
על פי המסמך, מדובר במעבר למערכת ריכוזית חדשה שנועדה לייעל את הליך ההרחקה. במקום פיזור עצורים במתקנים קטנים ברחבי המדינה, כפי שנהוג כיום, מתוכננת שיטה של קליטה ראשונית קצרה ולאחריה העברה למרכזי החזקה עצומים, שבהם ימתינו העצירים שבועות ואף חודשים עד לגירושם.
התוכנית כוללת הקמה של שבעה מתקני ענק, שכל אחד מהם מיועד להחזיק בין 5,000 ל־10,000 עצירים, לצד 16 מתקנים נוספים בקיבולת של עד 1,500 בני אדם כל אחד. המתקנים הגדולים מתוכננים לקום בקרבת מוקדי לוגיסטיקה מרכזיים בווירג’יניה, טקסס, לואיזיאנה, אריזונה, ג’ורג’יה ומיזורי – רובם באזורים הנשלטים בידי הנהגות רפובליקניות התומכות במדיניות ההגירה של טראמפ.

במסמך נכתב כי המתקנים יוקמו כך ש“ימקסמו יעילות, יפחיתו עלויות, יקצרו זמני עיבוד, יגבילו את משך השהייה ויאיצו את תהליך ההרחקה”, תוך התחייבות כללית ל“בטיחות וכבוד” לאנשים המוחזקים במשמורת. עם זאת, התוכנית מעוררת ביקורת חריפה מצד מומחים וארגוני זכויות אדם.
לפי המסמכים, המתקן הגדול ביותר צפוי לקום בסטפורד, אזור תעשייה כ־64 קילומטרים דרומית לוושינגטון, ויכיל עד 10,000 עצירים. מתקן נוסף, בקיבולת של כ־9,500 בני אדם, מתוכנן בהאצ’ינס שבקרבת דאלאס, ומתקן נוסף בהאמונד, מזרחית לבאטון רוז’, מיועד להחזיק כ־9,000 עצירים. לשם השוואה, מתקן המעצר הגדול ביותר שמפעילה כיום רשות ההגירה והמכס הוא מחנה אוהלים זמני בבסיס הצבאי פורט בליס בטקסס, שבו מוחזקים כ־3,000 בני אדם.
במסמך נכתב כי המתקנים יוקמו כך ש“ימקסמו יעילות, יפחיתו עלויות, יקצרו זמני עיבוד, יגבילו את משך השהייה ויאיצו את תהליך ההרחקה”, תוך התחייבות כללית ל“בטיחות וכבוד” לאנשים המוחזקים במשמורת. עם זאת, התוכנית מעוררת ביקורת חריפה מצד מומחים וארגוני זכויות אדם.
טוד מ’ ליונס, מנהל בפועל של רשות ההגירה והמכס, אמר באפריל בכנס אבטחת גבולות כי המערכת צריכה לפעול “כמו עסק”. לדבריו, המטרה היא לגרש מהגרים ביעילות הדומה לזו שבה חברת אמזון מפיצה חבילות: “כמו פריים – אבל עם בני אדם”.
מומחי נדל”ן מסחרי ואנשי מקצוע בתחום הכליאה מזהירים כי מחסנים תעשייתיים אינם מיועדים למגורי אדם. מבנים כאלה סובלים לרוב מאוורור לקוי, בקרה מוגבלת על טמפרטורה, ותשתיות תברואה שאינן מותאמות לאלפי דיירים. בנוסף, הם ממוקמים בדרך כלל באזורים מבודדים, הרחק ממרכזים רפואיים ושירותים קהילתיים.
“זה מבזה”, אמרה טניה וולף, פעילה בפרויקט הלאומי להגירה שבסיסו בניו אורלינס. “בהיעדר מילה אחרת, מתייחסים לאנשים כמו לבקר”.
ברשות ההגירה והמכס טוענים כי המחסנים יוסבו באופן מקיף ויכללו אזורי קליטה, יחידות דיור עם מקלחות ושירותים, מטבחים, חדרי אוכל, מתקנים רפואיים, אזורי פנאי, ספריות משפטיות ומשרדים מנהליים. חלק מהמתקנים, לפי התכנון, יכללו גם אגפים ייעודיים למשפחות.
נכון לתחילת החודש, החזיקה רשות ההגירה והמכס ביותר מ־68 אלף בני אדם – המספר הגבוה ביותר מאז החלו להיאסף נתונים רשמיים. כמעט מחצית מהם, כ־48 אחוזים, אינם בעלי הרשעות פליליות ואינם עומדים בפני כתבי אישום, על פי נתוני הרשות עצמה.
בממשל טוענים כי המערכת הנוכחית מסורבלת ובלתי יעילה. דוח ממשלתי משנת 2015 קבע כי טיסות גירוש רבות המריאו עם מושבים ריקים, בשל קשיים לוגיסטיים בריכוז מהגרים הזכאים להרחקה בזמן ובמקום אחד.
הממשלה כבר העניקה חוזה ראשון, בהיקף של 30 מיליון דולר, לשירותי תכנון ובדיקת היתכנות עבור המתקנים החדשים. החוזה עורר מחלוקת ציבורית, לאחר שחברים משבט הפוטאוואטומי של פריירי בנד בקנזס טענו כי חברה הקשורה לשבט פעלה בניגוד לעמדתם. יו”ר השבט לשעבר, ג’וזף “זיק” רופניק, הודיע כי השבט פרש מהמעורבות בפרויקט כדי לוודא שאינטרסים כלכליים לא יבואו על חשבון ערכיו.
התוכנית משתלבת במהלך רחב יותר של הממשל לעצור ולגרש מיליוני מהגרים. בשנה האחרונה הופעלו מחדש בתי סוהר סגורים, הוסבו חלקים מבסיסים צבאיים, והוקמו מחנות אוהלים באזורים מרוחקים בשיתוף מושלים רפובליקנים. לדברי טום הומן, הממונה על מדיניות הגבול, יותר מ־579 אלף בני אדם גורשו מארצות הברית השנה.
עם זאת, שאלת כוח האדם נותרת פתוחה. ג’ייסון האוזר, לשעבר ראש מטה רשות ההגירה והמכס בתקופת הנשיא ג’ו ביידן, אמר כי הפעלת מתקנים בסדר גודל כזה מחייבת כוח אדם מיומן בהיקף עצום, כולל הכשרה רפואית ואישורי ביטחון פדרליים. “מחסנים תמיד אפשר למצוא”, אמר. “הבעיה האמיתית היא היכולת לאייש ולהפעיל אותם בבטחה”.