
לפי התחקיר, המידע נאסף ממצלמות שמפוזרות לא רק ליד הגבול, אלא גם בתוך ערים גדולות כמו לוס אנג'לס, שיקגו, דטרויט, סן אנטוניו ויוסטון. חלק מהמצלמות מוצבות בגלוי, ואחרות מוסוות כציוד עבודות כביש או תשתית. הנתונים מוזנים לאלגוריתם שבוחן מסלולים, נקודות יציאה ויעדים, וכשמתקבל סימון חריג - הסוכנות מעבירה התרעה לשוטרים מקומיים שמבצעים עצירות ובדיקות בשטח.

תחקיר של AP מאשים את משטרת הגבולות בהרחבת מערכת מעקב אחרי נהגים חשודים
רשת המידע רחבה בהרבה ממשטרת הגבולות עצמה. לפי AP, הסוכנות נעזרת גם במצלמות של ה-DEA, במאגרים של חברות פרטיות כמו Rekor, Vigilant Solutions ו־Flock Safety, ובמערכים של משטרות מקומיות שמקבלות מימון פדרלי להרחיב את מצלמות המעקב. התחקיר מצא גם שמוסדות אכיפה בחרו לפעמים לוותר על המשך הליכים פליליים והגשות כתבי אישום רק כדי שלא יצטרכו לחשוף בדוחות את הטכנולוגיות והשיטות שמשמשות אותם.
על פי AP, נהגים נעצרו לעיתים בגלל פעולות שגרתיות לגמרי - נסיעה ברכב שכור, בחירה בדרך צדדית או ביקור קצר באזור גבול - שהמערכת פירשה כחריגות. במקרה הבולט של לורנצו גוטיירס לוגו מטקסס, שוטרים קיבלו התרעה מהרשויות הפדרליות, עצרו אותו וחיפשו את רכבו. אף שלא נמצא דבר, הוא נעצר ורכבו הוחרם, וההליך נגדו בוטל רק אחרי שהוציא סכומים גדולים על ייצוג משפטי.
הביקורת הציבורית הולכת וגוברת. ב־ACLU מזהירים שהמערכת יוצרת "מאגרי ענק של מידע על נהגים תמימים". ניקול עוזר מ־UC Law אמרה ל־AP: "הם אוספים כמויות אדירות של מידע על אנשים, לאן הם הולכים, מה הם עושים ועם מי הם נפגשים... מדובר במעקב גורף בקהילות. זה לא הופך אותן לבטוחות יותר".
גם מי שחווה את המערכת מקרוב מתאר פגיעה ממשית. אלק סקוט מיוסטון, שעוכב בעקבות התרעה דומה וכיום תובע את הרשויות, אמר: "לא ידעתי שאסור לנסוע בטקסס. בשביל כל אחד כמוני שמחליט לעמוד על שלו, יש אלף שאין להם את הזמן או הכסף ופשוט חוזרים הביתה כועסים".
משטרת הגבולות דוחה את הטענות ומדגישה שהשימוש בטכנולוגיה נעשה "תחת מדיניות קפדנית ובהתאם לחוק", וכי הסוכנות רשאית לפעול "בכל שטחי ארה"ב". אבל שאלות מרכזיות - כמו לכמה זמן נשמר המידע, מי מקבל אליו גישה, ומה נחשב "דפוס חשוד" - עדיין עומדות ללא מענה. נראה שהדיון הזה יעבור כעת לבתי המשפט ולקונגרס, שם יוחלט האם ואיך ניתן להציב גבולות ברורים למערך המעקב המתפתח.