
לפי ממצאי החקירה הראשוניים, לאחר פירוק הכת בגואטמלה בחודשים האחרונים חלק גדול מהמשפחות פוזרו לארצות הברית, קנדה וישראל. אך שבע משפחות בחרו בדרך שונה לחלוטין: במקום להשתקע בארצות הברית או לשוב לישראל, הן המריאו מניו יורק לקולומביה ב־22 וב־23 באוקטובר — חודש בלבד לפני מעצרן.
המעבר לקולומביה לא נעשה במקרה. המשפחות ביקשו למצוא אזור מרוחק מן הרשויות בארצות הברית ובקנדה, מקום שבו יוכלו להקים מחדש קהילה מבודדת. דיווחים על כניסה בלתי חוקית של קטינים למדינה והערכות בדבר “סיכונים אפשריים” הביאו את רשויות ההגירה המקומיות לפתוח בחקירה מהירה.

חברי כת לב טהור משתתפים בהפגנה מחוץ לבית הספר לחינוך מיוחד אלידה אספנה דה ארנה, לשם נלקחו ילדיהם על ידי הרשויות בגואטמלה סיטי ב-15 בינואר 2025.
לפי הדיווחים, המבצע לשחרור הקטינים כלל גם סיוע צבאי. חמישה מהקטינים שחולצו — בעלי אזרחות אמריקאית, קנדית וגואטמלית — היו תחת “התראות צהובות” של אינטרפול, המונפקות במקרים שבהם ילדים נמצאים בסיכון ממשי לסחר בבני אדם, חטיפה או ניצול.
ברשויות ההגירה ציינו כי ההתראות הונפקו עוד לפני טיסת המשפחות מניו יורק לקולומביה — סימן לכך שהתנהלות הכת נמצאה במעקב בינלאומי הדוק.
אחד הממצאים המדאיגים ביותר הוא שמנהיג הכת, נחמן הלבראנס, ממשיך לנהל ולהכווין את שרידי הכת מתוך כלא בניו יורק, שם הוא מרצה עונש ממושך בגין עבירות חמורות. לפי ההערכות, הלבראנס הוא שעמד מאחורי התוכנית לשלוח את המשפחות לקולומביה כדי להקים שם מרכז חדש לכת — הרחק מאזורים שבהם הרשויות האמריקאיות והקנדיות מפעילות פיקוח הדוק.
היכולת של מנהיג כת לנהל תנועות בין־לאומיות של עשרות בני אדם מתוך תא מאסר מעלה שאלות קשות על רשת התמיכה והתקשורת שעדיין פעילה עבור הכת.
כת “לב טהור”, שנוסדה בישראל בשנות השמונים, ידועה בנדידה מתמדת בין מדינות: תחילה קנדה, לאחר מכן גואטמלה, ומשם פיצול לישראל, לארצות הברית ולמדינות נוספות. לאורך השנים הכת עוררה סערות רבות בשל האשמות חמורות: התעללות בילדים, נישואי קטינים, בידוד מחברה וחיים בסגירות מוחלטת.
חברי הכת נוהגים לחיות בקהילות מבודדות, לבושים בשחור מכף רגל ועד ראש, ובדרך כלל נמנעים מהשכלה פורמלית לילדיהם.
פירוק הכת בגואטמלה התרחש לאחר מעקב מתמשך של רשויות בין־לאומיות. רוב המשפחות אכן עברו לישראל, לארצות הברית או לקנדה — מדינות שבהן קיימות מערכות רווחה ופיקוח. אך חלק מהמשפחות שהגיעו לניו יורק שהו בה זמן קצר בלבד לפני שנמלטו לקולומביה — ייתכן כתחנת מעבר בלבד בדרך ליעד מרוחק יותר.
נציגים ממכון הרווחה הקולומביאני השתתפו במבצע. לפי רשות ההגירה, כל חברי הקבוצה הועברו למרכז שירותי ההגירה לצורך בדיקה. לא ברור עדיין האם יגורשו לארצות הברית או לגואטמלה.
הילדים מחייבים התייחסות מורכבת יותר: חלקם אזרחים קנדיים או אמריקאים, חלקם גואטמליים — ורשויות הרווחה יצטרכו להכריע האם להשיב אותם למדינות מוצאם, למסור אותם למשפחות בטוחות, או למצוא עבורם מסגרת חלופית.
המקרה בקולומביה מדגיש את מורכבות האכיפה הבין־לאומית בנוגע לכתות נודדות — קבוצות שמוכנות לעבור יבשות שלמות כדי להתחמק מפיקוח. הוא מעלה שאלות מהותיות על חופש דת מול הגנה על קטינים, ועל היכולת של מדינות לשתף פעולה כשמדובר בקבוצות קיצוניות שמתפקדות מעל ומעבר לגבולות.
בינתיים, 17 הילדים שחולצו נמצאים בידי הרשויות — ועתידם תלוי בהחלטות שייקבעו בשבועות הקרובים, החלטות שעשויות לעצב מחדש את המשך חייהם.