דרמה באו״ם: אמריקה מתווה מסלול למדינה פלסטינית — וישראל נאבקת לעצור את נוסח ההצעה

ארצות הברית מקדמת בימים אלה טיוטת החלטה דרמטית במועצת הביטחון של האו״ם, שלפיה יוקם כוח ייצוב בין־לאומי ברצועת עזה כחלק מתוכנית שלום רחבה – ובפעם הראשונה משולב בנוסח האמריקאי ניסוח מפורש על "נתיב אמין להגדרה עצמית ולמדינה פלסטינית". ישראל מנסה בבהילות לרכך את הנוסח, בעוד הרשות הפלסטינית ומדינות ערביות מרכזיות מברכות ורואות בכך צעד לכיוון מדינה. 

ראש הממשלה בנימין נתניהו כינס ביום ראשון את הקבינט המדיני־ביטחוני לישיבה דחופה בנושא, לקראת ההצבעה הצפויה במועצת הביטחון. לדבריו, "ההתנגדות שלי להקמת מדינה פלסטינית מערבית לירדן לא השתנתה, היא עומדת בעינה", והוא הבהיר שישראל רואה בנוסח הנוכחי "מסוכן" ו"בעייתי". 

על פי הפרסומים בארצות הברית ובישראל, הטיוטה שגובשה בוושינגטון נשענת על תוכנית השלום בת 20 הנקודות של הנשיא דונלד טראמפ, שהוצגה בפסגה בשארם א־שייח'. התוכנית כוללת הפסקת אש, הקמת "מועצת שלום" שתנהל את הרצועה באופן זמני, והצבת כוח ייצוב בין־לאומי שיופקד על ביטחון עזה, פירוק התשתיות הצבאיות והכשרת כוחות משטרה פלסטיניים. 

הכוח הבין־לאומי אמור לפעול בתיאום עם ישראל ומצרים, ולהחליף בהדרגה הן את שלטון חמאס והן את נוכחות צה״ל בתוך הרצועה. רק לאחר שהכוח יעמוד ביעדי פירוז וייצוב, צה״ל ייסוג מהאזורים שבהם הוא עדיין פועל, בעוד ישראל שומרת על "נוכחות ביטחונית היקפית" סביב הרצועה כדי למנוע חזרת איום הטרור. 

 

ראש הממשלה בנימין נתניהו כינס ביום ראשון את הקבינט המדיני־ביטחוני לישיבה דחופה בנושא, לקראת ההצבעה הצפויה במועצת הביטחון. לדבריו, "ההתנגדות שלי להקמת מדינה פלסטינית מערבית לירדן לא השתנתה, היא עומדת בעינה", והוא הבהיר שישראל רואה בנוסח הנוכחי "מסוכן" ו"בעייתי". 

 

במקביל למהלך הביטחוני, הטיוטה מציבה תנאים מדיניים: הרשות הפלסטינית תידרש לבצע "רפורמה מקיפה" – במינהל, במנגנוני הביטחון ובהתנהלות הכלכלית – ורק לאחר מכן, וכאשר שיקום עזה יתקדם, "הנסיבות עשויות סוף סוף לאפשר נתיב אמין להגדרה עצמית ולמדינה פלסטינית, שאנו מכירים בה כ aspiration של העם הפלסטיני", כלשון המסמך. 

הטקסט גם קובע שארצות הברית תיזום דיאלוג בין ישראל לפלסטינים "כדי להסכים על אופק מדיני לדו־קיום שלֵו ומשגשג". בכך משתלבת הטיוטה עם קו אמריקאי ארוך־שנים, של תמיכה עקרונית בפתרון שתי המדינות – מדינה פלסטינית לצד ישראל – כפי שכבר הודגש בהחלטות קודמות של מועצת הביטחון בעידן שלאחר תחילת המלחמה בעזה.

בישראל, גורמים מדיניים מנסים בימים האחרונים לשנות את הנוסח או להסיר לחלוטין את ההתייחסות למדינה פלסטינית. מלבד נתניהו, גם שר הביטחון ישראל כ״ץ, שר החוץ גדעון סער, שר האוצר בצלאל סמוטריץ' ושר ביטחון הלאום איתמר בן גביר הביעו בפומבי התנגדות מוחלטת לכל נוסח שמדבר על הקמת מדינה פלסטינית, גם אם הדבר מוצג כ"עתידי ותלוי תנאים". 

מבחינת ירושלים, בעייתית במיוחד העובדה שהטיוטה אינה מעניקה לישראל זכות וטו על זהות המדינות שיכניסו כוחות לכוח הייצוב, וכן עצם הקישור הישיר בין ייצוב עזה לבין אופק מדיני למדינה פלסטינית. מנגד, גורמים ישראליים אחרים מציינים שהטיוטה בכל זאת משאירה את זירת ההחלטות בידי וושינגטון ושותפותיה, מחייבת פירוז וחיזוק מנגנוני הביטחון הפלסטיניים, ואיננה מכריזה בפירוש על הקמת מדינה בזמן מוגדר.

ברמאללה קיבלו את המהלך האמריקאי בברכה. הרשות הפלסטינית בירכה על הצהרה משותפת שגובשה ביוזמת וושינגטון יחד עם מצרים, קטר, איחוד האמירויות, סעודיה, ירדן, טורקיה ומדינות נוספות, שבה נאמר במפורש שהתוכנית האמריקאית "מציעה נתיב למדינה פלסטינית". מבחינת ההנהגה הפלסטינית, עצם הכללת הניסוח הזה בהחלטת מועצת הביטחון – אם תאושר – תהיה הישג מדיני משמעותי. 

ברקע, מספר ההכרות הבין־לאומיות במדינה פלסטינית כבר הגיע ל־160 מתוך 193 חברות האו״ם, על פי נתוני משרד החוץ הפלסטיני, אך ארצות הברית עצמה עדיין לא הכירה רשמית במדינה כזו. היא ממשיכה לדבר על "פתרון שתי המדינות" ברמת העיקרון, אך עד כה הימנעה מהכרה חד־צדדית. 

השאלה האם ארצות הברית "מוכנה להקים מדינה פלסטינית בעזה" מורכבת יותר מכפי שהכותרות מרמזות. הטיוטה האמריקאית אינה מכריזה על מדינה פלסטינית בעזה בלבד, ואינה קובעת לוח זמנים מחייב להקמת מדינה בכלל. היא יוצרת מסגרת: אם וכאשר הרפורמות ברשות הפלסטינית יושלמו, עזה תפורז ותשוקם, ותהליך מדיני יתקדם – אזי "ייתכן שהנסיבות יאפשרו נתיב אמין" למדינה פלסטינית. זו השארת דלת פתוחה, לא התחייבות מלאה.

בנוסף, גם ההקשר הבין־לאומי חשוב: החלטת מועצת הביטחון איננה מקימה מדינה בפועל. היא מסמנת כיוון מדיני, מעניקה גיבוי בין־לאומי למתווה אמריקאי, ומציבה תנאים ותהליכים. כל הקמה בפועל של מדינה פלסטינית – אם תגיע – תצטרך לכלול הסכמות רחבות בהרבה, הסדרים עם ישראל, והכרעות בשאלות יסוד כמו גבולות, ירושלים ופליטים.

ובכל זאת, מבחינת ישראל, עצם הופעת המילים "מדינה פלסטינית" ו"נתיב אמין להגדרה עצמית" בטקסט אמריקאי רשמי הקשור לעתיד עזה – ועוד כטקסט שמגובה על ידי מדינות ערביות מרכזיות – הוא שינוי משמעותי. זהו מעבר מתוכנית שעוסקת רק בביטחון, בהפסקת אש ובשיקום, אל מהלך שמחבר בין המצב ברצועה לבין סוגיית המדינה הפלסטינית כולה.

לכן, גם אם ארצות הברית עדיין אינה "מקימה מדינה פלסטינית בעזה", היא משרטטת – לראשונה בהקשר של המלחמה הנוכחית – מסלול מדורג שעלול להפוך בעתיד לבסיס למדינה כזו, לפחות בעיני חלק מהשחקנים בזירה. השאלה המעשית כעת היא האם ישראל תשיג שינויים בנוסח לפני ההצבעה, ואם הטיוטה תעבור כפי שהיא – עד כמה תהפוך למסמך מכונן בדרך אל מציאות מדינית חדשה בעזה ובמרחב הפלסטיני כולו.