אחרי חודשים של גיהנום ברחובות לוס אנג'לס - חסרת בית הצליחה לברוח ולחזור למשפחתה בחג המולד

חמישה חודשים של פחד, רעב והתמכרות הסתיימו השבוע בנס חג מולד קטן: סוזן ארקולינו, חסרת בית מלוס אנג'לס, הצליחה סוף סוף לעזוב את הרחוב ולשוב למשפחתה באלבמה - אחרי תקופה שבה כמעט איבדה הכול.

במשך חודשים היא חיה סביב פארק מקארתור, אזור שנחשב לאחד ממוקדי הסמים והאלימות הקשים בעיר. לילות שלמים בילתה שם בלי לישון, כשהיא דרוכה לכל קול ולכל תנועה. "אי אפשר להירדם, כי אז אתה לא יודע אם תתעורר בכלל", סיפרה. לדבריה, הפארק הפך לבית קודר שבו עסקאות סמים, צעקות וגופות מוטלות על הדשא הם חלק מהנוף היומיומי.

 

פארק מקארתור בלוס אנג'לס הפך למוקד חסרי בית, סמים ופשע 

 

ההתמכרות שלה לסמים התחילה עוד במזרח ארצות הברית, שנים לפני שהגיעה לקליפורניה. אחרי תקופות גמילה ונפילות חוזרות, היא ובן זוגה דיוויד חיפשו התחלה חדשה. גבר שהציג את עצמו בשם "גאס" הציע להם "עזרה" – נסיעה לקליפורניה והבטחה לטיפול שיקומי. רק כשהגיעו הבינו שהפכו לקורבנות של שיטה שנויה במחלוקת הנקראת "תיווך גופות", שבה מוסדות גמילה משתמשים במבוטחים לצורכי רווח, ללא כוונה אמיתית לסייע.

כאשר הביטוח שלה בוטל, ארקולינו מצאה את עצמה ברחוב. בהתחלה הצליחה לשרוד בבתי מלון זולים, אך הכסף אזל במהירות. הרחוב משך אותה פנימה, והסמים – בעיקר פנטניל – היו חזקים ומסוכנים בהרבה מאלה שהכירה. "מעולם לא חוויתי מנת יתר עד שהגעתי לקליפורניה", הודתה.

היא ראתה אנשים נדקרים, נשדדים, מתמוטטים מול עיניה. היא עצמה ניסתה להציל חיים באמצעות Narcan ו-CPR, כולל נער בן 15 שנדקר בעוד העוברים והשבים מתעלמים. במקרה אחר ניסתה לעצור דימום של גבר שנדקר, והחזיקה בו עד שהגיעו הפרמדיקים. "זה מקום שאין בו חמלה", אמרה.

הימים והלילות התערבבו. לעיתים נפרדה מבן זוגה והייתה לבד, חשופה ופוחדת. לדבריה, "אף אחד מהעירייה לא ניגש, לא שאל, לא הציע עזרה".

 

סוזן ארקולינו עם בן זוגה דיוויד, שוטר LAPD וג'ון אייל | צילום של 'ניו יורק פוסט' 

 

השינוי הגיע מרגע אחד של ייאוש אמיתי. ארקולינו פגשה שוטר, התפרצה בבכי ואמרה לו שהיא רוצה הביתה. השוטר ניסה לסדר עבורה סיוע דרך עמותת Union Station, אך התהליך קרס. לבסוף פנה לג'ון אייל, בעל נכסים מקומי שמסייע לחסרי בית לחזור למשפחותיהם על חשבונו.

הניסיון הראשון כשל – היא הגיעה לשדה התעופה בלי תעודת זהות והחמיצה את הטיסה. שבועיים נוספים בילתה ברחוב, עד שאושפזה לחמישה ימים וניסתה שוב. הפעם הצליחה.

כשהגיעה לאלבמה, אחותה רבקה חיכתה לה בשדה התעופה. "כשחיבקתי אותה הבנתי שאני בחיים", סיפרה. המשפחה קיבלה אותה חזרה בלי היסוס, והיא שבה להיות חלק מהבית – אחרי חודשים שבהם איבדה כמעט הכול.

היום, היא נקייה מסמים, ישנה בלילה, אוכלת עם אחיותיה ומכינה מתנות לחג. "אני רק רוצה להישאר חיה", אמרה. "רוצה להיות אמא טובה לתאומים שלי. זה כל מה שרציתי תמיד".