת הקהילות החזקות ביהדות ארצות הברית מאותתת שהיא מציבה את ירושלים במרכז המפה האישית והכלכלית שלה, כל מי שחי בתוך המתח האמריקאי־יהודי של השנים האחרונות נאלץ לשאול את עצמו את השאלה הגדולה באמת: אם אלה שמסוגלים לבחור מתחילים לבחור אחרת – מה יקרה לכל השאר?