
עורכת הדין הממשלתית פעלה בזריזות לדחיית בקשת המקלט שלו, והשופט קיבל את עמדתה. כאשר יצא מן האולם, התנפלו עליו סוכני הגירה בלבוש אזרחי שעקבו אחריו במסדרון. התפתח עימות, ואשתו צרחה לעברם. ארבע דקות לאחר מכן שלח אחד הסוכנים הודעת טקסט: “תפסנו אותו.”
זוהי רק אחת מן הסצנות שתיעדה סוכנות הידיעות אי־פי בחקירה מקיפה שנמשכה חודשים ב־21 ערים ברחבי ארצות הברית. התחקיר מציג מערכת שהשתנתה מן היסוד: בתי משפט להגירה הפכו, תחת ממשלו של הנשיא דונלד טראמפ, למוקדי ציד שבהם מהגרים שמקיימים את החוק ומגיעים לדיון – מוצאים עצמם במעצר כמעט מיידי.

התחקיר מציג מערכת שהשתנתה מן היסוד: בתי משפט להגירה הפכו, תחת ממשלו של הנשיא דונלד טראמפ, למוקדי ציד שבהם מהגרים שמקיימים את החוק ומגיעים לדיון – מוצאים עצמם במעצר כמעט מיידי.
צילומי מסך של הודעות טקסט שהגיעו לאי־פי חושפים מנגנון סדור היטב. תובעים פדרליים מסמנים בגיליונות אלקטרוניים אילו תיקים “מתאימים לדחייה”, מה שמאפשר לעצור את מבקשי המקלט במקום, להעבירם להליך “סילוק מזורז” ולהרחיקם במהירות.
רוב העצורים הם גברים חסרי ייצוג משפטי שנכנסו לארצות הברית לבדם ונדרשים להתייצב לדיון אישי.
סוכנות ההגירה הפדרלית – איי־סי־אי – עוברת על הרשימות ובוחרת מראש את מטרותיה. ביום הדיון, סוכני האכיפה מקבלים מהתובעים עדכונים רציפים במסרונים.
באחד המקרים שאל סוכן: “הוא עם חולצה שחורה? תודיעי לי אם השופט דחה.”
עורכת הדין השיבה: “אני לא יכולה לעשות את זה. זה עומס רגשי.”
הסוכן ענה: “מבין אותך. נקווה שהפעם הבאה תהיה טובה יותר.”
מאז שובו של טראמפ לבית הלבן בינואר, פיטר משרד המשפטים כמעט 90 שופטי הגירה. רבים מהם נחשבו בידי תומכי טראמפ “מקלים מדי”. עשרות נוספים קיבלו הצעות פרישה “מטעמי יעילות”.
מרבית המפוטרים מונו בתקופת הנשיא הדמוקרטי ג’ו ביידן והיו עדיין בתקופת ניסיון בת שנתיים. נתונים רשמיים מלמדים כי שיעור מתן המקלט שלהם היה כפול מן הממוצע הארצי.
כל עשרת השופטים שהופיעו ב“רשימת המעקב הבירוקרטית” של משרד ביטחון המולדת – אתר שנוצר בשנה שעברה במימון הקרן “הריטג’” כחלק מתוכנית “פרויקט 2025” – פוטרו.
השופטת טניה נמר מקליבלנד, שעבדה רק שנה, הייתה הראשונה שהודחה לאחר שובו של טראמפ. “ברגע שאמר ‘קחי את התעודה שלך’, הבנתי,” אמרה. נאמר לה רק לעזוב – ללא הסבר. היא משוכנעת ששם משפחתה הערבי, ניסיונה בייצוג מהגרים בעבר, וקורסים בנושא שוויון וגיוון שלמדה באוניברסיטת קורנל – שיחקו תפקיד.
העומס העצום – כ־3.8 מיליון תיקים ממתינים – יוצר מערכת שבה הליך הוגן הפך למותרות.
השופטת לשעבר אשלי תבדור מלוס אנג’לס אמרה: “כשאמריקאים חושבים על בית משפט, הם חושבים על הגינות, כבוד, אי־משוא פנים. אלו עמודי התווך. מה שנשאר לנו כאן הוא גרסה מעוותת לחלוטין של אותם עקרונות.”
תזכירים פנימיים שהוציאה הממשלה בשבועות האחרונים מורים לשופטים “להתיישר לקו”, בעוד שבאולמות נערכים דיונים כשהמבקשים אזוקים ומוקפים סוכנים רעולי פנים.
“זה כמו לנהל משפטי עונש מוות במתכונת של בית משפט לתעבורה,” אמרה השופטת בדימוס דנה ליי מרקס, שכיהנה 34 שנה.
אי־פי תיעדה מקרים קשים של משפחות שהתפרקו בפתחי האולמות.
אב מהונדורס הגיע לדיון עם אשתו ושני ילדיו – אחד מהם בעל מוגבלות ומשתמש בכיסא גלגלים עם אורות צבעוניים. השופט דחה בקשה לגרשו. אך כאשר יצאו מן האולם, ארבעה סוכנים התנפלו על האב ועצרו אותו.
אשתו התחננה: “פור פבור, פור פבור.”
התינוק ישן בידיו, והבן ניסה לרדוף אחר אביו הצורח “פפא! פפא!”
סוכן החזיק בכיסא הגלגלים כדי למנוע ממנו לנוע.
משרד ביטחון המולדת אישר כי האב נעצר ביולי. המשפחה מסרה כי גורש מאוחר יותר. המשרד דיווח כי חזר “מרצונו” להונדורס באוקטובר, לאחר שלושה חודשי מעצר.
הטקטיקות החמורות הללו מייצרות אפקט ברור: עלייה חדה בבקשות “עזיבה מרצון”. יותר מ־14 אלף מהגרים ביקשו מבית המשפט להרשות להם לעזוב את ארצות הברית ב־8 החודשים הראשונים של 2025 – יותר מכל חמש השנים הקודמות יחד.
בבית המשפט בטקומה שבמדינת וושינגטון עלו עצורים בזה אחר זה וביקשו: “אני רוצה לחזור למדינה שלי.”
אחד מוונצואלה, אחד ממקסיקו – כולם אותו משפט.
עורך דין ממשלתי הודה: “אני שומע בלילות את צליל השלשלאות של מי שעצרתי. זה לא מה שהתכוונו לעשות כשנכנסנו לתפקיד.”
לפי סקר של המרכז לחקר ענייני ציבור אי־פי־נורק, 57 אחוזים מהבגירים בארצות הברית אינם מרוצים מהטיפול של טראמפ בנושא ההגירה. אבל למרות הביקורת – המערכת ממשיכה להאיץ.
היעד: גירושים המוניים, במהירות, כמעט ללא הליך הוגן.