שופטת פדרלית בארצות הברית דחתה ביום שני את התיקים הפליליים נגד ג׳יימס קומי, לשעבר ראש לשכת החקירות הפדרלית, ולטישיה ג׳יימס, התובעת הכללית של מדינת ניו יורק, לאחר שקבעה כי התובעת שהגישה את כתבי האישום — לינדזי האליגן — מונתה לתפקידה באופן בלתי חוקי. הפסיקה מהווה פגיעה קשה במאמצי ממשל טראמפ להשתמש במערכת המשפט כדי לרדוף יריבים פוליטיים, ומצטרפת לשורת תקלות משפטיות סביב מינויים זמניים שנעשו בקדנציה השנייה של הנשיא.
הרשמה לקבלת הניוזלטר היומי ועדכונים חשובים
השופטת קמרון מקגואן קרי קבעה כי האליגן לא החזיקה בסמכות משפטית להגיש את התיקים, משום שמינויה לתפקיד תובעת זמנית חרג מהמסגרת החוקית שנועדה למנוע בדיוק את מה שנראה כאן: עקיפת מנגנוני האישור והבקרה כדי להציב תובעת “נאמנה” לפי רצון פוליטי. “כל פעולה שנעשתה מכוח המינוי הפגום שלה היא הפעלת סמכות ביצועית בלתי חוקית, ולכן היא מתבטלת,” כתבה השופטת בהחלטותיה בשני התיקים.

קומי בירך על ההחלטה ואמר כי היא מוכיחה שנשיא אינו יכול לרתום את מערכת התביעה לצרכיו האישיים. לדבריו, הוא מצפה שטראמפ “ינסה שוב”, אך הדגיש שהוא חף מפשע ואינו חושש
הרקע: כשנשיא דורש נקמה
הסיפור שמאחורי כתבי האישום מתחיל בהתנגשות חזיתית בין הדחף הפוליטי של הנשיא לבין מסורת עצמאות התביעה הפדרלית. אריק סיברט, שכיהן כתובע זמני במחוז הפדרלי המזרחי של וירג׳יניה, סירב להיענות ללחצים שהגיעו מהבית הלבן להעמיד לדין את קומי ואת ג׳יימס. בספטמבר הוא התפטר, ומיד אחר כך — במקום להותיר לשופטים של המחוז הפדרלי את הסמכות למנות מחליף לאחר תום תקופת ה־120 יום הקבועה בחוק — מינה משרד המשפטים את האליגן, מהלך שנעשה בהשראה ישירה של טראמפ.
המהלך לווה גם באיתותים פומביים. טראמפ כתב ברשת החברתית שלו “טרות׳ סושיאל” כי “צדק חייב להיעשות עכשיו”, אמירה שנתפסה כהוראה פוליטית ברורה להאיץ את ההליכים נגד מי שנתפסו בעיניו כאויבים. זמן קצר לאחר מכן הוגש כתב אישום נגד קומי בגין הצהרות שווא ושיבוש עבודת הקונגרס, ולאחריו כתב אישום נגד ג׳יימס בטענה להונאת משכנתה ורישום בנקאי. שני הנאשמים הכחישו מכל וכל וטענו שמדובר ברדיפה פוליטית.
מי הם היעדים
ג׳יימס קומי פוטר בידי טראמפ כבר ב־2017, בעיצומה של חקירת ההתערבות הרוסית בבחירות לנשיאות שנה קודם לכן. לאחר הפיטורים העיד קומי בפני הקונגרס על שיחות עם טראמפ שלטענתו היו ניסיונות להשפיע על חקירות. מאז הפך לסמל של ההתנגדות הממסדית לנשיא, וטראמפ מזכיר אותו שוב ושוב כאחד מאנשי “הדיפ־סטייט” שבגדו בו.
לטישיה ג׳יימס, מנגד, היא אחת הדמויות הדמוקרטיות הבולטות והעקשניות ביותר מול טראמפ. כתובעת הכללית של ניו יורק הובילה שורת תביעות אזרחיות נגד ארגון טראמפ ונגד הנשיא עצמו, והשיגה פסקי דין כבדים נגדו ונגד בני משפחתו. עבור טראמפ, היא מייצגת לא רק יריבה פוליטית אלא איום משפטי מתמשך.
הפסילה: כשהחוק מציב גבול
הכרעת השופטת התבססה על עיקרון משפטי ותיק: תובע זמני יכול לכהן עד 120 יום במינוי שר המשפטים. לאחר מכן, אם אין מינוי קבוע שאושר בסנאט, סמכות המינוי עוברת לשופטי המחוז הפדרלי. במקרה זה, קבעה קרי, התקופה החלה בינואר עם מינויו של סיברט, הסתיימה במאי, ומאותו רגע לא הייתה לשרת המשפטים — ואף לא לנשיא — סמכות למנות את האליגן. לכן, כל ההליך שנוהל תחת שמה חסר תוקף.
החלטתה מצטרפת למספר פסילות קודמות של תובעים שמונו בממשל טראמפ לשם קידום תיקים רגישים, ומגבירה את הביקורת כי הבית הלבן מנסה להפוך את משרד המשפטים לזרוע פוליטית.
דחייה “ללא דעה קדומה”: מה זה אומר בפועל
השופטת דחתה את התיקים “ללא דעה קדומה”, כלומר, תאורטית אפשר להגיש אותם מחדש אם ימונה תובע חוקי. קומי וג׳יימס ביקשו דחייה “עם דעה קדומה” כדי לחסום כל ניסיון עתידי להחיות את התיקים, אך קרי לא קיבלה את הבקשה. למרות זאת, מומחים מציינים שהאפשרות לחידוש ההליכים קלושה: מעבר לכך שהמינוי החדש יישא על גבו את הכתם הפוליטי, בחלק מהטענות נגד קומי כבר מרחפת בעיית התיישנות, מה שמקשה עוד יותר על ניסיון להגיש כתב אישום חדש.
התגובות: “הם עוד יחזרו אליי — ואני לא מפחד”
קומי בירך על ההחלטה ואמר כי היא מוכיחה שנשיא אינו יכול לרתום את מערכת התביעה לצרכיו האישיים. לדבריו, הוא מצפה שטראמפ “ינסה שוב”, אך הדגיש שהוא חף מפשע ואינו חושש. לטישיה ג׳יימס פרסמה הודעה דומה: היא תיארה את כתב האישום כ”חסר בסיס” והבטיחה להמשיך בתפקידה “בלי פחד ובלי להירתע”.
המשמעות הרחבה: מבחן כוח לשלטון החוק
מעבר למאבק האישי בין טראמפ ליריביו, הפסיקה של קרי משמשת תזכורת חריפה למבנה האיזונים והבלמים של הדמוקרטיה האמריקאית. השופטת לא הכריעה בשאלת האשמה או החפות, אלא סימנה קו אדום: גם נשיא חזק, גם ממשל נחוש, וגם משרד משפטים מגויס — אינם מעל החוק. כשמנסים לעקוף נהלים כדי לפגוע ביריבים, מערכת המשפט הפדרלית עדיין מסוגלת לעצור את המהלך.
אם הממשל יבחר שלא להחיות את התיקים, הפסיקה תיזכר כאחת המכות המשפטיות החריפות ביותר שספג טראמפ בקדנציה השנייה: מהלך שנולד כרצון להפגין כוח — והסתיים בהכרזה של בית המשפט שהכול נעשה בלי סמכות.