
בשנת 2000 תרם מאה העשירים כרבע אחוז בלבד מעלות הבחירות הפדרליות. בשנת 2024 הם כבר מימנו כ־7.5% מההוצאות הכוללות. המשמעות: דולר אחד מכל 13 דולרים שהוצאו בבחירות הלאומיות הגיע מקומץ קטנטן של אנשי־על.
במהלך 25 השנים האחרונות שינו החלטות משפטיות, תהליכים כלכליים והתרחבות סקטור הטכנולוגיה את מבנה הכוח בארצות־הברית. העושר כיום מרוכז בצמרת יותר מאי־פעם מאז "העידן המוזהב" של סוף המאה ה־19. שינויים בשוקי ההון, תגמול מופרז למנהלים ומדיניות מס מקלה — תחת ממשלים רפובליקניים ודמוקרטיים כאחד — האיצו את הפער.
הנקודה המכוננת ביותר הייתה פסק הדין "סיטיזנס יונייטד נגד ועדת הבחירות הפדרלית" משנת 2010, שבו פסל בית המשפט העליון מגבלות מרכזיות על מימון קמפיינים. ההחלטה פתחה את הברזים לכסף כמעט בלתי מוגבל מצד תורמים פרטיים.
מאז תלויים פוליטיקאים יותר מאי־פעם בנדיבותם של מיליארדרים, ומקנים לאחוזון של חלקיק מהאוכלוסייה כוח יוצא דופן בעיצוב המערכת הדמוקרטית.

במהלך 25 השנים האחרונות שינו החלטות משפטיות, תהליכים כלכליים והתרחבות סקטור הטכנולוגיה את מבנה הכוח בארצות־הברית. העושר כיום מרוכז בצמרת יותר מאי־פעם מאז "העידן המוזהב" של סוף המאה ה־19. שינויים בשוקי ההון, תגמול מופרז למנהלים ומדיניות מס מקלה — תחת ממשלים רפובליקניים ודמוקרטיים כאחד — האיצו את הפער.
אחד השינויים הדרמטיים של השנים האחרונות הוא המעבר הרחב של עשירי הטכנולוגיה והפיננסים אל המפלגה הרפובליקנית.
לפי הניתוח, למעלה מ־80% מהכסף שהוציאו מאה העשירים ביותר בשנת 2024 הופנה לרפובליקנים.
דונלד טראמפ גייס מהם פי 15 יותר מאשר בקמפיין 2016.
אילון מאסק הוא הדוגמה הבולטת ביותר. ב־2024 תרם מאסק 294 מיליון דולר לתמיכה בטראמפ ובמועמדים רפובליקנים ברמה הפדרלית והמקומית. עשרות מיליארדרים אחרים מהסקטור הטכנולוגי והפיננסי הצטרפו אליו, והזרימו יחד כ־509 מיליון דולר יותר לרפובליקנים מאשר לדמוקרטים.
המעבר חריף במיוחד לנוכח העובדה שב־2020 תרמו אותם מגזרים כ־186 מיליון דולר יותר לדמוקרטים.
מזג האוויר הקפוא ביום השבעתו של טראמפ הוביל להעברת הטקס אל תוך בניין הקפיטול, שם תפסו לפחות 17 מיליארדרים — בעלי הון מצטבר של למעלה מטריליון דולר — מושבים מרכזיים ברוטונדה.
שלושת האנשים העשירים בעולם — אילון מאסק, ג'ף בזוס מאמזון (בעליו של "וושינגטון פוסט") ומארק צוקרברג מחברת מטא — ישבו בשורה הראשונה לצד בני משפחת טראמפ.
גם ברנאר ארנו, מנכ"ל תאגיד מותגי־היוקרה לואי ויטון, נכח באירוע.
"זה היה ברור כמעט בצורה בוטה שהעשירים מנהלים את המדינה", אמר מוריס פרל, לשעבר מנהל בוול סטריט ומוביל קבוצת "מיליונרים פטריוטים" — גוף הקורא להעלאת מסים על בעלי הון.
הממשל הנוכחי של טראמפ כולל יותר מתריסר מיליארדרים בתפקידים רשמיים. טראמפ מינה את מאסק — התורם הגדול ביותר שלו — להוביל את תהליך הפיטורים הנרחב של עובדי השירות הציבורי.
על פי מגזין "פורבס", הקבינט הנוכחי הוא העשיר ביותר בתולדות המדינה, עם הון משותף של כ־7.5 מיליארד דולר — פי שניים מהקבינט הראשון של טראמפ ופי 64 מהקבינט של הנשיא ג'ו ביידן.
מעבר לכך, לפחות עשרה מיליארדרים או קרנות המשפחה שלהם תרמו לבניית אולם נשפים חדש לבית הלבן, בעלות של כ־300 מיליון דולר.
אפילו בקרב רפובליקנים בולטים מתחילה לצמוח אי־נחת. חלקם מאשימים את ענקי הטכנולוגיה בצנזורה פוליטית ובהשפעה שלילית על ילדים. הסנאטור ג'וש הוּלי ממיזורי אמר כי מפלגה שמרנית אמיתית חייבת להיות "מפלגת האדם העובד".
מן העבר השני, מנהיגי שמאל מזהירים כי ארצות־הברית החליקה למצב של אוליגרכיה. בנאום הפרידה שלו בינואר אמר הנשיא ביידן:
"אוליגרכיה של עושר קיצוני וכוח בלתי מרוסן הולכת ומתעצבת באמריקה."
הסנאטור ברני סנדרס מצא השנה קהל גדול במיוחד: כ־280 אלף אנשים הגיעו לעצרות "נלחמים באוליגרכיה" שערך ברחבי המדינה.
"אנשים מודאגים מאוד מהמקום שבו אנחנו נמצאים כמדינה", אמר סנדרס. "בעוד שאנשים רגילים נאבקים לשלם שכר דירה או להעמיד אוכל על השולחן — אנשים כמו מאסק או לארי אליסון מגדילים את הונם במיליארדים בכל יום."
למרות כוחם העצום, לא בכל המקרים יכולים בעלי ההון לקבוע את תוצאות הבחירות. דוגמה לכך אירעה בניו־יורק, כאשר מיליארדרים ניסו למנוע את בחירתו של זוהרן ממדאני. ההתנגדות שלהם לא רק שלא הצליחה — ממדאני הכריז על כך כהישג סמלי:
"אנחנו יכולים להשיב לאוליגרכיה בכוח שהיא באמת חוששת ממנו — לא בפיוס שהיא מבקשת", אמר בנאום הניצחון.
הדוח המקיף של "וושינגטון פוסט" משרטט תמונה ברורה: הכוח הפוליטי בארצות־הברית מרוכז כיום בידיהם של מעטים עשירים מאוד — אולי העשירים ביותר בתולדות המדינה.
הדבר מציף שאלות כבדות משקל לגבי עתידה של הדמוקרטיה האמריקאית:
מי באמת משפיע על המדיניות?
האם הכסף מחליף את רצון הבוחר?
ומה יעלה בגורל הייצוג של מעמד הביניים ושל העניים?
אלו שאלות שארצות־הברית תיאלץ להתמודד איתן בשנים הקרובות — כשהמיליארדרים יושבים, לעיתים פשוטו כמשמעו, בשורה הראשונה של מוקדי הכוח.