כשהשלג חנק את הרחובות והקופה התרוקנה: בעיירה קטנה באורגון התפשטו כדי להציל את החורף

לייקוויו, אורגון – כשעיירה קטנה בדרום אורגון גילתה שאין לה כסף לפנות כראוי את השלג מן הרחובות, תושביה בחרו בדרך היחידה שנותרה, לפחות בעיניהם: הם התפשטו.

קבוצה של גברים ונשים, רובם בגיל העמידה ובגיל השלישי, התנדבה להצטלם ללוח שנה עירום־מרומז כדי לגייס כסף עבור העיירה לייקוויו. בין התמונות: גבר בן 72 המצולם כשהוא “קוטף” פירות – תמונת חודש ספטמבר – ואישה בת 77 השוכבת באמבט מתכת, שמככבת על שער הלוח.

“כשאתה מוריד את הבגדים, הפנים שלך נראות אחרת,” אמרה מרגו דודס, אחת ממארגנות הלוח “אאוטבק נייקד” וגם הדוגמנית שעל השער. “הרגשתי שהתמונה תהיה טובה יותר.”

 

“כשאתה מוריד את הבגדים, הפנים שלך נראות אחרת,” אמרה מרגו דודס, אחת ממארגנות הלוח “אאוטבק נייקד” וגם הדוגמנית שעל השער. “הרגשתי שהתמונה תהיה טובה יותר.

 

הרעיון נולד, בין השאר, בהשראת הסרט “נערות לוח השנה” משנת 2003, המבוסס על סיפור אמיתי: קבוצת נשים בגיל העמידה מיורקשייר שבאנגליה, שהצטלמו בעירום לצורך לוח שנה כדי לגייס כסף למחלקת לוקמיה בבית חולים.

כשדודס העלתה את היוזמה בישיבת מועצת העיר בקיץ האחרון, היא התקבלה בחשדנות. אחד מחברי המועצה אף שאל אם בכלל יימצא מי שיסכים להשתתף. אבל בפועל, מתנדבים לא היה קשה למצוא.

ג'ס קלווין, שותפה נוספת לארגון הלוח וחברת מועצת העיר, שכנעה את בנה הבוגר להצטרף כשהזכירה לו שבלא מעט ערבים הוא רוקד בבר בחזה חשוף ממילא. הוא בעלים של חברת בנייה, ומופיע בתמונת חודש יוני כשהוא חותך גוש עץ.

אלן מונהול, דוגמן חודש ספטמבר, צולם בידי אשתו בגינתם – עם סל קש הקשור למותניו. הוא לא היה בטוח שהמיזם יניב סכומים משמעותיים, אבל חשב שלא יזיק לנסות. “קיבלתי כמה הערות כמו ‘מזל שהסל הזה היה גדול כמו שהוא’, ” סיפר בחיוך.

חלק גדול מהצלחת הגיוס נזקף לכך שהתמונות צולמו במידה רבה של טעם טוב: תיקי מותן, כלי עבודה וכובעים הוצבו בקפידה במקומות הנכונים, כך שהעירום נרמז יותר משהוצג. “זה לא משהו שלא תראה בבריכה,” אמרה מרסי קדרמס, בת 53, שהצטלמה על רצפת תחנת הרדיו המקומית שבבעלותה ושאותה היא מפעילה.

לייקוויו עצמה נתונה במצוקה כלכלית. ניהול כספי לקוי לאורך זמן ופשיטות רגל של מעסיקים גדולים פגעו קשות בהכנסות העיר. נוסף על כך, אף שמחוז לייק גדול בערך כמו מדינת ניו ג'רזי, חלק ניכר מן הקרקעות בו נמצא בבעלות פדרלית – ולכן אינו מייצר הכנסות ממסי רכוש.

בקיץ האחרון הצביעה לייקוויו בעד הוספת תוספת תשלום לחשבונות המים של התושבים, לאחר שהעיר עמדה, לדבריהן של דודס וקלווין, בפני סכנה שהמדינה תתערב בניהולה בשל מצבה הכספי. ואז הגיע לוח השנה – והפך בן־לילה מסקרנות מקומית לכלי הישרדות.

המארגנים ביקשו לקבוע יעד חד וברור לכסף, כדי שלא “ייעלם” או ינוהל באופן בעייתי. בחורף שעבר, כך לדבריהם, לא היה לעיירה די תקציב לפנות שלג מכל הדרכים; היא נזקקה לציוד נוסף ולכסף שישמש גם לתשלום לקבלנים חיצוניים.

“עצם הרעיון להתפשט בשביל שלג – זה פשוט מצחיק וכיפי,” אמרה שלי בטי, מנהלת לשכת המסחר של המחוז. בעלה, תום, בן 62, הצטלם בחנות האופניים שלו לצד הכלב המשפחתי.

לא כולם התלהבו מיד. מארי לי, גמלאית שנולדה וגדלה בלייקוויו, אמרה שבתחילה זה נשמע לה רעיון מגוחך, לא משהו שיתקבל בקהילה שמרנית כמו שלהם. היא הזכירה כי בבחירות לנשיאות בשנה שעברה הצביעו יותר מ־80% מתושבי המחוז למועמד הרפובליקני. אבל אחרי שראתה את התוצאה המוגמרת, שינתה את דעתה. “זה פשוט מצחיק,” אמרה.

עד כה גויסו באמצעות הלוח כ־13 אלף דולר, בסיוע סיקור תקשורתי מקומי שהתגלגל במהירות מעבר לעיירה. המארגנים מעריכים שלוחות השנה יהפכו למתנת חג מבוקשת, והזמינו מבית הדפוס הדפסות נוספות. מחיר לוח הוא 32 דולר, אך חלק מהקונים שילמו גם 100 דולר – כתרומה נוספת למטרה.

 

עד כה גויסו באמצעות הלוח כ־13 אלף דולר, בסיוע סיקור תקשורתי מקומי שהתגלגל במהירות מעבר לעיירה. המארגנים מעריכים שלוחות השנה יהפכו למתנת חג מבוקשת, והזמינו מבית הדפוס הדפסות נוספות. מחיר לוח הוא 32 דולר, אך חלק מהקונים שילמו גם 100 דולר – כתרומה נוספת למטרה.

 

טאקר פיירברן צילם את התמונה שלו במהלך טיול דיג באלסקה. בן 66, המתגורר סמוך ללייקוויו זה יותר מארבעה עשורים ומתנדב בעקביות בעיר, אמר שהוא יעשה כמעט הכול למען הקהילה. בקבוצת הקפה השבועית שלו, סיפר, אנשים עצרו כדי לומר לו שהם אהבו את הלוח.

לוחות השנה הגיעו אפילו לקמבודיה, שם דודס ביקרה. היא הדפיסה שם כמה עותקים כדי למכור ולחלק לחברים, ואף העבירה מצגת בטברנה מקומית תחת הכותרת: “למה סבתא התפשטה – היסטוריה קצרה של גיוס כספים באמצעות לוח שנה עירום.”

דודס כבר חושבת על המיזם הבא ועל יעד חדש: לוח שנה של דוגמנים בעירום־מרומז לצד מכוניות קלאסיות, כשההכנסות יוקדשו לצרכים נוספים של המחוז.

גם אנדי פרקר, בן 86, התרגש מהיוזמה – והבין שיש לו “חומר ארכיוני” מושלם. ביום חם במיוחד, 4 ביולי 1974, הוא גלש במגלשי סקי על הר קריין הסמוך. הוא לא ממש יודע להסביר למה, אבל החליט אז “לרוץ בעירום” במורד ההר, ואף הצטלם לאחר מכן.

“אני שמח שאני יכול לעזור לקהילה לענות על צורך – גם אם זה אומר להשקיע קצת עור במשחק,” אמר בחיוך, “או להראות קצת עור.”

פרקר, תושב ותיק של לייקוויו המתגורר כיום בטקסס, אמר שהוא מקווה לשוב לביקור בחורף הקרוב. הפעם, לדבריו, “אני אשאיר את הבגדים עליי.”

הפרויקט הזה מזכיר שלפעמים הפתרונות היצירתיים ביותר נולדים דווקא במקומות הכי לא צפויים: וכשמדובר בקהילה קטנה, מעט הומור עצמי, אומץ וחוסר בושה יכולים להפוך משבר תקציבי – לסיפור של גאווה מקומית, ובונוס של אלפי דולרים בקופה.