האמריקאים לא נוטשים את הערים — הם פשוט מחליפים אותן: סקר ענק חושף איפה רוצים לחיות, איפה באמת נשארים, ומה גורם לעיר להפוך למגנטית

בעידן של ניידות גבוהה, עבודה מרחוק ושינויי דמוגרפיה רחבי היקף, סקר חדש של חברת העיצוב גנסלר מציג תמונה מורכבת אך בהירה: האמריקאים לא מפנים את הגב לערים — הם פשוט מחפשים את הערים המתאימות להם יותר. הממצאים מסבירים לא רק לאן אנשים עוברים, אלא גם מה גורם לעיר להפוך למקום שאנשים רוצים להישאר בו לאורך זמן.

הסקר בוצע בקרב כ־13,500 תושבים ב־27 ערים גדולות בארצות הברית, בין יולי לנובמבר 2024, וכלל כ־50 שאלות על איכות חיים, תחושת ביטחון, הזדמנויות עבודה, נגישות תרבותית, עלות מחיה והעדפות עתידיות. הדו"ח, שנקרא "City Pulse 2025: The Magnetic City", מסביר מה הופך עיר למגנט שמושך תושבים חדשים — ומה גורם לאנשים להישאר בה.

במדד שביעות הרצון, שלוש ערים התבלטו במיוחד: סן אנטוניו, סן דייגו וראלי. תושביהן היו בעלי הסיכוי הגבוה ביותר לומר שהם מרוצים מהעיר שבה הם חיים. לצד אלה נמצאות ערים נוספות בעלות "כוח שהייה" גבוה: מיניאפוליס, שיקגו, טמפה, פורטלנד, פיניקס, סן פרנסיסקו ואוסטין.

 

במדד שביעות הרצון, שלוש ערים התבלטו במיוחד: סן אנטוניו, סן דייגו וראלי. תושביהן היו בעלי הסיכוי הגבוה ביותר לומר שהם מרוצים מהעיר שבה הם חיים. לצד אלה נמצאות ערים נוספות בעלות "כוח שהייה" גבוה: מיניאפוליס, שיקגו, טמפה, פורטלנד, פיניקס, סן פרנסיסקו ואוסטין. (בתמונה: אוסטין)

 

אחד הממצאים המרתקים ביותר נוגע לפער בין הסיבות שמביאות אדם לעבור לעיר — לבין הסיבות שמשאירות אותו בה. לפי ראש מחקר הערים הגלובלי בגנסלר, סופיה סונג, "אמריקאים לא מפסיקים לחיות בערים. גם כשאנשים עוזבים עיר אחת — שבעה מתוך עשרה עוברים לעיר אחרת". לדבריה, הם מחפשים בעיקר שילוב של נגישות כלכלית, ביטחון ואנרגיה עירונית.

הגורמים שמושכים אנשים לעיר הם ברורים ומוגדרים היטב:
העלות הכוללת של המחיה, רמת הבטיחות מפשיעה, איכות שירותי הבריאות, הזדמנויות התעסוקה ורמת המיסוי.

"אנשים עוברים לערים מסיבות פרקטיות מאוד — הם מחפשים ביטחון, פיזי וכלכלי," הסבירה סונג.

אבל הסיבות שבגללן אנשים נשארים בעיר שונות לחלוטין. גנסלר מצאה כי הגורמים המשפיעים ביותר על הישארות בעיר הם רגשיים: תחושת שייכות, גאווה עירונית, אנרגיית העיר והעובדה שהתושבים "לא מרגישים משועממים".

"המפתח הוא יצירת חוויה עירונית שמייצרת חיבור רגשי עמוק," אמרה סונג. "עיר שמספקת הן בסיס פרקטי והן עומק רגשי — היא זו שמצליחה לשמר את תושביה לאורך זמן."

בנוגע ליעדים המועדפים על אמריקאים שעוברים דירה, הדרום־המזרח של ארצות הברית זוכה לעדנה. ערים כמו טמפה, ראלי ואטלנטה— לצד דנוור ואוסטין — נמצאות בראש רשימת הערים שמושכות את אחוז התושבים החדשים הגבוה ביותר.

עשרת הערים שקולטות את היקף התושבים החדשים הגדול ביותר:

1. טמפה

2. ראלי

3. אטלנטה

4. דנוור

5. אוסטין

6. שארלוט

7. נאשוויל

8. וושינגטון די־סי

9. קולומבוס

10. סיאטל

המגמה ברורה: ערים בינוניות בגודלן, בעלות עלות מחיה נמוכה יותר אך עדיין עם הזדמנויות תעסוקה ותרבות ענפות, הופכות ליעד מועדף. הן מציעות גרסה "רגועה" יותר של חיי עיר — פחות עומס, יותר מרחב, ועדיין תחושת תוססות.

לצד המגמות המעודדות, הערים האמריקאיות מתמודדות גם עם אתגרים כבדים. הפשע העירוני וחוסר הבית עדיין מהווים נקודות תורפה משמעותיות, והן זוהו על ידי הנשאלים כתחומים שבהם הערים משיגות את הציונים הנמוכים ביותר.

הדו"ח של גנסלר משמש כתמרור אזהרה לצד מפת דרכים: ערים שרוצות להצליח בעתיד חייבות לספק שילוב בין בסיס פרקטי ובין חוויה רגשית. הן צריכות להיות לא רק זולות ובטוחות — אלא גם מקומות שמעניקים לתושביהן תחושת שייכות, גאווה ומרחב לצמיחה אישית.

"ערים שמצליחות לענות על שני הצרכים — הפיזיים והרגשיים — הן אלה שיהפכו למגנט של ממש," סיכמה סונג. "והמסר החשוב ביותר: האמריקאים לא בורחים מהעיר. הם פשוט מחפשים את העיר הנכונה עבורם."

תת־כותרת חדשה:
13,500 תושבים ב־27 ערים בארה"ב השתתפו במחקר של חברת העיצוב גנסלר • אנשים עוברים לערים מסיבות פרקטיות — מחיה, ביטחון, בריאות ותעסוקה — אבל נשארים בהן בגלל גאווה, אנרגיה ותחושת שייכות • סן אנטוניו, סן דייגו וראלי מובילות בשביעות רצון • טמפה, ראלי ואטלנטה בראש רשימת הערים שמושכות הכי הרבה תושבים חדשים

---

בעידן של ניידות גבוהה, עבודה מרחוק ושינויי דמוגרפיה רחבי היקף, סקר חדש של חברת העיצוב גנסלר מציג תמונה מורכבת אך בהירה: האמריקאים לא מפנים את הגב לערים — הם פשוט מחפשים את הערים המתאימות להם יותר. הממצאים מסבירים לא רק לאן אנשים עוברים, אלא גם מה גורם לעיר להפוך למקום שאנשים רוצים להישאר בו לאורך זמן.

הסקר בוצע בקרב כ־13,500 תושבים ב־27 ערים גדולות בארצות הברית, בין יולי לנובמבר 2024, וכלל כ־50 שאלות על איכות חיים, תחושת ביטחון, הזדמנויות עבודה, נגישות תרבותית, עלות מחיה והעדפות עתידיות. הדו"ח, שנקרא "City Pulse 2025: The Magnetic City", מסביר מה הופך עיר למגנט שמושך תושבים חדשים — ומה גורם לאנשים להישאר בה.

במדד שביעות הרצון, שלוש ערים התבלטו במיוחד: סן אנטוניו, סן דייגו וראלי. תושביהן היו בעלי הסיכוי הגבוה ביותר לומר שהם מרוצים מהעיר שבה הם חיים. לצד אלה נמצאות ערים נוספות בעלות "כוח שהייה" גבוה: מיניאפוליס, שיקגו, טמפה, פורטלנד, פיניקס, סן פרנסיסקו ואוסטין.

אחד הממצאים המרתקים ביותר נוגע לפער בין הסיבות שמביאות אדם לעבור לעיר — לבין הסיבות שמשאירות אותו בה. לפי ראש מחקר הערים הגלובלי בגנסלר, סופיה סונג, "אמריקאים לא מפסיקים לחיות בערים. גם כשאנשים עוזבים עיר אחת — שבעה מתוך עשרה עוברים לעיר אחרת". לדבריה, הם מחפשים בעיקר שילוב של נגישות כלכלית, ביטחון ואנרגיה עירונית.

הגורמים שמושכים אנשים לעיר הם ברורים ומוגדרים היטב:
העלות הכוללת של המחיה, רמת הבטיחות מפשיעה, איכות שירותי הבריאות, הזדמנויות התעסוקה ורמת המיסוי.

"אנשים עוברים לערים מסיבות פרקטיות מאוד — הם מחפשים ביטחון, פיזי וכלכלי," הסבירה סונג.

אבל הסיבות שבגללן אנשים נשארים בעיר שונות לחלוטין. גנסלר מצאה כי הגורמים המשפיעים ביותר על הישארות בעיר הם רגשיים: תחושת שייכות, גאווה עירונית, אנרגיית העיר והעובדה שהתושבים "לא מרגישים משועממים".

"המפתח הוא יצירת חוויה עירונית שמייצרת חיבור רגשי עמוק," אמרה סונג. "עיר שמספקת הן בסיס פרקטי והן עומק רגשי — היא זו שמצליחה לשמר את תושביה לאורך זמן."

בנוגע ליעדים המועדפים על אמריקאים שעוברים דירה, הדרום־המזרח של ארצות הברית זוכה לעדנה. ערים כמו טמפה, ראלי ואטלנטה— לצד דנוור ואוסטין — נמצאות בראש רשימת הערים שמושכות את אחוז התושבים החדשים הגבוה ביותר.

עשרת הערים שקולטות את היקף התושבים החדשים הגדול ביותר:

1. טמפה

2. ראלי

3. אטלנטה

4. דנוור

5. אוסטין

6. שארלוט

7. נאשוויל

8. וושינגטון די־סי

9. קולומבוס

10. סיאטל

המגמה ברורה: ערים בינוניות בגודלן, בעלות עלות מחיה נמוכה יותר אך עדיין עם הזדמנויות תעסוקה ותרבות ענפות, הופכות ליעד מועדף. הן מציעות גרסה "רגועה" יותר של חיי עיר — פחות עומס, יותר מרחב, ועדיין תחושת תוססות.

לצד המגמות המעודדות, הערים האמריקאיות מתמודדות גם עם אתגרים כבדים. הפשע העירוני וחוסר הבית עדיין מהווים נקודות תורפה משמעותיות, והן זוהו על ידי הנשאלים כתחומים שבהם הערים משיגות את הציונים הנמוכים ביותר.

הדו"ח של גנסלר משמש כתמרור אזהרה לצד מפת דרכים: ערים שרוצות להצליח בעתיד חייבות לספק שילוב בין בסיס פרקטי ובין חוויה רגשית. הן צריכות להיות לא רק זולות ובטוחות — אלא גם מקומות שמעניקים לתושביהן תחושת שייכות, גאווה ומרחב לצמיחה אישית.

"ערים שמצליחות לענות על שני הצרכים — הפיזיים והרגשיים — הן אלה שיהפכו למגנט של ממש," סיכמה סונג. "והמסר החשוב ביותר: האמריקאים לא בורחים מהעיר. הם פשוט מחפשים את העיר הנכונה עבורם."