טראמפ מאשר מכירת מטוסי חמקן לסעודיה — חרף התנגדות הפנטגון וישראל

ממשל טראמפ הוביל בעשור האחרון סדרת עסקאות נשק נרחבות עם מדינות המפרץ, אך הודעתו האחרונה — על מכירת מטוסי החמקן אף־35 לממלכה הסעודית — מסמנת את אחד המהלכים הנפיצים ביותר בזירה הביטחונית והמדינית. טראמפ הצהיר בפני כתבים בחדר הסגלגל כי ארצות הברית “תמכור את המטוסים”, יממה בלבד לפני פגישתו המתוכננת עם יורש העצר הסעודי בבית הלבן. מדובר באמירה שמשנה סדרי עדיפויות אזוריים, מגבירה מתיחות בין וושינגטון לבעלות בריתה ומעוררת הדים בתוך הממסד הביטחוני האמריקאי עצמו.

לפי גורמים בהם עיין העיתון, דו"ח מודיעיני של משרד ההגנה האמריקאי מזהיר מפני סיכון ממשי: חשש שהמידע הרגיש שמרכיב את מערכת החמקנות של אף־35 יגיע לידי סין אם המכירה תאושר. הדו"ח מצביע על שיתופי פעולה ביטחוניים קיימים בין ריאד לבייג׳ינג, שחלקם כוללים טכנולוגיות, ייעוץ ותשתיות שעלולות לסבס כל “מעבר מידע” בין המערכות המופעלות על ידי צבאות המפרץ לבין גורמים סיניים. על פי המודיעין האמריקאי, היכולת של בייג׳ינג להפיק תועלת מהיחשפות לטכנולוגיית המטוס עלולה לפגוע בנכסי ברית נאט"ו ובעלי הברית האסטרטגיות של ארצות הברית.

 

על פי המודיעין האמריקאי, היכולת של בייג׳ינג להפיק תועלת מהיחשפות לטכנולוגיית המטוס עלולה לפגוע בנכסי ברית נאט"ו ובעלי הברית האסטרטגיות של ארצות הברית.

 

למרות זאת, טראמפ דיבר באופן חד וברור: “נעשה זאת. נמכור את אף־35”, אמר. בניסוח שאינו משתמע לשתי פנים, הוא הדגיש את חשיבות הקשר עם סעודיה, את הצורך “להבטיח מאזן כוח יציב יותר במזרח התיכון” ואת העובדה שהממלכה היא לקוחה גדולה ויציבה של תעשיית הביטחון האמריקאית. מבחינת טראמפ, מדובר לא רק במכירת מערכות נשק — אלא במהלך גאו־אסטרטגי שמחזק את השפעת וושינגטון בקרב מדינות ערב המתונות ומייצר מסר של המשכיות לשיתוף הפעולה הביטחוני.

אולם בישראל נשמעת תמונת מראה כמעט מלאה. לישראל יש הסכם אסטרטגי מול ארצות הברית שמבטיח את שימור “היתרון הצבאי האיכותי” של צה״ל באזור. אף־35 הוא מרכיב מרכזי של אותו יתרון: מטוס הדור החמישי היחיד שבידי צבא במזרח התיכון, בעל טכנולוגיות חמקנות, מערכות שליטה ובקרה מתקדמות ויכולות תקיפה שמקנות יתרון ברור בזירה אזורית רבת סיכונים. גורמים ביטחוניים בישראל הזהירו כי מכירת המטוס לסעודיה — גם אם היא נתפסת כמדינה ידידותית בהווה — עלולה לשנות את מאזן הכוחות באופן שאינו צפוי בטווח הארוך.

לפי הערכות בישראל, הממלכה הסעודית מצויה כיום בתהליך מודרניזציה, אך עתידה הפוליטי והאזורי אינו יציב. לישראל יש ניסיון רב שנים שבו משטרים מתונים, המסווגים כשותפים אסטרטגיים, הפכו תוך זמן קצר ליריבים או עברו תהפוכות פנימיות שהפכו את מערכי הנשק שברשותם למסוכנים. במקרה של מטוס אף־35, הפוטנציאל להדלפה טכנולוגית, נפילה לידי גורמים עוינים או שינוי מערך בריתות — גבוה במיוחד. “זהו כלי יקר ערך שאינו יכול להימכר באופן חופשי. הוא מייצר יתרון של עשרות שנים קדימה. אם נמצא אותו בשוק המזרח התיכון בידיים נוספות — זו תהיה נקודת מפנה”, אמר גורם ביטחוני לשעבר.

גם במערכת הפוליטית הישראלית נשמעו קולות המתנגדים לעסקה. גורמים במשרד החוץ בירושלים הביעו חשש מהעברת המידע הרגיש למדינה שממשיכה לשתף פעולה עם סין בפרויקטים טכנולוגיים ותעשייתיים, וכן מהשלכות על יחסי ישראל־ארצות הברית. עבור ישראל, שמסתמכת על תיאום ביטחוני עמוק עם וושינגטון, מכירת המטוס למדינה נוספת עלולה להקהות את הבלעדיות שהייתה לצה"ל — ולהציב שאלות על המשך המחויבות של ארצות הברית לעיקרון היתרון האיכותי.

בפנטגון המתח גם הוא גובר. בכירים במערכת הביטחון האמריקאית הזהירו כי המכירה תפתח פתח לריבוי דרישות מצד מדינות נוספות במזרח התיכון, ובהן איחוד האמירויות, קטאר ואף ירדן, שיבקשו לקבל את אותם מטוסים בטענה למאזן אסטרטגי אזורי. עבור הפנטגון, המשמעות היא פגיעה באפשרות של ארצות הברית לנהל את היציבות האזורית באמצעות בקרה על טכנולוגיות מתקדמות.

אף על פי כן, טראמפ ממשיך בקו התקיף שלו. מבחינתו, מדובר ב"כלי חיוני" לביצור הברית עם סעודיה ובהבעת אמון במדיניותו כלפי מדינות המפרץ. מקורבים לבית הלבן טוענים כי ההתנגדות של הפנטגון וישראל אינה צפויה לשנות את עמדתו, וכי הנשיא רואה בעסקה מרכיב מרכזי במערכת היחסים האסטרטגית שלו באזור.

בזירה הבינלאומית, ההודעה כבר עוררה גלים: סין, שמואשמת על ידי ארצות הברית בניסיונות להשיג טכנולוגיות צבאיות מתקדמות באמצעים עקיפים, צפויה להגיב למהלך; איראן, מנגד, עלולה לראות בכך עוד צעד שמכוון נגדה; ואירופה תעקוב בדאגה אחר האפשרות שמערכות נשק אמריקאיות מתקדמות יופצו בידי משטרים שאינם דמוקרטיים.

ומעל הכול מרחפת השאלה שהמהלך החדש מדגיש שוב ושוב: האם טראמפ, בניגוד לעמדת בכירי מערכת הביטחון שלו ובניגוד לחששות של בעלת ברית קרובה כמו ישראל, מוכן לשנות את כללי המשחק במזרח התיכון — גם במחיר סיכון טכנולוגיות שארצות הברית שמרה במשך שנים בקנאות?